משחק באש: גלעד גל מעצב בטכניקת ״שו סוגי באן״

כשהמעצב ההולנדי מרטן באאס שרף פריטי ריהוט מתקופת הרוקוקו בפרויקט גמר הלימודים שלו באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, הולנד – הוא קנה את עולמו כיוצר מקורי, נועז ופורץ גבולות. בה בעת, שריפת העץ עוררה גם אי נחת מסוים בשל האקט הקיצוני שיכול להיתפס כהתעללות בחומר.

בין אם באאס היה מודע לכך ובין אם לא, מסתבר ששריפת עץ דווקא מיטיבה איתו ושיש לה גם שם רשמי – שו סוגי באן. ״מדובר בטכניקה מסורתית שנולדה במאה ה־18 ביפן, ושעיקרה היא שימור העץ באמצעות שריפה״, מסביר המעצב גלעד גל, שיחד עם סטודיו נושקה משיק בימים אלה את קולקציית ארט – קולקציה של פריטי ריהוט בעיצוב אמנותי ייחודי המבוסס על עץ חרוך שטופל בשריפה.

אחרי סיום לימודי עיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, השתלב גל בסטודיו שעסק בעיצוב תעשייתי הארד־קור, אבל הבין שנטיות הלב שלו מוליכות לכיוונים אחרים, בעיקר לאמנות שימושית. גל החליט להישמע להן, ובעידן מקוון כמו זה של היום, את סטודיו נושקה מקיבוץ געש הוא פגש בעת שיטוטיו ברשת. ״משהו בסיפור של הסטודיו משך והזמין אותי, ופשוט התקשרתי והצגתי את עצמי״.

לולי, הבעלים של נושקה, הקימה את הסטודיו כמימוש של חלום, ממקום של אהבה לחומרים ולאנשים, וגל מספר ש״המקום הרגשי דיבר אליי. התחברתי גם לפריטים הנקיים למראה שמעוצבים בהתאמה אישית ומיוצרים בעבודת יד מחומרים טבעיים״.

שריפת העץ מאדה את הלחות שבתוכו, מייצרת שכבת פחם דקה ומעניקה לו יתרונות של הגנה מפני חדירת מים ומזיקים, רקב, ובאופן פרדוקסלי גם מפני שריפה

שיתוף הפעולה של גל עם נושקה החל בהשתלבות בייצור, שמרביתו מתבצע אין־האוס. אבל חודשים ספורים לאחר מכן נכנס השוגי באן לחיי הסטודיו. ״לולי, שנתקלה בטכניקה באינסטגרם של סטודיו מפולין, אמרה שאנחנו חייבים לנסות לעשות משהו כזה גם אצלנו. לא הבנתי בהתחלה, אבל ברגע שראיתי על מה מדובר – גם אני נשביתי. כבר באותו ערב, כשחזרתי הביתה, הדמיון שלי התחיל לעבוד, ומצאתי את עצמי עף איתו ומשרטט סקיצות״.

הרעיון לאמץ את הטכניקה היפנית ולשלב אותה בעיצובי הסטודיו כקולקציה אמנותית הוליד תהליך ארוך של מחקר מעמיק ולמידת מהותה והיישומים שלה. ״שריפת העץ מאדה את הלחות שבתוכו, מייצרת שכבת פחם דקה ומעניקה לו יתרונות של הגנה מפני חדירת מים ומזיקים, רקב, ובאופן פרדוקסלי גם מפני שריפה. ביפן היא שימשה, ועדיין משמשת בקטנה, בעיקר לחיפוי חוץ של מבנים על מנת להגן עליהם מפגעים, וגם לחיפוי קירות פנים. העצים שבהם נעשה שימוש הם בדרך כלל ברוש וארז יפני, ופעמים רבות גם עצים שנפלטו לחוף כסחף ים ועוברים ייבוש לטובת השריפה״.

המעבר לשלב המעשי היה, לדברי גל, תהליך מרתק של ניסוי וטעיה. במהלכו הוא למד את הטכניקה, התחקה אחר דרכי ביצועה והפיק תובנות. ״בהתחלה שאלתי את עצמי מה אני כמעצב יכול ליצור על בסיסה ואיך אני יכול ליישם אותה כך שתדבר בשפת העיצוב העכשווית של הסטודיו. במחקר שעשיתי על הטכניקה ראיתי שימושים בפלנקים דקים ובמקביל בגושי עץ – מסה שמקורה בגזע, ושבניגוד לקורות שהמופע שלהן סדור – הצורניות שלהם לא מוגדרת. גושים נחשבים קלים יותר לעבודה מפני שהם עמידים יותר בפני עיוות החומר וככלל, ככל שמרקם העץ אוורירי יותר ופחות דחוס, כך הטקסטורה החרוכה מודגשת יותר״.

דיאלוג עם החומר

אחרי בחינת סוגים שונים של עצים כאורן ואלון ושל מידות עובי שונות, ההתנסות הראשונה הייתה עם אורן גושני בתצורת קורות עבות וארוכות. אלה נפרסו על ידי גל לפרוסות, ובתוך כך הביאו אותו לגיבוש העיצוב שביקש לשוות לאובייקטים. ״אני מכנה אותו ׳מסה מאורגנת׳. הכוונה היא לשילוב של שני המופעים, של גושים ושל קורות, כך שבהיבט האסתטי הממד המסתי והטקסטורה נשמרים, אבל בצורה מאורגנת. הצורה הזאת מהווה בסיס למנעד של אקטים נוספים שמייצרים את העיצובים השונים, כמו חיבורים, גריעות, או תוספת של חומרים כברזל או יריעות פח״.

שריפת העץ מתבצעת באופן מבוקר. בהתחלה השתמש גל בברנר פשוט כדי להרגיש את התהליך, וכשעמד על טיבו והרגיש בטוח ומיומן יותר עבר לכלב גז – מבער שמשמש בדרך כלל להמסת זפת. ״במהלך השריפה גווני העץ משתנים והתהליך שמתרחש עד המופע הסופי – השחור ובעל טקסטורה של חריצים – הוא מבחינתי סוד הקסם שאותו אני חותר להקפיא: לשמר בצורה מקסימלית את המראה החרוך־סדוק, על העומק שבו, הממד הדרמטי והאפיל הייחודי שמעשיר ומעצים אותו״.

במהלך השריפה גווני העץ משתנים והתהליך שמתרחש עד המופע הסופי – השחור ובעל טקסטורה של חריצים – הוא מבחינתי סוד הקסם שאותו אני חותר להקפיא

לאחר השריפה מצננים את העץ, ולפעמים, לדברי גל, יש צורך לחזור על התהליך כדי לוודא הומוגניות או כדי למנוע עיוותים בחומר. השלבים הבאים כוללים ניקוי יסודי של העץ ואיטום סופי לטובת הידוק הטקסטורה המיוחדת שמתקבלת. ״התוצר המוגמר הוא כזה שגם אם לובשים שמלת כלה לבנה ובוהקת ויושבים על ספסל שמשטחו העליון טופל בשריפה – אין שום צורך לחשוש שמא היא תתלכלך. המשטח אמנם גולמי משהו למראה, כהה וחרוך אבל הוא נקי ובטוח לחלוטין, כמו כל משטח של כיסא אחר״.

העצים שמהם עשויים פריטי הקולקציה הם עצים ממוחזרים, כאלה שהם בגדר שימוש חוזר, וכן עצים חדשים בעלי טקסטורות שאת מופען המיוחד מורכב יותר למצוא בטבע. הקו העיצובי נקי ומאופיין בגימור מט, מערב השראות פרטיות של גל, והדיאלוג שהוא מנהל עם החומר קורץ משהו לסגנון יפני, אבל לא באופן מובהק או מתיימר.

כל אוביקט בקולקציה ממותג כעבודת יד עם חותמת אישית, ומרביתם נושאים שמות משעשעים ומסקרנים. הראשון שפותח את הקולקציה הוא ״שוגי סורפרייז״, שההשראה לשמו הגיעה מתכנית הטלוויזיה הוותיקה סוזי סורפרייז – אוביקט שמופעו הקובייתי משלב ברזל ונדמה כמו מתנה עטופה בסרט. השימוש בו מגוון, והוא יכול לשמש כשרפרף, כשולחן צד, כשידה לצד המיטה או כתוספת משלימה לשולחן סלון.

גרסה מורחבת של שוגי סורפרייז היא ״סנאק״, שכמו משכיבה ומאריכה אותו כך שהוא יכול להוות ספסל או שידת טלוויזיה, עם אפשרות לניוד הודות לתוספת של רגלי פילוס מפלסטיק. ״לצד האסתטיקה הייחודית, הפרקטיות היא מבחינתי מרכיב משמעותי לא פחות. הפריטים מתאימים לפנים ולחוץ כאחד, מרביתם גם למנעד שימושים לפי בחירה. השילוב שלהם עם חומרים נוספים כאבן, זכוכית או מתכות – מייצר עניין״.

פריט מעניין אחר הוא ״סלייס״ – עמודים שעיצובם משלב חריצה וגריעה באופן שמאפשר הנחת חפצים בתוכם, וגם כאן השימוש נתון לבחירה – כאובייקט יחיד לצד המיטה או כשילוב של מספר אובייקטים ליצירת ספרייה מקורית. פריטים נוספים בקולקציה הם שולחנות סלון המשלבים יריעת פח, מראות, שולחן עבודה, קונסולה ועוד.

גל, המאמין בערכי קיימות ונמשך לפילוסופיית הוואבי סאבי, עדיין נפעם, לדבריו, מהתהליך המרתק של השריפה ומהמופע הייחודי שהוא מניב. בה בעת מבטו כבר מופנה קדימה לכבוש אתגרים נוספים, כמו יצירת אובייקטים בקנה מידה גדול יותר, או שילוב עם העץ חומרים נוספים. ״אני מאמין שאין מושלם, יש שלם. אם בתחילת הדרך שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות עם הטכניקה, היום אני יודע שאין כמו כוחו של אתגר כדי להניע פריצת גבולות שתוליד דברים חדשים – ולשם אני מכוון״.