יצירתיות וכשרון בשיאו של משבר: סיכום שבוע האופנה תל אביב 2023

שבוע האופנה קורנית תל אביב 2023 כלל ארבעה ימים של יצירה, השראה, צבע, כשרון, התרגשות ושמחה, מעורבבים במציאות פוליטית וחברתית מסובכת. גם על מסלולי התצוגות אי אפשר היה להתחמק מהמצב ומהעובדה שאנחנו בשיאו של משבר.

ביום הראשון של האירועים הפגינו המציגים את מחאתם בצורה ישירה, לפנים. אפשר להתווכח על הסגנון והטעם של מה שהוצג, אבל אי אפשר היה אחרת. אסור היה שלא תתקיים מחאה בשבוע של אופנה שמביא לידי ביטוי באופן הכי מובהק את הרצון והצורך שלנו לחיות ולקיים חיים פלורליסטים, על מלא. 28 תצוגות אופנה שהוצגו בהמשך, הביאו לידי ביטוי את היכולות המצוינות של מעצבי האופנה הישראליים על כל גווניהם. כל אחד הביא את הטוב והמייצג ביותר מבחינתו.

את הסיכום הכתוב שלי לשבוע הזה אני מבקשת לפתוח עם התצוגה של אהרון גניש שהשאיר את הקהל נפעם, ללא אוויר ונרגש עד דמעות. זה היה רגע של שיא בשבוע האופנה וכנראה שזו תצוגת האופנה הטובה ביותר שהוצגה בו. בקולקציה היה משהו רוחני; גניש אומר שזו התחושה שמתרחשת ברחוב החרדי בליל שבת, בכניסת השבת, בזמן שקיעת השמש.

גניש, שבשנה שעברה הציג על תקן של מעצב מבטיח (upcoming), זכה במהלך השנה גם בפרס אדמונד דה רוטשילד בתחום עיצוב הטקסטיל, האופנה והתכשיטים – היחיד שזכה בפרס מתחום האופנה. ועדת השיפוט מצאה אותו כמייצג עתיד מבטיח לאופנה שמקורה בישראל.

הקולקציה שהציג היא לדבריו מסע מתוך הפסוק מספר דברים ״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ״, העוסק בעליית האור על פני החושך. היא מתארת את המסע שעבר גניש בעצמו ומציגה את ההתפתחות בעלילה, את עוצמת הניגודיות בין החושך לאור, בין טוב לרע ובין מציאות לדמיון. הפרשנות של גניש לנושא היא באמצעות תחנות מעבר בחיים שלו, המתחברות לעלילה המתארת יציאה ממשברים שונים ומסיטואציות שונות אל גאולה פרטית, פריחה והתחדשות.

את התהליכים שהוא עבר ועובר הוא מביע באמצעות אלמנטים סמליים שמשויכים לטקסים שונים מעולם ילדותו הדתי ומנקודת מבטו היום. הגבולות המגדריים בעיצוביו מטשטשים דרך צלליות של אוברסייז, חליפות מחויטות ושמלות שקווי הגוף מקבלים בהם פרשנות חדשה ושונה; בגדי גברים קלאסיים הופכים לבגדי נשים, ולהיפך. בלטה במיוחד האינטרפרטציה שלו לקיטל – פריט לבוש מהעולם החסידי שנהוג ללבוש בזמנים חגיגיים ובחתונות. השאלה שהוא שואל היא האם תחנה זו אכן תביא חיי אושר, או שמא זהו רק מעטה מפואר לאדם הנמצא בבית האסורים (מבחינתו של גניש – עולם הדת).

להפיח חיים בפריטי אופנה

אי אפשר שלא להתייחס לקבוצת מעצבות האופנה הוותיקות שהציגו תצוגות נפלאות, כל אחת בשפתה. שנים ומסורת של עיצוב, שפה שמתפתחת, ניסיון ותשוקה אין ־סופית למקצוע הן המילים שמגדירות סניוריטי. יש לנו כאן כאלה, והן אלו שעושות אופנה הישראלית. הגר אלמביק מאלמביקה, שאף קיבלה פרס מפעל חיים, הציגה תצוגה נפלאה שבה הוכיחה כיצד היא מסוגלת להפיח ולהכניס חיים בפריטי אופנה. הקולקציה שלה כללה גוונים רעננים, דפוסי פרחים ושרשראות, קולאז׳ של צורות, גזרות ובדים ודרכם היא מספרת סיפור מלא אופטימיות ורוח חדשה.

שפת העיצוב של אלמביק מובהקת. היא מתקיימת ומתפתחת איתה לאורך כל שנות יצירתה, והיא עטופה בקהל נשים שצועד איתה לאורך כל השנים, בארץ ובעולם. האופנה בעיניה של אלמביק היא מדיום אמנותי שבו היא חוקרת את האפשרויות הטמונות בעיצוב – עולם שמתחיל בטקסטיל ובחומר ושאיתו היא מציירת ומפסלת, בודקת את כוחו של העיצוב וגבולותיו ומעניקה לו את היכולת לעשות טרנספורמציה לאישה שלובשת אותה, שתמיד עומדת במרכז.

בסיום התצוגה עלתה גם אלמביק, ובדרכה המאופקת נשאה את דגל ישראל. היא לא היתה צריכה שלטים, לא סיסמאות ולא מחאות בקול. עם הסמלים והמילים האלה, המחאה של כולנו ושל אלמביק ברורה

ראויים לציון שני השירים העבריים הארץ־ישראלים שבהם השתמשה אלמביק בתצוגה שנפתחה עם ״בכל זאת יש בה משהו״ (מילים של נתן אלתרמן ולחן של משה וילנסקי) והסתיימה עם ״עכשיו הכל בסדר״ (שכתב יעקב גלעד בביצוע של יהודית רביץ). בסיום התצוגה ועם העלייה של כל דגמי התצוגה עלתה גם אלמביק, ובדרכה המאופקת נשאה את דגל ישראל. היא לא היתה צריכה שלטים, לא סיסמאות ולא מחאות בקול. עם הסמלים והמילים האלה, המחאה של כולנו ושל אלמביק ברורה.

תצוגת האופנה המרהיבה של טובה׳לה שהשנה חתומה עליה ברובה בתה נעמה חסין, הציגה קולקציה בסימן חגיגות ה־75 למדינת ישראל, תחת המסר ״עוד לא אבדה תקוותינו״. שפת המותג המובהקת מתפתחת עם השנים, מתבגרת ומשתבחת והציגה קולקציה ססגונית ומנצנצת שהביאה לידי ביטוי את הרצון של כולנו להנות מימים טובים יותר מאלו שעוברים עלינו.

על המסלול הוצגו 52 דגמים שבהם שזורים שלושת הסמלים של שלושת הדתות, בדומה לקעקוע המוכר שנמצא על מצחה של המעצבת עצמה. לצידם הוצגו דגמים נוספים שכללו דימוי של דגל ישראל משובץ באבני סברובסקי. את התצוגה פתחו איתמר, בנה של חסין, לבוש בשמלה, עם בת זוגו טוהר, לבושה במכנסיים, לצלילי השיר ״הרבי אמר צריך להתחתן״. התצוגה הסתיימה לצלילי השיר ״דמוקרטיה״ מתוך הסרט קזבלן.

בין המעצבות המוכרות ראויה לציון שרון טל ממשכית, שעיצוביה הפכו לפופולריים במיוחד בקרב ידועניות אמריקניות (הבולטת שבהן היא השחקנית שרה ג׳סיקה פרקר). טל הציגה גם השנה קולקציה שקטה, קלאסית, בסגנון Ready to Wear. נראה שאם טל תמשיך בדרכה המדויקת שבה היא צועדת מתחילת הדרך – היא צפויה להיות אחת מהמעצבות הישראליות שימשיכו ויפעלו פה ובעולם גם בעתיד.

מענה לחובבי טכנולוגיה

רועי דרהי, שהקים את מותג האופנה Placebo השיק בשבוע האופנה את הקולקציה הבאה שלו, ״בבילון״, ששילבה בבגדים הפיזיים את טכנולוגיית ה־NFC (תקן לתקשורת אלחוטית שנמצאת ברוב המכשירים הסלולריים). סריקת התג באמצעות המכשיר הנייד  מאפשרת לחשוף פרטים על הבגדים, לצפות בייצוג הדיגיטלי שלהם ולקנות את גרסת ה־NFT של הבגד. הקולקציה שהציג דרהי מאתגרת את נורמות האופנה המסורתיות, מטשטשת את הקווים שבין אופנה פיזית ודיגיטלית ומעניקה מענה לחובבי טכנולוגיה כמו גם לחובבי אופנה.

בתצוגת ה־Upcoming הציגו מעצבים צעירים חדשים בתחילת דרכם,שנבחרו על ידי מוטי רייפ – היזם והמפיק של שבוע האופנה: גלעד קרשין, סהר כהן, סתיו אופמן נאור אהרון אהרוניאן וירדן חנוכה. חנוכה, בעלת המותג JOR-D, שמעצבת אופנת רחוב גבוהה לגברים בדגש על דפוסים ותשומת לב מוקפדת לפרטים, הציגה קולקציה ראשונה לגברים עם עיצובים המותאמים לקהל היעד שמחברת בין אופנת הרחוב הגבוהה לעולם ההייטק.

נאור אהרון אהרוניאן, בעל המותג Mirza Mirza (שקרוי על שם סבו הפרסי), הציג קולקציה שעוצבה בבדים וגזרות בהשראת העולם הפרסי ובהשראת האזרחים שכמהים לחופש. התצוגה היתה חזקה, מיוחדת, אנדרוגינית ומרתקת, והבליטה את השראותיו של המעצב.

לבסוף, תצוגת האופנה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בהובלת עידית ברק, מרצה במחלקה, היתה עוד נקודה של אור ושמחה, פרץ יצירתיות מעורר השראה. סטודנטים משנים ב׳, ג׳, ו־ד׳ מקשת הקורסים המוצעים במחלקה, הציגו תעוזה ומקוריות לעיתים לא מרוסנת כמתבקש ממעצבים צעירים חדורי מטרה, שפועלים ללא הגבלה בנושאי זהות, מגדר, מגזר, צבע, דת, מידה או גיל, ומבקשים למצוא את קולם בתוך המציאות המורכבת שאליה הם גדלים.