כל מה שחשוב ויפה

דניאלה שריה: ״תכשיטים הם חלק מהפרפורמנס שלנו״

דניאלה שריה, הזוכה הטריה בפרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב, משלבת בין עיצוב תכשיטים, פרפורמנס ווידיאו. מעבר לזה היא גם אוצרת ולומדת מגדר ולדבריה – הכל קשור

פורטפוליו בשיתוף פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב


עמית: הי דניאלה, מה שלומך? לפני הכל ברכות על פרס רוטשילד לעיצוב

דניאלה: תודה

עמית: מרגש?

דניאלה: מאוד, לא ציפיתי בכלל

עמית: למה לא ציפית? אבל ניגשת?

דניאלה: ברור. קיוויתי כן, אבל הרשימה היא מרשימה וכוללת אנשים מוכשרים וראויים מאוד

עמית: נכון, וזה מחמיא אף יותר. כמה זמן עובדים על הגשה כזו? במה זה כרוך?

דניאלה: ישבתי על תיק העבודות הרבה זמן, בעיקר על הטקסטים. היה לי חשוב להעביר הרבה רעיונות ולהציג אותם בצורה טובה

דניאלה שריה, לא בטבע שלי, 2018. צילומים: מ״ל

דניאלה שריה, לא בטבע שלי, 2018. צילומים: מ״ל

Icarus, 2018

Icarus, 2018

דמעות, 2021

דמעות, 2021

דמעות, 2021

דמעות, 2021

New Skin, 2021

New Skin, 2021

New Skin, 2021

New Skin, 2021

עמית: מה היה ההסבר של הוועדה לבחירה בך?

דניאלה: אני חושבת שבעיקר זה שהעבודות שלי יוצאות מגבולות המדיום ומרחיבות אותו באופן מסוים. הווידאו הוא מדיום יוצא דופן בתחום התכשיטים

עמית: בואי נתחיל מהתחלה. ספרי על הרקע שלך

דניאלה: אני בוגרת תואר ראשון בעיצוב תכשיטים ותואר שני בעיצוב בשנקר. עשיתי גם לימודי אוצרות וגם קצת לימודים במינכן. היום אני סטודנטית שוב, לתואר שני במגדר.

נולדתי בתל אביב. להורים שלי הייתה חנות בגדים. אמא שלי, שלומית קדם, הייתה מעצבת די מוכרת בשינקין של שנות ה־90, ואיכשהו כנראה שזה בדם שלי. כן ראיתי עד כמה זה תחום קשה – היה להם מאוד קשה להתפרנס מהתחום. אחרי שהוריי התגרשו אני נשארתי עם אבא שלי, עזבנו את תל אביב וגם החנות פשטה רגל. אמא שלי חזרה בתשובה ושניהם עזבו את התחום לגמרי. כשאני החלטתי ללכת ללמוד עיצוב זה נתפס בראש שלי כמקצוע מורכב

עמית: ומה גילית? שזה אכן מורכב?

דניאלה: מאוד. לא פשוט להתפרנס מהדבר עצמו, וגם תמיד יש על מה לחשוב, איפה לערער, הרבה חוסר ביטחון. אבל זה גם מקצוע מהמם עם הרבה כוח ורגש. לא הייתי מחליפה את החוויה שלי ואת הדרך שלי בתוכו, למרות ואולי אפילו בגלל כל המורכבות

תכשיטים הם אוביקטים שמחוברים לגוף. בחיי היומיום, כשהם ענודים – הם תמיד בתנועה. הם חלק מהפרפורמנס שלנו, אפשר לחשוב עליהם כפעולה, חלק מסך כל הפעולות שאנחנו עושות. אני לוקחת את הפרפורמנס הזה ומתמקדת בו, מביימת אותו, משתמשת בתנועות של הגוף שלנו כחומר

עמית: ספרי על סגנון העיצוב שלך

דניאלה: שאלה גדולה, אני יכולה להגיד שאני מונעת מרגש ומחוויות החיים שלי. אבל דרך זה תמיד אחפש לחשוב על שאלות גדולות יותר, שקשורות לתרבות, לא.נשים ולתחום עצמו.

היום אני עושה בעיקר וידאו. תמיד עניין אותי יותר התהליך, אפשרויות של תנועה ושל שינוי, ואת זה הווידאו מאפשר לי. מה שכל כך מעניין בתכשיטים הוא שכל תכשיט, כמה שננסה לייצב אותו, לעשות ממנו אוביקט עמיד לאורך זמן – ברגע שנחבר אותו לגוף – הוא יקבל בחזרה את כל חוסר היציבות, את כל התכונות שאי אפשר לשלוט בהן; את החיים

עמית: איך משתלב הווידאו עם עיצוב התכשיטים?

דניאלה: תכשיטים הם אוביקטים שמחוברים לגוף. בחיי היומיום, כשהם ענודים – הם תמיד בתנועה. הם חלק מהפרפורמנס שלנו, אפשר לחשוב עליהם כפעולה, חלק מסך כל הפעולות שאנחנו עושות. אני לוקחת את הפרפורמנס הזה ומתמקדת בו, מביימת אותו, משתמשת בתנועות של הגוף שלנו כחומר. הרגעים האלה הם הווידאו

עמית: את גם מעצבת את התכשיטים וגם מביימת ומצלמת את הווידאו? הצילום היא מיומנות שרכשת בנפרד?

דניאלה: נכון. לקחתי פעם קורס בצילום אבל הצילום שלי הוא די בסיסי – מצלמה על חצובה, הבנייה של האוביקט או מציאת החומר שיעשה את התנועות המסוימות שאני רוצה. אלה הן גם לרוב פעולות שאי אפשר לתכנן את התוצאה שלהן עד הסוף, אז אני מצלמת כמה פעמים ולא תמיד יוצא מה שתכננתי. אבל בגלל שהכל כל כך אינטימי וקורה באמצעות הגוף שלי – אני לא חושבת שמישהו חיצוני היה יכול לעשות את זה

עמית: את עצמך עונדת את התכשיטים?

דניאלה: כן, בווידאו זו אני. יצא לי לצלם תכשיטים גם על אחותי ועל אחי, אבל צילומי סטילס. באופן כללי האנשים הם תמיד כאלה שמשמעותיים לי

עמית: ברור – אני אומרת שהם השגרירים של הדבר עצמו

דניאלה: נכון, בתכשיטים הם ממש חלק מהחומרים. גם את פרויקט הגמר של התואר הראשון צילמתי על ההורים שלי

Three parts of two, 2016

Three parts of two, 2016

Three parts of two, 2016

Three parts of two, 2016

דניאלה שריה

דניאלה שריה

עמית: מה היה הפרויקט? מתי סיימת?

דניאלה: סיימתי ב־2016. הפרויקט עסק בהתפרקות המשפחה ובחור בזיכרון שיש לי מכל מה שקרה לפני. היה בי רצון לייצר לעצמי תיקון דרך תכשיטים. אבא שלי נגר, אמא שלי הייתה תופרת ואני צורפת – לקחתי את הבד והחוטים ואת העץ והמתכת ככאלה שמייצגים אותנו, ודרך העבודות חיברתי אותנו מחדש. כשהגיע הרגע לתעד אותם על גוף היה לי ברור שזה צריך להיות הגוף שלנו. לקח קצת זמן, אבל שכנעתי את שניהם להצטלם. אני חושבת שבפרויקט הזה ברור עד כמה האדם הספציפי והזהות המסוימת שלו היא חלק בלתי נפרד מהתכשיט

עמית: זה מרגש. ילדים של הורים גרושים, ולא חשוב בני כמה היו כשההורים נפרדו ובני כמה הם היום – תמיד חולמים לראות ולהחזיר את ההורים שלהם להיות יחד

הרעיונות של ארעיות וזמניות משפיעים על הנראות של הווידאו. הוא לא יציב, תמיד יש בו תהליך כלשהו של התפרקות. הרבה פעמים יש בו שימוש ברדי מייד או בחומריים בסיסים, כמו מים ואוויר, גם אם הם משולבים עם מבנים צורפותיים – התנועה שלהם היא המרכז של הכל

דניאלה: אני אף פעם לא חלמתי, עד גיל מאוחר, או לפחות לא הודיתי בזה. כמעט להפך. הפרויקט הזה היה הפעם הראשונה שאמרתי להורים שלי שאני צריכה לראות אותם רגע ביחד

עמית: מעניין. אבל בואי נעזוב את הפסיכולוגיה. דייקי עוד קצת בעניין הסגנון העיצובי שלך?

דניאלה: הרעיונות של ארעיות וזמניות משפיעים על הנראות של הווידאו. הוא לא יציב, תמיד יש בו תהליך כלשהו של התפרקות. הרבה פעמים יש בו שימוש ברדי מייד או בחומריים בסיסים, כמו מים ואוויר, גם אם הם משולבים עם מבנים צורפותיים – התנועה שלהם היא המרכז של הכל. הגוף הוא תמיד מפעיל ומרכזי. ולמרות הכל – זה תמיד פשוט. הכל קורה סביב רגע אחד, תנועה אחת, אוביקט מסוים, קצר

עמית: התכשיטים הם בעלי יכולת תנועה?

דניאלה: כן, הכל בתנועה, צריך רק להזיז. לא תמיד יש מנגנון של תנועה בתכשיטים, אבל החומרים שאני משתמשת בהם והתנועה של הגוף הופכים את התנועה, שהיא הרגש, ללב העבודה

NARCISSUS, 2020

NARCISSUS, 2020

רוזה, 2020

רוזה, 2020

RECOVER, 2013

RECOVER, 2013

RECOVER, 2013

RECOVER, 2013

RECOVER, 2013

RECOVER, 2013

עמית: ספרי על לימודי האוצרות ועל מינכן. למה מינכן ולמה אוצרות?

דניאלה: אוצרות למדתי בסמינר הקיבוצים, מיד כשסיימתי את התואר השני. חשבתי שזה יעזור לי ליישב לעצמי את הסוגיה של הצגת תכשיטים בגלריה או מוזיאון. רציתי לחשוב על זה, כי הרי על כל מה שדיברתי בעניין הגוף והתנועה – אנחנו מוותרות כשאנחנו מציגות תכשיטים בגלריה או מוזיאון.

במינכן למדתי בשנים 2019-2021, באקדמיה לאמנות בכיתה של תכשיטים – כי חשבתי ששם הכי טוב ללמוד

עמית: את לומדת ללא הפסקה. ועכשיו לימודי מגדר. איך הכל מתחבר למגדר? איפה את לומדת?

דניאלה: אני לומדת בבר אילן והכל קשור למגדר, משמעויות ופוליטיקה של גוף, א.נשים, זהויות, הבטים מגדריים של תכשיטים, פרפורמנס – זה הכל קשור

עמית: סליחה על השאלה ומכל אלה גם מתפרנסים? את עובדת במקצוע כלשהו מאלו שלמדת?

דניאלה: שאלה מעולה. עובדת, כן. גם כאוצרת, גם בתכשיטים, אבל תמיד עשיתי עוד עבודות שלא תמיד היו קשורות, בעיקר בזמן לימודים

עמית: מה אצרת?

דניאלה: לאחרונה אצרתי תערוכה בגבעת חביבה, שנקראה ״מסתמנת – הגוף הפוליטי״. היא ירדה בתחילת דצמבר

עמית: גבעת חביבה הפכה למקום עם סצנת אמנות פעילה

דניאלה: ממש. זה גם מקום שמקדם ערכים שאני מתחברת אליהם

birds

עמית: אחרי פרס רוטשילד, מה האתגר הבא?

דניאלה: יש הרבה, ביניהם לצאת להפגין. באופן אישי האתגר שלי היום הוא הלימודים. אני מקווה דרכם לחקור דברים שקשורים לעולם התכשיטים ולהעמיק את העשייה שלי, לשלב את מה שאני לומדת בתוך העבודות שלי וגם באוצרות

עמית: נשמח אם תשתפי אותנו בדברים חדשים ומעניינים שאת עושה

דניאלה: תודה לך ותודה לכל מי שהיה שותף לפרס ולהחלטה

עמית: בהצלחות בהמשך

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. גלית ברוידא

    כתבה נהדרת, ויוצרת שמאתגרת את מושגי היופי

  2. קובי

    כתבה מעולה
    חייה של אומנית עם עתיד גדול
    הכל בא מהלב
    בהצלחה

  3. רינה

    תכשיטים מקסימים, מיוחדים ומקוריים

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden