כל מה שחשוב ויפה

רועי דרהי: משנקר ל־H&M, מגמדי גינה לאופנה דיגיטלית

במקביל לעבודתו ב־H&M בחמש השנים האחרונות, רועי דרהי מעצב בגדים דיגיטליים תחת שם המותג Placebo. עם פרסום ראשון לתצוגת האופנה הווירטואלית שלו, הוא אומר ש״גם בעולם הווירטואלי בגדים הם דרך להבעה עצמית ויצירת סטטוס״

רועי דרהי חלם להיות מנהל בית ספר תיכון. ״זה היה החלום, וזו גם היתה התוכנית: עבדתי 11 שנה בתנועת הצופים, הייתי בגרעין נח״ל, איש חינוך בכל נימי נפשי. לא היה בי שום עניין להתפתח בעולמות האופנה״, הוא מספר, תוך כדי חופשת מולדת שאליה הגיע משטוקהולם, שם הוא גר ועובד ב־H&M בחמש השנים האחרונות. 

״תוך כדי השנים חזרתי לאהבה הישנה שלי – ציורי דמויות לבושות בפרטי אופנה. זה גרם לי לשנות כיוון והחלטתי שאני מנסה להתקבל לשנקר. לא התקבלתי, אבל אני נודניק, ולא הפסקתי לפנות ללאה פרץ, מי שהיתה אז ראש המחלקה לעיצוב אופנה״.

בסופו של דבר, את הטלפון המיוחל הוא קיבל באופן מקרי ביום ההולדת שלו. ״היא התקשרה אלי ואמרה שיתכן ועשו טעות שלא קיבלו אותי, וביקשה שאפגוש אותה שוב לשיחה. לאחר השיחה הזו התקבלתי, ועד היום אני מזכיר לה את מתנת יום ההולדת ההיא״.

איך היו הלימודים?

״בשונה מהרבה קולגות שלי בתחום, לא תפרתי בילדותי בגדים לבובות ברבי. הייתי לוקח דמויות קומיקס, מצייר אותן ומלביש אותן אחרת. לא הגעתי ללימודים בשנקר כמו סטודנט מן המניין. היה לי מאד קשה: לא ידעתי לתפור, לא הבנתי באופנה, אני מגיע מבית שומר מסורת, שלא עסקו בו בעיצוב ולא ממש טיפחו אצלנו עניין בתרבות ואמנות.

״הגעתי לשנקר עם אפס ידע, אבל אני כאמור עקשן, זה בער בי והשלמתי המון ידע בתחומים מגוונים, מטכנולוגיה ועד לידע כללי. הלימודים בשנקר לא היו קלים, אפילו מאוד קשים, אבל אני חייב להודות שהצוות המקצועי עטף אותי ולא נתן לי לוותר״. 

פרויקט הגמר בשנקר. צילומים: דנה וקסלר

פרויקט הגמר בשנקר פרויקט הגמר בשנקר

לפרוייקט הגמר בהנחיית עידית ברק הוא קרא ״הצבא לשחרור גמדי הגינה״, תופעה חברתית שבה נגנבים פסלי גמדים המצויים בגינות בתים לצורכי קישוט והם משוחררים במקומות שונים, בעיקר בטבע. התופעה זכתה לכיסוי תקשורתי במקומות שונים בעולם ואף ניסו לנכס לה מיני אג׳נדות, שאחת מהן היא אידאולוגיה של התנגדות לצרכנות יתר, כשאנשים קונים דברים שאינם צריכים, מקשטים את גינותיהם באוביקטים שלכאורה אינם מקשטים באמת, ופוגעים בכך בסביבה ובחשיבה הסביבתית.

הכפתור מכוער וצריך להחליף אותו

את עבודתו כמעצב ב־H&M בשנת 2016, רגע לאחר שסיים את לימודיו במחלקה לעיצוב בשנקר, החל דרהי לאחר ש״נקטף״ על ידי מריה אולופסגאד ייגוס, האחראית ב־H&M לאיתור כישרונות חדשים לחברה. ייגוס, שהוזמנה לשנקר על ידי פרץ לתת ביקורות לבוגרים, איתרה את דרהי. חודשיים לאחר מכן מצא את עצמו בשטוקהולם. 

ב־H&M דרהי נמנה על צוות מעצבי הביגוד המחויט לבני נוער, עד לגיל 18 (בתחילת דרכו בחברה עבד בתחום הדנים לילדים). ההגדרה הספציפית של תחום ההתמחות היא עדות לכך שמדובר בצוות מעצבים גדול, כשלכל אחד מוגדרת נישה מאוד ספציפית. לדבריו, מחויטים הם הנישה שלו: בזה התמחה בשנקר וקל לו להביא את עצמו לידי ביטוי במגרש הזה. ומכיוון שזו מחלקה שמכניסה הרבה כסף לחברה, אין מגבלות תקציביות כך שקל להיות מסופק מהעבודה.

עיצובים ל־H&M

עיצובים ל־H&M

״אנחנו עובדים כצוות: מעצבי קונספט, מעצבי אופנה וקניינים. מדובר באינטראקציה מעניינת: מעצבי הקונספט הם אלו שקובעים את ההשראה והצבעוניות, מעצב האופנה נותן את הפתרון העיצובי, והקניין מטפל בצד הפרקטי־מכירתי. בסיום השלב הזה הפריטים מאושרים על ידי המנהלים השונים, עוברים לייצור ולמכירה״.

איך השתלבת מבחינה חברתית? אין קשיי שפה, הבדלי תרבות?

״מאוד מצאתי את עצמי מבחינה חברתית. אני מתרועע עם שבדים וגם עם ישראלים. בשבדיה, כמו גם ב־H&M, כולם מדברים אנגלית. 80% מהאוכלוסייה בשטוקהולם הם דוברי אנגלית וזה מאד מקל. לצד אלו, בשנים האחרונות הבנתי כמה תרבות ושפה הן חלק משמעותי, אפילו ברמת השיח היומיומי.

״האינטראקציה עם השבדים לא ישירה כמו שאנחנו מורגלים לה. לדוגמה, איש צוות יכול להגיד לי: ׳אני חושב שצריך להחליף את הכפתור׳. אם אני מנתח את זה כמו ישראלי, אני מבין ששווה שאחשוב על העניין ואחזור עם תובנה. אבל לא: הכוונה היא שהכפתור מכוער ושאני צריך להחליף אותו.

האינטראקציה עם השבדים לא ישירה כמו שאנחנו מורגלים לה. איש צוות יכול להגיד לי: ״אני חושב שצריך להחליף את הכפתור״. אם אני מנתח את זה כמו ישראלי, אני מבין ששווה שאחשוב על העניין ואחזור עם תובנה. אבל לא: הכוונה היא שהכפתור מכוער ושאני צריך להחליף אותו

״הם אומרים את הדברים באופן מעודן ושונה מהישירות שלנו, כך שלפעמים ממש בא לי להיפגש עם ישראלים כדי לשחרר ולחזור לישירות המזרח תיכונית שלנו״.

יש מצב שאתה חוזר ארצה?

״ממש אתמול אמא שלי שאלה אותי את אותה השאלה״, הוא אומר בחיוך. ״אני מאוד מאד אוהב את הארץ, אבל עדיין לא ממש מסוגל לתת לכך תשובה. טוב לי בשבדיה, החיים שם קלים וטובים. H&M היא חברה עם אופק עצום ויש שם הרבה אפשרויות קידום מעניינות״.

לייצר פגם שלא נוצר בשום דרך אחרת

במקביל לעבודתו כמעצב ב־H&M עוסק דרהי גם בעיצוב בגדים דיגיטליים, ובימים אלו השיק קולקציית קפסולה ראשונה, שלה קרא ״פלסיבו״. אלו בגדים שאין להם קיום פיזי, והם מוצגים ומוצעים למכירה באתר האופנה הדיגיטלית dress-x.com. מחירי הבגדים של דרהי נעים בין 30 ל־80 דולר ללוק (כדאי לציין שמחיר פריטי אופנה דיגיטליים אינו גבוה ועשוי להגיע לכ־200-300 דולרים, לא יותר).

אני פוגשת את דרהי ימים ספורים לאחר אירוע ראשון של ״אחרי קורונה״, שהתקיים במוזיאון ארץ ישראל. האירוע, טק־קוטור, שנערך ביוזמת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל, הפגיש את הקהל עם מעצבי אופנה בזירה אחת שכללה ארבעה מוקדים: בגדים ריאקטיבים/אינטראקטיבים; טכנולוגיה מקיימת; קראפטולוגיה וחומרים חדשים; כלי העיצוב החדשים.

המוקד האחרון הציג תוכנות שמאפשרות ליצור בגד בתלת־ממד ושמשנות את הדרך שבה מעצבי אופנה יוצרים. במסגרת זו הוצגה לראשונה הקולקציה הדיגיטלית הראשונה של דרהי שלקח את עיצוביו הווירטואליים למקום חופשי ופרוע שלא מתאפשר במציאות. 

רועי דרהי

רועי דרהי. צילומים: עידו מירב

הקולקציה הדיגיטלית של דרהי היא המשך לפעילותו בתחום המחשבים והתכנות עוד מימיו כילד. הוא מעיד על עצמו שתמיד היה בו איש IT קטן בבטן. ״אני מאד אוהב מחשבים, בבית תמיד רבנו תורו של של מי על המחשב״, הוא מספר.

זה היה כנראה אחד מהחיבורים הראשונים של דרהי לאופנה הדיגיטלית, שמצביעה על אחד השינויים הבולטים שעוברת תעשיית האופנה. בשנים האחרונות נעשים בה יותר ויותר שימושים בכלים דיגיטליים וטכנולוגים חדשים, שמאפשרים לצרוך וליצור בגדים בתלת־ממד, עוד לפני שנכנסו להליך של יצור ותפירה. 

העיצוב הדיגיטלי מאפשר חופש אינסופי לחקור מבנה גוף כמו שמעולם לא היה לנו. האופנה הזו גם פותחת דיון מרתק סביב תפקידה ומקומה של אופנה בעולם שבו חיים במרחבים וירטואליים גלובליים

החיבור בין הטכנולוגיה להליך העיצוב והיצור מאפשר ייעול של תהליכי עבודה, חסכון בחומרי גלם, הקטנת כמויות וייצור על פי דרישה, כמו גם ניצול נכון של זמן – כל האלמנטים שהשינויים האקולוגיים שמבקשת תעשיית האופנה לחולל, נמצא בהם.

דרהי מדגיש: ״לאופנה הדיגיטלית יש יתרונות אקולוגיים ברורים והיא פותחת בפני מעצבים חיבורים ותעשיות חדשות לגמרי. העיצוב הדיגיטלי מאפשר חופש אינסופי לחקור מבנה גוף כמו שמעולם לא היה לנו. האופנה הזו גם פותחת דיון מרתק סביב תפקידה ומקומה של אופנה בעולם שבו חיים במרחבים וירטואליים גלובליים״. 

צילומים: אושרי ירימי

דרהי לוקח את האופנה הווירטואלית שלו למקום חופשי ופרוע שלא מתאפשר לו במציאות. הוא מספר שבימי הקורונה מצא את עצמו חוזר מהעבודה ב־H&M ועובד לילות שלמים על פלסיבו. ״חזרתי לאהבה שלי למחשבים, ללמידת תוכנות חדשות, מה שבא לי בקלות. נוח לי בעולמות האלו, אני מרגיש שהמחשב משלים אותי והופך את העבודה שלי להכי מדויקת שאפשר. 

״בעיצוב הדיגיטלי שנעשה על ידי המחשב שיוצר שלמות, צריך ׳לייצר פגם׳ שלא נוצר בשום דרך אחרת. בגד דיגיטלי ללא פגם לא נראה טוב. נראות מושלמת של בגד דיגיטלי יוצרת מראה אוואטרי ולא של בגד אמיתי שלובש אותו אדם אמיתי.

בעיצוב הדיגיטלי שנעשה על ידי המחשב שיוצר שלמות, צריך ״לייצר פגם״ שלא נוצר בשום דרך אחרת. בגד דיגיטלי ללא פגם לא נראה טוב. נראות מושלמת של בגד דיגיטלי יוצרת מראה אוואטרי ולא של בגד אמיתי שלובש אותו אדם אמיתי

״העבודה בעולמות העיצוב הדיגיטלי משלימה אצלי את התשוקה לייצר את מה שאני רוצה. התחלתי ללמוד תוכנות חדשות והרגשתי שאני מתמלא בסיפוק. זה היה סוג של אסקפיזם, שנתן לי יותר סיפוק מלעצב בגד אמיתי, כי לא רק שיצרתי בגד: יצרתי רגע, יצרתי תמונה, הייתי הכל – המעצב, הסטייליסט, שלטתי בכל. אני מייצר עולם שלם בשונה מעיצוב של פריט בודד שמעצבים לקולקציות המקובלות״. 

בקולקציית פלסיבו השיק דרהי 12 פריטים שהם לדבריו נטולי מגדר. ״למרות שאני בהגדרה מעצב בגדי גברים, היתרון בעיצוב הדיגיטלי הוא שאפשר לעצב ולהתאים לכל לקוח באופן המדויק לאישיותו ללא תלות בגיל, מין או מידה״.

תסביר לי בבקשה איך זה עובד?

״רכישת פריט דיגיטלי היא רכישה של תוכן, שמטרתו יכולה להיות חשיפה חד פעמית באינסטגרם. הלקוח נכנס לאתר שבו מוצגת הקולקציה. הוא בוחר פריט לרכישה, שולח תמונה שלו, ומקבל בחזרה את התמונה מעוצבת כשהוא לבוש בבגד הדיגיטלי, שבו הוא כאמור משתמש ברשתות החברתיות. לא ניתן לעשות שימוש נוסף מעבר לכך. התאמת הבגד ללקוח היא חד פעמית ולא ניתן להעבירה לתמונה אחרת שבה מופיע הלקוח, לדוגמה, בפוזיציה שונה. 

birds

״אלפי אנשים קונים כיום בגדים דיגיטליים שאין להם כל קיום פיזי ושהם לא נתפרו מעולם. הם קונים אותם רק כדי להעלות תמונה שלהם באינסטגרם. זה מאפשר לאנשים להתלבש באופנה גבוהה שבמציאות לא היו יכולים לרכוש אותה. הטכנולוגיה הזו מנגישה את הרצון הזה״. 

ומי קהל היעד?

״האופנה הדיגיטלית מתאימה לדור ה־Z. הם צרכנים חכמים שחשוב להם מה הם קונים, איפה זה יוצר ובאיזה תנאים. הם גם עסוקים במגמת צריכת היתר הפסולה בעיניהם והאופנה הדיגיטלית היא עוד פתרון לכך. מנגד מדובר בדור שמודע מאד לעולמות האינסטגרם שאליהם הם מכורים, שם כזכור לא מקובל להצטלם פעמיים באותו בגד״. 

בתחום הזה יש עולם השראות?

״עולם ההשראות שלי בהחלט מגיע מבתי אופנה גדולים ומוכרים״. דרהי מציין את בית האופנה בלנסיאגה שכבר נמצא שם, לאחר שהתמקדו בחיפוש אחר חדשנות מוצרית. הוא מציין גם את בית האופנה לואי ויטון שהשיק קולקציית בגדים דיגיטליים לדמויות שמשתתפות במשחק מחשב שהשיק בית האופנה.

״מעצבי אופנה תמיד יחפשו מטרות חדשות להתביית עליהן. האחריות שלנו היא לא להפסיק לשאול את עצמנו מה קרה ליעד הקודם שלנו, מי הלקוח הבא שלנו; אנחנו חייבים להיות עקביים בחשיבה שלנו, כי בסופו של דבר אופנה היא עסקים שמתפרנסים מהם וחייבים להבין את זה. אני חושב שיש פה שילוב מובהק של הרצון להתקדם ולהציג חדשנות מוצרית לצד החובה למצוא פתרון אקולוגי לזיהום הגלובלי שהתעשייה הזו גורמת. 

״שואלים אותי אם אני חושב שבעתיד לא יהיו בגדים, והתשובה שלי היא שברור שימשיכו ויהיו בגדים. אנשים לא יוותרו על בגדים. בגדים פיזיים מרגשים ואי אפשר להחליף את ההתרגשות שהבגדים גורמים לנו.

״אבל אני מאמין שאלו ימשיכו לצד ההתפתחות של האופנה הדיגיטלית שהולכת ותופסת מקום. בדומה לעולם האמיתי, גם בעולם הווירטואלי בגדים הם דרך להבעה עצמית, ויצירת סטטוס, וזו אולי הסיבה שגם לפריטים וירטואליים יש ערך כספי אמיתי״. 

טאקר (הבן) מהצמד המוזיקלי ״סופי וטאקר״ לובש placebo 0.1

טאקר מהצמד המוזיקלי ״סופי וטאקר״ לובש placebo 0.1

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. לינסקי שמואל

    אופנה דיגיטלית,נשמע כמו קונספט מעניין ,שכרגע בחיתוליו אבל הולך לבעוט חזק בעתיד הנראה לעין.
    סחטיין על החלוציות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden