כל מה שחשוב ויפה
אקי ססמוטו, Do Nut Diagram, מתוך ״על קולו של חוד״. צילום: טאקה נינאגאווה, טוקיו
אקי ססמוטו, Do Nut Diagram, מתוך ״על קולו של חוד״. צילום: טאקה נינאגאווה, טוקיו

הרשימה המשותפת // 12.1.23

תערוכות חורף במוזיאון הרצליה; מאסטריות 2023 בגלריה B.Y5; שונות במרכז אדמונד דה רוטשילד; אצוקו איצ׳יקאווה במוזיאון ארץ ישראל; פירונמה: פטריות אחרי שריפה בגלריה זוזו; עמית ברלוביץ בפרטר

תערוכות חורף במוזיאון הרצליה

תערוכה קבוצתית בינלאומית ושלוש תערוכות יחיד ייפתחו במוצ״ש (14.1) במוזיאון הרצליה. הראשונה, ״על קולו של חוד״ (אוצר: בן הגרי), מוצגת בשיתוף פעולה מתמשך של מוזיאון הרצליה עם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בתערוכה מבחר יצירות של אמנים בינלאומיים היסטוריים ועכשוויים, בהם קיקי סמית, ויליאם קנטרידג׳, קארה ווקר, שרה זי, ג׳ספר ג׳ונס ועוד.

התערוכה מבוססת על חקירה אישית מתמשכת על ההיסטוריה והמנגנונים של דימויים נעים. הדימויים הנעים הראשונים, טרום המצאת מצלמת הקולנוע, היו מבוססים על עבודות נייר שנעשו בטכניקות של הדפס. בתקופה של היעלמות מהירה של כתב היד, התערוכה מציגה יצירות שנוצרות באמצעים ידניים, המצאות ייחודיות ועבודות שנולדות מחלומות.

בן הגרי, תיאטרון האוטומטים, מתוך ״על קולו של חוד״

בן הגרי, תיאטרון האוטומטים, מתוך ״על קולו של חוד״

אביבה אורי, ללא כותרת, אוסף בנו כלב. צילום: אברהם חי

אביבה אורי, ללא כותרת, אוסף בנו כלב. צילום: אברהם חי

איוון שוובל, ללא כותרת (שמעי זורק אבנים בכיכר ציון, ירושלים), אוסף אדוה פרנק שוובל. צילום: דניאל חנוך

איוון שוובל, ללא כותרת (שמעי זורק אבנים בכיכר ציון, ירושלים), אוסף אדוה פרנק שוובל. צילום: דניאל חנוך

רותם עמיצור, הארץ השטוחה 4. צילום: יובל חי

רותם עמיצור, הארץ השטוחה 4. צילום: יובל חי

שתי תערוכות נוספות מוקדשות ליוצרים חשובים שפעלו בארץ: ״ציור העומד חופשי״ של האמן המנוח איוון שוובל (אוצרים: ד״ר איה לוריא ואורי דרומר) ו״כוחו של גורל״ – תערוכת עבודות של האמנית המנוחה אביבה אורי מתוך אוסף בנו כלב (אוצר: בנו כלב). התערוכה של שוובל מציעה לחשוף ולחדש את ההיכרות עם היוצר ועם יצירתו. מתוך החומר הארכיוני הרב שהשאיר אחריו, ובמאות הציורים, רישומים ותחריטים שלו, מתגלה אמן טוטלי, קודח, שהציור הוא עבורו צורך קיומי.

התערוכה של אורי מעידה על הדיאלוג בינה לבין כלב, בין אספן ליצירת אמנות – אהבה ממבט ראשון, שהלכה והתעצמה עם כל עבודה חדשה שלה שראה. דיאלוג נוסף המקבל ביטוי בתערוכה הוא הקשר הזוגי בין אורי ודוד הנדלר – באמצעות רישומים של הנדלר ופתקי אהבה ויומיום שהחליפו ביניהם.

״הארץ השטוחה״ – תערוכת יחיד לרותם עמיצור – תפתח בחלל הכניסה למוזיאון (אוצר: עידו מרקוס). הפרויקט המונומנטלי של עמיצור התחיל במפגש עם רפרודוקציה קטנה ודהויה של לוח אחד מתוך תשעה בציור מפורסם של אמן הרנסנס אנדראה מנטניה, תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר (1484-92). בעקבות אותו מפגש יצרה עמיצור אינספור פרשנויות למבנה הציור בצבעוניות חזקה ורוטטת, בטכניקה המשלבת ציור וקולאז׳.

 


מאסטריות 2023 בגלריה B.Y5

התערוכה השנתית של עמותת אמנים יוצרים בישראל שמוצגת בגלריה B.Y5 (אוצרת: סבטלנה רינגולד) בוחנת את הדרכים שבהן אמניות הקרמיקה והקראפט מגיבות לאמביוולנטיות מגדרית בתוך הפרקטיקה האמנותית. היא יוצאת מתוך נקודת הנחה שהמגדר מהווה אחד הגורמים המרכזיים בפיתוח הזהות והחוויה האמנותית של האמנית היוצרת. התמקדות זו של התערוכה נובעת מההבנה כי על אף שהטענה הרווחת במחקר מדגישה שהתפתחות תחום הקרמיקה והקראפט בישראל קשורה הדוקות עם העשייה הנשית, הדיון לרוב מתעלם מבחינה מעמיקה של הסוגיות המגדריות הגלומות בתהליכי היצירה החומרית.

לידה שרת מסד. צילום: יעלי גבריאלי

לידה שרת מסד. צילום: יעלי גבריאלי

עינת כהן. צילום: אפי כהן

עינת כהן. צילום: אפי כהן


שׁוֹנוֹת במרכז אדמונד דה רוטשילד

התערוכה הקבוצתית ״שונות״ שתפתח מחר (13.1) במרכז אדמונד דה רוטשילד (אוצרת: עפרה חרנ״ם) היא נקודת הסיום של פרויקט החממה של המרכז שזהו המחזור השני שלו: חממה המחברת בין אמנים למעצבים ומאפשרת פלטפורמה לבדיקה והעמקת פרקטיקות העבודה של משתתפיה. חוט השני העובר בין עשייתם.ן של המשתתפים.ות בתערוכה הוא התהליך שעברו יחד בחממה בחודשים האחרונים.

האמנים.ות והמעצבים.ות שהשתתפו בחממה יצאו למחקר אישי שהתחיל סביב המונח ״אמת״ ושקע אצל כל אחד ואחת במקום הספציפי והאישי השמור למושגים מופשטים מסוג זה. משתתפים.ות: נדיה אדלר, תאיר אוריה, לי אן ברכה, לירוי בר נתן, אשגר זמנה, שגיא חכמון, טליה לובטון, ליז מאר, עמית נאור, יבגניה קירשטיין.

שגיא חכמון, The Truth Is I Dont Know The Truth

שגיא חכמון, The Truth Is I Dont Know The Truth

נדיה אדלר, show me your teeth

נדיה אדלר, show me your teeth


אצוקו איצ׳יקאווה במוזיאון ארץ ישראל

ביתן הזכוכית במוזיאון ארץ ישראל מארח את ״1200°C״, עבודות נבחרות של האמנית הרב־תחומית אצוקו איצ׳יקאווה, השופכות אור על תפקידה של הזכוכית בעידן הנוכחי. כחומר עתיק ומודרני הזכוכית ממשיכה לסלול דרכים חדשות לעבוד עמה ולחשוב באמצעותה. כיום הזכוכית מתגלה כאמצעי למתן פתרונות ברי־קיימא לזיהום סביבתי הנובע מפעילות אנושית.

איצ׳יקאווה החלה את דרכה האמנותית במדיום הזכוכית לאחר שעבדה בסטודיו של דייל צ׳יהולי בסיאטל, גיבשה את שפתה האמנותית שכוללת רישום, פיסול, מיצב, מיצג, וידאו ושירה. אף שחייה נטועים באמריקה מזה כ־30 שנה, אמנותה ניזונה מיפן מולדתה. רישום האש (פירוגרף) שמוצג בלב הביתן, המאזכר קליגרפיה יפנית, מייצג את יצירתה המוקדמת שמתאפיינת בשימוש בחומרים חמקמקים כמו אש, ונדיפים כמו מים, דרכם היא מנציחה מפגש חומרי, רגעי וחולף. שם הסדרה VITRIFIED שאול מטכנולוגיה שבאמצעותה אפשר לנטרל פסולת רדיואקטיבית רעילה על ידי לכידתה בתוך זכוכית לוהטת. בעיניי איצ׳יקווה תהליך זה מגלם את תכונותיה הייחודיות של הזכוכית, הן כמדיום לביטוי אמנותי והן כנושאת מסר של תקווה וריפוי.

אצוקו איצ׳יקאווה במוזיאון ארץ ישראל. צילומים: גלריה Winston Wächter Fine Art, סיאטל


birds

פירונמה: פטריות אחרי שריפה בגלריה זוזו

התערוכה ״פירונמה: פטריות אחרי שריפה״ שתפתח מחר (13.1) בגלריה זוזו בעמק חפר (אוצרת: הגר רבן) עוסקת בתהליכים, באפשרויות ובמורכבויות של היצירה האמנותית כנגד כל ההיגיון וכנגד כל הסיכויים. ״פירונמה״ הוא שמה של פטריה פירופילית (פטריה ״חובבת אש״), הצומחת במהירות ובמספרים עצומים באזורים שבהם פרצו שריפות קשות. בניגוד למטאפורה השגורה של ״פטריות אחרי הגשם״ המתארת נוכחות מהירה, מרובה או אינטנסיבית של תופעה מסוימת ובדומה לנוכחותן המוגברת של פטריות לאחר ירידת הגשמים – בטבע קיימת תופעה ייחודית של פטריות הצצות לאחר שריפה דווקא.

בהשאלה, התערוכה מבקשת לבחון תהליכים של צמיחה ויצירה אמנותית שהתרחשו דווקא בתנאים־לא־תנאים. האמניות המשתתפות בתערוכה נאלצו לא פעם לחדול את פעילותן האמנותית לתקופות ארוכות, או לדחות את העיסוק בה לשלב מאוחר בחייהן משלל סיבות. למרות שהחיים ביקשו לנווט אותן למסלולים אחרים, הן מצאו את עצמן חוזרות ושבות אל הסטודיו, אל המכחולים, אל ספר הסקיצות או אל המחשב, גם כאשר הדבר היה מנוגד לכל הגיון: לאחר ותוך כדי משברים אישיים, הריון מתקדם, אירועים טראומתיים או חיי יומיום תובעניים במיוחד, האמנות שבה וצמחה מתוכן, מתעקשת לאחוז בקרקע. משתתפים.ות: הגר מיטלפונקט, טלי מילשטיין, לימור צרור, נאוה ג׳וי אוזן, שירה גפשטיין.

נאוה ג׳וי אוזן. צילום: מ״ל

נאוה ג׳וי אוזן. צילום: מ״ל

שירה גפשטיין. צילום: מ״ל

שירה גפשטיין. צילום: מ״ל


עמית ברלוביץ בפרטר

״השמש. הירח. אתה זוכר? הם בטח היו שם. כמו תמיד״, תערוכת היחיד של עמית ברלוביץ (אוצרים: רועי ברנד ועדי אנגלמן) מוצגת בחלל פרטר. התערוכה נסובה סביב המחזה המפורסם של סמואל בקט, מחכים לגודו. סדרת צילומים בפורמט זהה בצבע ובשחור־לבן מציגה חמישה ילדים המעלים רגעים מהמחזה האניגמטי.

הצילומים אישיים מאוד, הילדים הם ילדי האמנית וחברים, אבל הם גם אוניברסליים או על־זמניים. עבור התערוכה הוסיפה ברלוביץ לסדרה שתי עבודות וידאו. האחת, מארי, היא פורטרט ביוגרפי של אישה בסוף חייה. בעבודה השנייה סרי נוסייבה, פילוסוף פלסטיני בן העיר ירושלים, ונשיא אוניברסיטת אל־קודס במזרח העיר, מספר גם הוא את סיפור חייו.

עמית ברלוביץ

עמית ברלוביץ

עמית ברלוביץ

עמית ברלוביץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden