מאיר כהן: צילום טוב הוא צילום שכשאתה מביט בו הלב שלך מחסיר פעימה

יובל: הי מאיר, מה קורה? ומה שלומך בימים אלו?

מאיר: הי יובל, הכל טוב שלומי מצויין. אצלך?

יובל: גם, לא רע בכלל. כבר מזמן שרציתי שנדבר, לא עובר שבוע שאין לנו בפורטפוליו לפחות אייטם/כתבה/ראיון אחד עם צילומים שלך, ואני שמח שהנה זה יוצא – בזכות הפרויקט שלך בתערוכת הפופ־אפ במלון אימפריאל

מאיר: ואני שמח על זה. גם על הראיון שסוף סוף קורה וגם על הפרויקט המדהים שנקרא וונדרלנד הוטל שלקחתי בו חלק. רק עכשיו, אחרי שלושה שבועות מאוד אינטנסיביים, אני קצת נושם לרווחה

יובל: אני יכול להבין. כמה צילומים בסך הכל אתה מציג בחדר שלך?

מאיר: סה״כ כ־3,000 תמונות. כולן צולמו בחדר עצמו במשך שבוע וחצי ואז התחיל תהליך התלייה שארך כשבוע (מדובר בחדר יחיד בגודל של 8 מ״ר בערך)

יובל: וכולם אנשים שאתה מכיר, נכון? שמה ביקשת מהם לעשות? כי אם יש דבר שעובר שם, מעבר לעומס וההכרח לרקת לפרטים, זה שיש ביניכם איזו אינטימיות או הכרות מוקדמת

מאיר: את רובם הכרתי לפני. ידעתי שבגלל שיש לי מסגרת זמן מאוד לחוצה לייצר כמות כמעט לא הגיונית של פריימים, אני צריך לעבוד עם אנשים שאני מכיר ויודע מראש שאני יכול להתבטא דרכם במהירות. חלק מהמצולמים אגב הם האמנים שמציגים גם בתערוכה, אותם צילמתי ביום האחרון ולאחר שבוע של הכרות איתם, אבל התחושה היתה כאילו אנחנו מכירים כבר שנים, הם מייד זרמו והגיעו הכי פתוחים. ההנחייה העיקרית שנתתי להם היא להתנהל כאילו הם בחדר הפרטי שלהם, בין אם זה חדר במלון או חדר הנעורים שלהם

יובל: יש בכל זאת הבדל בין חדר במלון לחדר נעורים מהצד השני של הקיר נמצאים ההורים, אפרופו גם וונדרלנד

מאיר: אבל בשניהם גם יש שלט קטן על הדלת שאומר ״נא לא להפריע״ 🙂

כשרק התחלתי לבנות את הרעיון לחדר, הבנתי שהחדר הקטן הזה, חדר 210, מזכיר לי מאוד את חדר הילדות שלי, בגודל שלו ובסידור הכללי שלו (לכן גם לא שיניתי את המבנה שלו) ואחריו אני רוצה להתחקות

יובל: וואלה. מעניין, לא הייתי חושב על זה. אבל כן, צודק בעניין הלא להפריע… ואם לחזור ל־3,000 תמונות, לא אמרנו שכולן פולרוידים בפורמט קטן. תגיד על זה משהו? זה הכי לא צילום דיגיטלי

מאיר: תהליך הצילום עצמו פה היה שונה מאוד מהתהליך שאני עובר ביום צילום אופנה. בצילום אופנה אתה מתכנן לאט, בונה פריים, תאורה, קומפוזיציה. פה זה היה על ספידים: כל הפרויקט צולם במצלמת פולארויד והמחשבה היתה צריכה להיות מהירה כמו התהליך של הפולאוריד – 5 שניות לדימוי. 

בצילום אופנה אתה מתכנן לאט, בונה פריים, תאורה, קומפוזיציה. פה זה היה על ספידים: כל הפרויקט צולם במצלמת פולארויד והמחשבה היתה צריכה להיות מהירה כמו התהליך של הפולאוריד – 5 שניות לדימוי

בשלב הראשון עוד דובר על לצלם את זה דיגטלי כדי להקל על התהליך אבל אני שמח שהתעקשתי על הפורמט הזה כי אין שני לו. יש משהו בתמונת הפולארויד שלא דומה לשום דבר אחר היום. התמונה כאן היא ממשית, אתה מחזיק אותה ביד, יש לה טקסטורה ואפילו ריח… ולא כמו האימג׳ים שאנחנו מורגלים לראות ביום־יום תוך כדי גלילה אינסופית אל תוך הכלום

יובל: אז בוא רגע נעשה קאט ונפתח טאב ותספר איך התגלגלת לעולם הצילום כי זה לא היה ברור מאליו, נכון?

מאיר: זה נכון. אתחיל בזה שלמדתי צילום ואמנות בתיכון. אחרי הלימודים, צבא ועניינים והנושא נדחק ונרדם. בשנת 2010 בעודי סוכן טאלנטים, נפתח אינסטגרם ואיתו לאט לאט התעורר הדוב שישן הרבה שנים. 

האפליקציה הזו שינתה את חיי בגדול וב־2014 עשיתי את התערוכה הראשונה שלי שנקראה STRANGEVILLE ונאצרה על ידי תמר קרוון. כל הדימויים בתערוכה צולמו עם הנייד וזו היתה התערוכה הראשונה בארץ שצולמה כולה עם מכשיר סמארטפון. לימים עזבתי את תפקידי כסוכן כדי להגשים את החלום של עצמי. מאז ועד היום אני מצלם כשאני מתמקד בעיקר בצילום אופנה ואמנות, ומציג גם בגלריה שנקראת 1of135

יובל: מתי הבנת שאתה צלם? שקראת לעצמך צלם? צלם אופנה? היה איזה רגע או קמפיין?

מאיר: מצחיק שאתה שואל את זה. אני חושב ששנתיים כמעט לתוך תהליך הצילום שלי, כששאלו אם אני צלם אמרתי שלא. אמרתי ״אני מצלם, אני לא צלם״. לא העזתי לקרוא לעצמי צלם, זה היה כמו איזה טייטל גדול שחששתי ממנו. אבל אז כשיצא שער ועוד הפקה בעיתון ובקרדיט היה כתוב צילום: מאיר כהן הבנתי שאני כבר שם

יובל: אז אני בטח מסבך אותך קצת עם כל הלקוחות והקמפיינים שצילמת, אבל תן לנו איזה 2-3 שאתה אוהב או זוכר במיוחד מהעשור האחרון

מאיר: זכיתי לעבוד עם כל כך הרבה נפלאים וטובים: קסטרו, דלתא, אתא, פקטורי, טופ טן, רנואר, מגזין לאשה, גלריה של הארץ וכו׳…

יובל: כן, אבל תן איזה משהו שאתה אוהב במיוחד, זה יכול להיות גם מתחילת הדרך כדי לא לסבך אותך עוד יותר… איזה מצולם או סצינה או לוקיישן או משהו

מאיר: משימה קשה אבל אתרכז בשלוש שעולות לי לראש מייד: קמפיין שצילמתי לפני כשנה לחנות OSSEF של סהר שלו; הפקה שצילמתי בקורונה בנמל יפו ופורסמה במגזין FUCKING YOUNG הספרדי; ואחת שצולמה ממש לפני חודש במוזיאון תל אביב

מאיר: רגע יש עוד אחת… פרוייקט שצילמתי עם הסטייליסט תומר אלמוזנינו ופורסם במגזין SCHON

יובל: למה דווקא אלו?

מאיר: כי אלו הפקות מערכתיות ושם היתה לי יד חופשית ליצירה, אז אני מרגיש הרבה יותר מחובר אליהן. בדיוק כמו שהיום אני מחובר לחדר 210 במלון אימפריאל 

יובל: אז אני אשאל שאלה שאין לה מן הסתם תשובה אחת ברורה ובכל זאת: מה מבחינתך הופך צילום לצילום טוב? צילום אופנה לצילום טוב? מה אתה שואף להוציא מהמצולמות והמצולמים שלך?

מאיר: אין פה חוקיות. זה צילום כזה שכשאתה מביט בו הלב שלך מחסיר פעימה. בכל צילום, בין אם זה צילום אופנה או צילום אמנות, אני תמיד שואף לאסטתיקה וחיבור עם הצופה

---

IMPERIAL HOTEL WONDERLAND
אוצרת ומפיקה: יערה זקס
מלון אימפריאל, הירקון 66 (פינת טרומפלדור), תל אביב
פתיחה: 9.2