כל מה שחשוב ויפה
תכנון: איתן כהן; צילומים: שי אפשטיין

כשהסלמון הנורווגי פגש אצל איתן כהן את שיטת החיתוך המסורתית של יפן

בדירת גן בגודל 70 מ״ר איתן כהן שילב בין סגנון צפון אירופאי לשיטות עבודת הכפיים והצניעות החומרית של תרבות האדריכלות היפנית

יובל: הי איתן מה שלומך בימים אינטסיביים וקשוחים אלו?

איתן: מושפע בהחלט אבל מאד אופטימי. כזה אני. ואצלך?

יובל: אני בסדר, נע בין הדחקה והכחשה לאופטימיות ועשייה. אתה מרגיש שזה מחלחל לעבודה?

איתן: כן, למען האמת עוד לפני כן משבר הדיור כבר הספיק לחלחל לעבודה, כי אין לי רק לקוחות עשירים, שבהם כמובן שום דבר לא נוגע, וזה מזלי שעוד יש אותם, אחרת הייתי מרגיש את זה טוב טוב

יובל: מהבחינה הזו הדירה שאנחנו מדברים עליה כרגע היא לא איזו דירה ענקית, 70 מ״ר בסך הכל, נכון?

איתן: נכון

יובל: אז מה אתה יכול לספר על הדירה, איפה היא נמצאת, מי גר בה, באיזה מצב קיבלת אותה

איתן: הדירה, שנמצאת במרכז הארץ, תוכננה עבור זוג צעיר ללא ילדים. קיבלתי אותה כדירה מחולקת לשתי דירות ומוזנחת מאוד: ברמת צבע הקירות, לא מתוחזקת וחשוכה ביותר, ובעלת הנמכות גבס מרובות, שנעשו לפני הרבה זמן.

אבל יש יתרונות רבים לדירה מכיוון שהתקרה בה גבוהה מאוד, 4.5 מטרים, והבניה היא בניה ישנה, הבניין ישן, קרוב ל־100 שנה אם הנתונים שקיבלתי נכונים. ראיתי מיד את הפוטנציאל הגלום בה ויצאנו לתכנן אותה לפרטי פרטים.

היו כמה וכמה אופציות לתכנון, אפילו סקיצה אחת שנגנזה, שבה חשבנו להעלות את חדר השינה על גלריית שינה מפאת הגובה של הדירה

יובל: ומה התבקשת לעשות? היו בקשות מיוחדות?

איתן: התבקשתי לקחת בחשבון שהם זוג שמארח ויש משפחה גדולה. הם ביקשו חדר רחצה כללי כולל שירותים + חדר מקלחת ושירותים נפרדים לחדר שינה שלהם. בנוסף, מאחר שהיא דירת גן, טיפלנו היטב בגינה: יש את השטח שמקיף את הדירה בקומת הקרקע, יש את החצר הקדמית שממנה נכנסים לדירה מהרחוב, ויש את המרפסת הפרטית שם תכננתי מטבחון חיצוני, פינת ישיבה סלונית חיצונית ושולחן אוכל. עוד הם ביקשו חדר עבור ילד עתידי, ועד שהילד יבוא, מיקמתי שם את המשרד הביתי שלהם

יובל: אז בוא נדבר על הגודל: איך כל זה נכנס ב־70 מ״ר?

איתן: החללים הציבוריים – הסלון והמטבח – לא גדולים. המשרד הביתי (חדרו העתידי של הילד/ה) לא גדול, וגם חדר השינה של הזוג לא גדול. מה שהיה לי חשוב בגלל המטראז׳ הנמוך הוא להימנע כמה שיותר ממעברים, כלומר מסדרונות, בזבוז נוראי של שטח הדירה

יובל: כן, מסדרונות הם פריווילגיה… תגיד משהו על קיר הלבנים ושידת העץ בסלון?

הקונספט הראשי של הדירה היה כשהסלמון הנורווגי פגש את שיטת החיתוך המסורתית של יפן, שזו הדרך שלי להגיד שהקונספט הוא שילוב תרבותי בין מדינות צפון אירופה לשיטות עבודת הכפיים והצניעות החומרית של תרבות האדריכלות היפנית

איתן: הקונספט הראשי של הדירה היה כשהסלמון הנורווגי פגש את שיטת החיתוך המסורתית של יפן, שזו הדרך שלי להגיד שהקונספט הוא שילוב תרבותי בין מדינות צפון אירופה לשיטות עבודת הכפיים והצניעות החומרית של תרבות האדריכלות היפנית. כך שהקיר הזה נבנה ממש מבלוקים של בטון אחד אחד, ומהווה אלמנט Focal Point איך שנכנסים לדירה וכרקע לספריה.

עיצוב הספריה הוא טייק־אוף על מחיצות בין חללים בבית המסורתי היפני, רק ללא נייר האורז. במקביל נעשה שימוש בעץ סופר סופר בהיר וחשוף שמאפיין את העץ והגמר של עץ האשא, שעושים בו שימוש בצפון אירופה, שם גם בין היתר הוא גדל

יובל: למה חשבת שזה נכון לבית הזה? ללקוח הזה?

איתן: היה חשוב ללקוחות, שידם משגת, לעשות את הכל כמו שצריך, ולא לחסוך, אבל הם לאורך כל הדרך ומתחילת ההתקשרות אמרו: אנחנו לא נתפשר, אבל צריך שלא ייראה מנקר עיניים ולא יקר ויוקרתי. הם לקחו אותי כי הם יודעים שאני יודע איך עושים את זה

יובל: אז אולי תגיד משהו על הסגנון שלך, על מה חשוב לך בעבודה

איתן: אני עושה קופסאות מגורים מצוינות, שלתוכן אני יוצק תוכן, בדמות הלקוח, כפי שאני רואה אותו וכפי שהוא עובר את הפילטר של המעצב שאני. אני מאוד רגיש ללקוח. אני תמיד שם אותו במרכז, זמין פיזית ורגשית.

אלחם על הקונספט העיצובי שהוסכם גם אם ישנן בעיות שמתגלות בדרך, אני מוצא דרך לפתור בעיות באופן כזה שכולם מרוצים. אני נלחם על מינון כשהלקוח דוחף להגזים, ואני דוחף לאלמנטים עיצוביים מרהיבים ותופסי עין כשהלקוח מנסה להרדים. 

אני לא אוהב להגדיר את הסגנון העיצובי שלי, כי אני לא אוהב להגדיר את זה, זה לא נכון בעיניי, אבל אם אהיה חייב, אני יותר נוטה לגיאומטרי, מודרני ומודרניסטי, כשהעיר, הקצב שלה, הצבעים והכיעור שלה והחומרים שממנה היא עשויה, הם ההשראה שלי

יובל: ספציפית בפרויקט הזה היה משהו שהיית צריך להילחם עליו? או לפחות קצת יותר לשכנע?

איתן: האמת שלא. הפרויקט הזה הוא פרויקט שהייתי בו מאוד דומיננטי והכתבתי את הדרך. מה שכן הייתי צריך להילחם עליו זה אלמנט הקורות בתקרה. בסוף ״הפסדתי״ לטובת הכלל, ואני אסביר

איתן כהן. צילום: אינגה אבשלום

איתן כהן. צילום: אינגה אבשלום

איתן: כמו שאמרתי בתחילת ההתכתבות שלנו, הדירה מאוד ישנה, ומטבע הדברים גם שיטות הבניה. בעבר היה מקובל ליצור קורות פלדה וביניהן ליצוק בטון בצורה קשתית; יש את זה הרבה במרתפים של אירופה. כמובן שזה קסם לי כי לא רואים כל יום תקרה כזו. כשהרסנו את הדירה והפשטנו אותה מהמצב שבה קיבלנו אותה, נחשפו הקורות ותקרה הבטון היפהפיה. 

כמובן שרציתי להשאיר את זה חשוף כי זה נדיר בנוף, וזה גם מאוד דיבר את הקונספט העיצובי של חשיפת הקרביים ושל האדרת המסורתי והלא מהוקצע, אבל הקונסטרוקטור שליווה אותנו, אמר שאי אפשר להשאיר את התקרה כפי שהיא, ולכן הוא דרש לחזק את התקרה בעוד שכבת בטון וברזל, ללא תנאים וללא משא ומתן איתי, כי פשוט היה חייב את זה למען חיזוק המבנה בחלק הזה.

birds

זה היה משבר בשבילי, אבל ממשבר צומחים, והתקרה של הדירה הזו היא ההוכחה לכך: החלטתי להתקין קורות משלנו במיקום המדוייק של הקורות המקוריות, ידמו באופן מדוייק את המקצב, הגודל והיופי הקונסטרוקטיבי הייחודי שלהן, תוך כדי שאני מתכנן את אלמנט הברזל המרחף התקרתי הזה.

היה לי חשוב שזה לא יהיה רק קישוט אלא גם משהו פונקציונלי, ועל כן הוספתי פסי תאורת לד לכל אורך הקורות, מה שזורק אור נעים ואפקטיבי לתקרה, וגורם לאור הן להיות אור בלתי ישיר, כי לא רואים אם מקור האור, והן להיראות כאילו התקרה עצמה מאירה כמו חלון בגג הדירה. אני מאוד גאה בפרט הזה

יובל: אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

איתן: על הפרויקט?

יובל: על הפרויקט ובכלל

איתן: אז עוד משהו על הפרויקט: בדירה זו עשינו ריצוף ענקי של 160X160 ס״מ. סביב כל מרצפת יצרנו ניתוק שעשוי מסרגל פליז בעובי 5 מ״מ בינו לבין המרצפת השכנה. זה יוצר אפקט יפהפה של מרווחים בין המרצפות כפי שהיו עושים בבתים ישנים בין סוגי ריצוף שונים וגם כך מדמה ריצוף בטון מוחלק עם ניתוקים שזה מאוד מחמיא לדירה קטנה, כי זה פותח ומאוורר אותה. כשיש ריצוף גדול, זה יוצר אשליה של גודל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden