כל מה שחשוב ויפה
זמיר שץ בגלריה רוזנפלד. צילומים: מ״ל
זמיר שץ בגלריה רוזנפלד. צילומים: מ״ל

הרשימה המשותפת // 16.2.23

זמיר שץ בגלריה רוזנפלד; נועם תורן בגלריה רו ארט; קרחת יער בגלריה הקוביה; יעל דרומה בלובי מקום לאמנות; אנה פרח וגסטון צבי איצקוביץ בגלריה אלמסן

זמיר שץ בגלריה רוזנפלד

״גבעת החרציות יאפא תל־אביב״, תערוכת יחיד לזמיר שץ, תפתח הערב (16.2) בגלריה רוזנפלד (אוצרת: מיה פרנקל־טנא). התערוכה, שנפתחת בצל משבר לאומי וחברתי עמוק, כוללת עבודת וידאו וציורי שמן שנוצרו בשנתיים האחרונות. בעבודות מתערבבים הפרטי והציבורי, האישי והפוליטי. ההתנגדות, שהייתה לזמיר לחם חוקו במשך יותר מעשרים שנות יצירה, מפנה את מקומה לעמדה מכילה, מפויסת, הניכרת בשפת הציור ובמושאיו.

סדרת הציורים ״גבעת החרציות״ נוצרה מתוך חיפוש אחר שאריות של טבע בין אתרי בנייה על גבול יפו תל־אביב, וניסיון להנציח אתר היסטורי שעתיד להיעלם בקרוב. לצד זה, העיסוק בתיעוד היומיום הוביל את זמיר לשוב אל נוף ילדותו בקבוצת כנרת. בעבודה ״וידיאו זה רצח״ מולחמים חומרי גלם ממגוון מקורות. האופן שבו מתערבבות שכבות של זיכרון קולקטיבי עם זיכרונות אוטוביוגרפיים מביע ספק ביכולתו של המדיום לשרטט תמונה היסטורית ברורה וקוהרנטית.

זמיר שץ בגלריה רוזנפלד

זמיר שץ בגלריה רוזנפלד


נועם תורן בגלריה רו ארט

״אנחנו צמאים לדם״, תערוכת יחיד לנועם תורן תפתח הערב (16.2) בגלריה רו ארט (אוצרת: מאיה במברגר). תורן מציג מיצב העוסק בהטבעה המתפשטת של מיתולוגיות ובדיוניות של מתיישבים בתוך נופי מדבר. מדבר המוצא של העבודה הוא מדבר צ׳יוואווה, שם נולד האמן – טריטוריה המקיפה חלקים מצפון מזרח מקסיקו של ימינו וכן את מדינות טקסס וניו מקסיקו.

דרך מונטאז׳ של מדיומים שונים, זכרונות אישיים ושרידים רדופי רוחות של סט קולנועי, המיצב חוקר בצורה חומרית וקולית את חזיון התעתועים של מרחב ונוף שמתקיימים בתוך הדמיון המערבי יותר כמיתוס מאשר כמקום. בהשלכותיו הספרותיות, התיאטרליות והקולנועיות, זהו אזור שהטופוגרפיות והמערכות האקולוגיות שלו ממוסגרות כשוממות ועוינות ובכך מאפשרות ומביימות את התרבותה ולידתה מחדש של ציוויליזציה אנגלו־אירופית. אם המדבר, לפי ההבנייה הפנטסטית הזו, הוא ריק ומאיים, מקום של אכזריות פנימית וחיצונית, זהו גם מרחב החזרות ההולך ומתרחב של האימפריה – באופן סיוטי גם הקנבס וגם הרחם שלה.

נועם תורן, אנחנו צמאים לדם

נועם תורן, אנחנו צמאים לדם, גלריה רו ארט


קרחת יער בגלריה הקוביה

התערוכה הקבוצתית ״קרחת יער״ מוצגת בגלריה הקוביה בירושלים (אוצרת: דינה יקרסון). הגלריה שוכנת בלב חורשה קטנה, כך שמתוך החלונות של חלל התצוגה מציצים עצי אורן, ומעלים על הדעת מרחב של יער. היער, מרחב אפל וקסום בו זמנית, הוא אקס־טריטוריה — מקום שנמצא מחוץ לסדר הקיים של הדברים ובו הכל יכול להתרחש. אין זה פלא שדווקא היער ניצב כרקע המכונן עלילות אפלות של אגדות עם, מרחב שבו מתקיימים טקסים שמאניים, התכנסויות חשאיות ואף מקרי פשע בלתי מפוענחים בתרבות הפופולרית.

זהו מרחב שבו כל המדומה הוא אפשרי המציאות, שעצם השיטוט בו הוא חוויה פסיכואקטיבית המפעילה את הדמיון והראייה באופן שונה מהרגיל. היער בספרות ובאמנות, כמו גם בחיים עצמם מזמן את חוויית ההליכה לאיבוד ויציאה למסע אל עבר הלא נודע. בתערוכה הנוכחית, מרחב הגלריה מתפקד כקרחת יער מדומה – שטח המאפשר חוויית השהייה והתבוננות, אשר לתוכו מתנקזות עבודות שמדברות ובוראות את היער במגוון דרכים ומדיומים שונים. משתתפים.ות: אלינה אורלוב, רות חוף, נדיה עדינה רוז, מקס אפשטיין, יפעת זיו.

אלינה אורלוב, מתוך ״אני שרפתי את פרנק ברצלונה״

אלינה אורלוב, מתוך ״אני שרפתי את פרנק ברצלונה״


birds

יעל דרומה בלובי מקום לאמנות

״למה באר שבע? זה חור תחת״, קובע הצלם פבל וולברג, ממשתתפי התערוכה הקבוצתית ״יעל דרומה״ שתפתח הערב (16.2) בלובי מקום לאמנות (אוצרת: אורית מור). באר שבע תוארה לאורך השנים בטון ביקורתי דומה, גם אם במילים מסוגננות יותר. זוהי נקודת המוצא לתערוכה המפגישה עבודות של שבעה אמנים בעלי זיקה ביוגרפית לבאר שבע, שאותה עזבו רובם לטובת חיים במרכז הארץ או במקומות אחרים בעולם.

התערוכה מבקשת לבחון את אופני הניסוח של השפה האסתטית בעבודותיהם לנוכח זיקה זו, חמקמקה ככל שתהיה, ולבדוק כיצד השפיעו על יצירתם התהליכים החברתיים והפוליטיים שעברו על העיר. בתערוכה מוצגות עבודות במדיומים שונים: פסל עץ וציור על נייר של חוה מחותן; מיצב וציור על דיקט של רוני חג׳ג׳; ותצלומים של סיגל פרימור, פבל וולברג, אלי סינגלובסקי, גסטון צבי איצקוביץ ונדב עשור.

סיגל פרימור

סיגל פרימור

אלי סינגלובסקי

אלי סינגלובסקי


אנה פרח וגסטון צבי איצקוביץ בגלריה אלמסן

״אדונית המדבר״, תערוכה משותפת לאנה פרח וגסטון צבי איצקוביץ, תפתח הערב (16.2) בגלריה אלמסן בשיתוף Fireflies Project. נקודת המוצא של התערוכה היא אתרי חרותות הסלע באזור הר הנגב, הר מחיה, הר ערקוב ורמת מטרד. החרותות הן ציורים, שנחרתו בסלעי הגיר שבאזור במהלך אלפי שנים. הציורים מתארים בעלי חיים וציידים ועוסקים בטקסיות או בפולחן. אנה פרח מציגה בתערוכה שני פסלים לבישים חדשים, שיופעלו במיצג המלווה בסאונד חי, ולצידם סדרה של שלוש עבודות נייר. אתר החרותות, שפרח התוודעה אליו באמצעות הדיאלוג עם איצקוביץ, עורר אותה לעסוק בחיבור שבין המיתולוגיה האישית והמקומית לבין זיכרון ילדות הקשור להיסטוריה המשפחתית, לחוויות ההגירה ולהתבגרות בנגב.

גסטון צבי איצקוביץ מציג בתערוכה עבודות צילום שטרם הוצגו. איצקוביץ מתעד את החרותות בתצלומי תקריב, כשהנוף וסביבתו הגאולוגית חשובים לא פחות ממסע הגילוי של אותם סימנים מסתוריים. איצקוביץ עוסק בעבודותיו בנוף הישראלי־פלסטיני ובאינטראקציה בין אדם לנוף בקונטקסט חברתי־פוליטי באמצעות עבודות צילום, וידיאו או מיצבים המשלבים ביניהם.

אנה פרח, אגן הירכיים הנודד. צילום: מ״ל

אנה פרח, אגן הירכיים הנודד. צילום: מ״ל

גסטון צבי איצקוביץ, חרותות סלע. צילום: מ״ל

גסטון צבי איצקוביץ, חרותות סלע. צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden