כל מה שחשוב ויפה
איזבלה וולובניק. צילום: מל
איזבלה וולובניק בבית קנדינוף. צילום: מל

הרשימה המשותפת // 23.2.23

יעל ברתנא במרכז לאמנות דיגיטלית חולון; אנושיות מורכבת בבית קנדינוף; אריאן ליטמן בגלריה אגריפס 12; התערבויות במוזיאון תרבות הבדואים; אופירה שפיץ בגלריה הלבנה בקיבוץ חצור

יעל ברתנא במרכז לאמנות דיגיטלית חולון

״אור לגויים״, תערוכת יחיד ליעל ברתנא תפתח הערב (23.2) במרכז לאמנות דיגיטלית חולון (אוצר: אודי אדלמן). הפרויקט שנוצר בשנה האחרונה ומוצג בבכורה במרכז לאמנות דיגיטלית מורכב מסדרת מיצבי וידאו, סביבת מציאות מדומה, אנימציה ופיסול. התערוכה היא הצעה להישרדות המין האנושי במקרה של קטסטרופה גלובלית שלא תשאיר אפשרות לחיים על פני כדור הארץ. כיצד נוכל לקיים חיים אנושים בעתיד הנראה לעין?

במסורת ספרות המדע הבדיוני העוסקת באסטרטגיות של הצלה, מתרכזת ברתנא בפרויקט בנייתה של ספינת דורות. הספינה עתידה לשאת קהילה גדולה לעתיד לא נודע; להתיישבות חדשה, לנדידה נצחית או לחזרה בעוד אלפי שנים לכדור הארץ. ברתנא מחברת בין המיסטיקה היהודית לחיים העתידניים ובונה ספינת דורות כשרעיון תיקון העולם והאפשרות לאוטופיה משיחית יוצרים מסר משותף לאתוס הקבלי ולסיפור הדימוני של הפרידה והמסע. המתודה היא איתור ואיסוף מבנים רעיוניים מן העבר והתכתם מחדש כאפשרויות פעולה עתידיות (Pre-enactment). באמצעות ספינת הדורות, ברתנא יוצרת ארכיאולוגיה של העתיד, כמרחב שבו נבחנים למעשה ההווה והעבר.

יעל ברתנא

יעל ברתנא

יעל ברתנא, אור לגויים

יעל ברתנא, אור לגויים


אנושיות מורכבת בבית קנדינוף

״אנושיות מורכבת״ – תערוכת קבוצתית שחוקרת מה זה אומר להיות אנושי מוצגת בבית קנדינוף ביפו (אוצרים: ד״ר גבריאל סוד גיא און). כיצד נוכל לתפוס בצורה הטובה ביותר את מה שהופך אותנו לאנושיים? האם אנו הופכים אוטומטית לאנושיים כשאנו נולדים – האם זה מאפיין מולד של המין המגולם בנו או שהאנושיות שלנו תלויה באינטראקציה עם אחרים, תוצאה של החוויה המשותפת שלנו בחברה?

התערוכה חוקרת מה זה אומר להיות אנושי דרך מבטם של תשעה אמנים, באמצעות ייצוגים אנושיים שנראים לנו מוכרים אך מקבלים תפנית בלתי צפויה כדי להזכיר לנו שההבדלים הנתפשים בינינו הם מבניים חברתיים; גופים עירומים המתמזגים יחד לכדי תצורות חדשות; אינטראקציות יומיומיות החושפות עולם נסתר באמצעות פרטים לא רגילים; גופים שמאבדים את גבולותיהם כשהם באים במגע עם גופים אחרים; ייצוג הזיכרון ככלי הקיבול של מה שמבדיל אותנו מבעלי חיים אחרים. הנושא והעבודות שנבחרו לתערוכה נבעו מדיאלוג בין סוד, דוקטור לסוציולוגיה, לבין און, צלם ואמן רב־תחומי, על המאפיינים המבדילים את האדם מבעלי חיים אחרים, והייצוג של תכונות אלו באמצעות אמנות.

נועה אירוניק. צילום: מל

נועה אירוניק. צילום: מל

אלעד לרום. צילום: מל

אלעד לרום. צילום: מל


אריאן ליטמן בגלריה אגריפס 12

״ארץ־אם״, תערוכת יחיד לאריאן ליטמן תפתח הערב (23.2) בגלריה אגריפס 12 בירושלים. עבודתה של ליטמן מגיבה על מרחבים פוליטיים, על התנגשות ועל קרע חברתי. כסיסמוגרף היא מחפשת אחר המקומות החבולים ומנסה לאחות ולחבוש אותם. בתערוכה מתווספות פעולות של הסרת החבישות, חשיפת הצלקות, וגילויים של הפצעים המדממים. מתוך למידה מטראומה במרחבים אישיים, ליטמן מוסיפה יסודות של מחילה ושל הכלה.

מזה עשור שליטמן מטפלת בנופים פצועים באמצעות מפות קטוגרפיות. בשנים האחרונות התייחסה אל הטריטוריה של יהודה ושומרון/הגדה בתחבושות לבנות וסטריליות המזוהות עם עבודתה. התערוכה מהווה ממעבדה רוחשת המצויה בתנועה ובפעולה עבור הפצעים המדממים שמותירה טראומה, ובתהליך השיקום והריפוי שלה. היא גם מזהירה מהכחשה, הדחקה והסוואה, ומזמנת מבט להמשכיות ולהכלה, ועל אפשרות של תנועת ריפוי וצמיחה, גם מתוך חיכוך מתמשך בנוף עכור הנחווה לעיתים כקטסטרופה.

אריאן ליטמן. צילום: אדוארד קפרוב

אריאן ליטמן. צילום: אדוארד קפרוב


birds

התערבויות במוזיאון תרבות הבדואים

״התערבויות״ – תערוכה קבוצתית של בני נוער תפתח הערב (23.2) במוזיאון תרבות הבדואים שבמרכז ג׳ו אלון (אוצרים: ליאת יהודה ואיתן שוקר). התערוכה תציג עבודות שנהגו, בוימו וצולמו על ידי קבוצה של בני.ות נוער שנפגשו במוזיאון במסגרת מיזם אמנותי מתמשך, בהובלתם של האמן איתן שוקר והאמנית רובא אלפראונה. תלמידי ותלמידות כפר הנוער ״כוכבי המדבר״ ובי״ס ״מבואות הנגב״ שהשתתפו במיזם, משתייכים.ות לשתי קהילות, בדואית ויהודית.

התלמידים.ות השתתפו בסדרה של מפגשי היכרות ולימוד בהנחיית שוקר ואלפראונה שנועדו להעמיק את ידיעותיהם באופני ייצוג בתרבות ובאמנות בכלל ובאמנות הצילום בפרט, ככלי של הבעה ורפלקסיה. באמצעות הכלים שרכשו, פרקו התלמידים.ות דעות קדומות וסטריאוטיפים. ההתערבות בתצוגה הייתה כפולה: תחילה התלמידים.ות הפיקו את הצילומים בתוך הדיורמות שבתצוגת הקבע (מודלים תלת־ממדיים על רקע המדמה מציאות) ולאחר מכן הציבו בהן את התצלומים. לצד הדיורמות שעודכנו, הוצבו טקסטים אוצרותיים המשלבים את עמדתם.ן ואת מחשבותיהם.ן של המשתתפים.ות והמבהירים את בחירותיהם.ן הצילומיות.

מתוך פרויקט התערבויות במוזיאון ג'ו אלון. צילומים דימה ולרשטיין

מתוך פרויקט התערבויות במוזיאון ג'ו אלון. צילומים: דימה ולרשטיין


אופירה שפיץ בגלריה הלבנה בקיבוץ חצור

״רוג׳ום״, תערוכת יחיד לאופירה שפיץ מוצגת בגלריה הלבנה שבקיבוץ חצור (אוצרת: נורית מלמד). אובייקטים דמויי אבנים גדולות מונחים מסודרים במעגל, אחרים נערמים בתל המתנשא מעלה, מסמנים כוונה, מישהו סימן שהיה פה, שכאן דרכו רגליו והוא מסמן לבאים אחריו נוכחות. האבנים עוטות סימנים, כתמים ושרטוטים עדינים, הדורשים פיענוח. אופירה שפיץ עוסקת במיפוי כפעולה רבת פירושים. אפילו האטלס אינו מסמן רק דרכים ולבטח שאינו מתאר את המציאות כמות שהיא. בחלל הגלריה, העשיר בגופים, ציורים ורישומים יש דחיסות של עבודה נשית ופואטית הרוקמת דימויי טבע ומיפוי של תכנים אישיים, מפות של הנפש.

אופירה שפיץ. צילום: יובל חי

אופירה שפיץ. צילום: יובל חי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden