אווה אבידר ואוסף ספלים פרטי בבית בנימיני

על החיים ועל המוות / אווה אבידר

אוצרת: דליה מנור

התערוכה החדשה של אווה אבידר חושפת שורה של עבודות חדשות ומפתיעות. לאורך השנים מזוהה יצירתה של אבידר בעיקר עם פיסול פיגורטיבי בחומר (קרמי), אבל בשנים האחרונות התמסרה לחומרים ולנושאים נוספים. הקשר עם הגוף האנושי ועם עולם הטבע שאפיין את עבודותיה הקודמות מקבל זוויות חדשות. קבוצת עבודות מוקדשת לצמחים חנוטים בחומר קרמי, אפוקסי ועלי זהב.

אבידר מלקטת צמחי שדה פשוטים שקמלו, צמחים מדבריים יבשים, מתים, שסיימו את מעגל חייהם והם הבסיס ליצירה חדשה. תחילה היא עוטפת אותם בחומר קרמי שגורלו להתפוצץ בעת השריפה בתנור, ומהשברים היא מרכיבה צורה חדשה המשמרת את מהותו של הצמח בנראות אחרת. ״אולי זה ביטוי לאופן שבו אני חווה את חיי״, אומרת אבידר, ״ציפיה לקטסטרופה שתפרק סטרוקטורות קיימות ותכפה בנייה מחדש״.

סדרה אחרת שנוצרה השנה עשויה גבס מעורב בפיגמנט והעבודות תלויות כתבליט קיר. הצורה המופשטת, המסתורית, התגבשה כשהגבס הנוזלי נשפך אל תוך החלל הנוצר בין רגליים פשוקות והתפשט מעצמו ללא שליטה אל מעבר לגבולות הגוף. אפקטים לא צפויים כמו מקריות ההתפשטות של הגבס והשתנות גווני הצבע בתוכו משקפים את הוויתור של אמנית על השליטה לטובת יד המקרה, הפיזיקה והכימיה. קדמה לה סדרת עבודות קטנות יותר המערבות יציקה וגוף שאווה אבידר חקרה בתקופת רזידנסי בגלריה המפעל בירושלים בקיץ האחרון.

אבידר היא פסלת עם זיקה מיוחדת לחומר קרמי. בשנות ה־80 למדה במחלקה לקרמיקה בבצלאל לתואר ראשון ולימודי המשך ובשנות ה־90 זכתה במלגה יוקרתית של קרן קלור בבצלאל שאפשרה לה לצאת ללימודים לתואר שני בפיסול ברויאל קולג׳ בלונדון. מאז 1989 היא מלמדת, בין השאר לימדה בבצלאל ובמדרשה בבית ברל, שבה ניהלה את לימודי הקרמיקה, ובמשך שנים רבות מלמדת במכללת אמונה בירושלים. היא זכתה במלגות ובפרסים, בהם מלגת שהות אמן בפילדלפיה ב־2006. מאז 1990 הציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד במוזאונים ובגלריות ציבוריות ופרטיות ובתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ובאירופה. ב־2019, לאחר הפסקה בת עשר שנים, חזרה אבידר ליצור. היא הצטרפה לצוות המורים בבית בנימיני שבו השתתפה בתערוכות קבוצתיות ועתה הוזמנה להציג לראשונה תערוכת יחיד.

 

---

​ספל / מהאוסף הפרטי של סער מור ואיתמר ריין

אוצרות : רעות רבוח ושלי שביט

בהקדמה לספר שייצא לאור בינואר 2023 ״חומר כשפה – ספל כספר״, כותבת שלומית באומן: ספלים מכילים דואליות מובנית. הם חפצים יומיומיים שמאוחסנים בארונות המטבח או מתייבשים על מייבש הכלים באגביות שימושית; ואולם לעיתים נשמור אותם בוויטרינות כחפצים בעלי ערך רב: נכיר בחשיבותם, ננצור אותם עבור הדור הבא, ניקשר אליהם, נהפוך אותם לתמצית הביתיות, נשליך עליהם רגשות, זיכרונות וגעגועים.

ספל יכול למצוא את עצמו במגוון של הקשרים: הוא יכול להיות זרוק ומלוכלך בערימת כלים בכיור, אך גם יכול לעמוד בודד ומואר בדרמטיות מאחורי ויטרינה במוזיאון, או להיות חלק ממיצב במוזיאון לאמנות עכשווית. המידע הגלום בספל, ההכלה הבו־זמנית של היומיום מכאן והנשגב מכאן, הרבדים ההיסטוריים והטכנולוגיים המגולמים בו – כל אלה הופכים אותו לטקסט ייחודי ולסיפור מרתק: סיפור אישי, משפחתי, תקופתי, חברתי, כלכלי, חומרי, טכנולוגי ופואטי. במידה רבה חפץ קטן זה מספר את הסיפור כולו.

התערוכה ספל מביאה מקבץ ספלים אקלקטי מתוך אוספם הפרטי של סער מור ואיתמר ריין. האוסף התחיל על ידי מור והתפתח במהלך השנים עם רכישות שנהג ריין לבצע בנסיעותיו לחו״ל. האוסף קיבל חיים משלו, והוא מתמלא עם מתנות שאנשים מביאים למור וריין ואפילו מפקידים בידיהם ספלים למשמר. בתערוכה מוצגים 25 ספלים מתוך כ־300 ספלים שבאוסף. הספלים שנבחרו מייצגים אזורי זמן ומקום מגוונים.

---

בית בנימיני
פתיחה: 5.1; נעילה: 25.2