כל מה שחשוב ויפה
רותם טפלו, עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט. צילום: גל חרמוני
רותם טפלו, עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט. צילום: גל חרמוני

עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט: לאייר אוכל, תרבות והיסטוריה

במחקר המקדים על ספר הילדים החדש של ענת לב־אדלר, עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט, המאיירת רותם טפלו צללה להכרות עם המאכלים, הבתים והתלבושות בעיראק

יובל: הי רותם, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו?

רותם: מצוין 🙂 מנסה לג׳נגל בין עבודה לשני ילדים, עוד לומדת איך עושים את זה

יובל: כן, לא פשוט העניין הזה, והחיים עצמם, והמדינה ובכלל. אבל אנחנו פה בזכות דברים טובים – הספר החדש שאיירת של ענת לב־אדלר, עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט

רותם: נכון!

יובל: ספרי בכמה מילים על הספר, מה קורה בו?

רותם: הספר עוסק בגלי, שצריכה להכין מאכל ליום מאכלי עדות שיש אצלה בכיתה. אמא שלה מציעה שיכינו את עוגיות ה״בעבע בת׳מר״, מתכון שלמדה מננה ג׳ולייט, סבתה של גלי. הן מכינות אותן יחד ונזכרות בננה, בחייה בבצרה שבעיראק, ובעוגיות שהיתה מוכרת בשוק. זה ספר מאוד מרגש, על קשר בין־דורי, ויש בו המון פרטים מעניינים על החיים בעיראק של אז ועל הפער בין התרבות ההיא לזו שלנו

יובל: מגניב. כשענת פנתה אלייך הספר כבר היה גמור? היו לה בקשות? מאיפה התחלת?

רותם: הטקסט היה כמעט גמור מלבד דיוקים קלים. לענת הייתה חשובה האותנטיות, ואת זה ניסיתי להשיג, בתור התחלה. התחלתי ממחקר, כמו תמיד בספרים היסטוריים (יצא לי לאייר כבר כמה). הסתכלתי על רפרנסים רלוונטיים, בדקתי איך בישלו בעיראק באותן שנים, איך נראו הבתים בבצרה, איך נראה השוק, איך התלבשו, וכו׳

רותם: אחר כך באמת ניגשתי לפיתוח הדמות של גלי, של ג׳ולייט הילדה, ושל אמא. די מהר נסגרנו על הדמויות, וכשהיה לנו את זה, ניגשתי לסטוריבורד – תכנון גס של הכפולות. משם – עברנו לאיורי הקו המדויקים, ואז לצבע

גלי וננה היו צריכות להיות דומות, שיהיה ברור שהן סבתא ונכדה, ומצד שני, השוני יהיה מובהק. את זה עשינו באמצעות הלבוש. לשתיהן יש צמות, כי כך מצוין בטקסט, ולכן זה היה קצת מאתגר שלא יחשבו שהן אותה דמות. עוד הפרדה שעשיתי היא הפלטה הצבעונית – בכפולות של ג׳ולייט הצבעוניות אחרת מהכפולות של גלי. אמא הייתה צריכה להיות החוט המקשר בין שתיהן מבחינת הנראות.

בהתחלה לא איירתי את ג׳ולייט עם צמות, זה משהו ששינינו בהמשך

יובל: וואלה. למה שיניתן?

רותם: מלכתחילה רציתי להבהיק עוד את השוני ביניהן, אבל אחר כל בקריאה חוזרת של הטקסט ראיתי שענת כתבה לשתיהן יש צמות, לגלי ולננה

יובל: תגידי משהו על הסגנון, הצבעוניות, הקו?

רותם: בכפולות של גלי בחרתי בצבעוניות חיה, עכשווית, בצבעים בוהקים. בגלל שהיה לא מעט טקסט, היה לי חשוב שהאיורים יהיו קלילים, ומצד שני נוגעים, מלאים בפרטים שיחברו את הצופה לתרבות. עשיתי את זה באמצעות הרבה וינייטות, הרבה אוויר בכפולה, ומצד שני עם אלמנטים מדויקים. לדוגמה, בבית של גלי, גיבוב בין פריטים עכשוויים לכאלה שהביאו איתם מעיראק.

בכפולות של ג׳ולייט, הפלטה עדינה יותר, וינטג׳ית, שיהיה ברור שזה לא מעכשיו. היה לי חשוב שהפלטות יעבדו יחד בהרמוניה, שלא יהיו זרות זו לזו ומצד שני שיהיה שוני מובהק. זה היה אתגר

נהניתי מאוד לאייר את המאכלים העיראקיים. יש כפולה שלמה שמתארת את מאכלי השבת בבית של ג׳ולייט. אני מאוד אוהבת לאייר מאכלים, והמחקר של איך בדיוק נראו הכפות, הסירים, עם מה אכלו את המאכלים (זיתים, לחם ספציפי) היה לי מאוד מהנה ומעניין

יובל: מה הכי אהבת לאייר? איזו סצינה הכי דיברה אלייך?

רותם: נהניתי מאוד לאייר את המאכלים העיראקיים. יש כפולה שלמה שמתארת את מאכלי השבת בבית של ג׳ולייט. אני מאוד אוהבת לאייר מאכלים, והמחקר של איך בדיוק נראו הכפות, הסירים, עם מה אכלו את המאכלים (זיתים, לחם ספציפי) היה לי מאוד מהנה ומעניין

יובל: כן, זה ממש פתח לי את התיאבון… הזכרת מקודם גם אם המחקר וציינת ספרים היסטוריים קודמים. בואי נפתח רגע טאב ותסברי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר.ה, קצת פרויקטים וספרים קודמים

רותם: אז אני מאיירת בעיקר ספרי ילדים, ואיירתי עד היום 17 ספרי ילדים שיצאו לאור ועוד כמה שבדרך. ההיסטוריים שבהם הם The Eternal Soldier, שעוסק במלחמת האזרחים האמריקאית, ויצא בהוצאת Little Bee; שק של מזל, שעוסק במימונה ובעליה ממרוקו, שיצא בהוצאת כנרת; עץ במדבר, ספר שיצא בשיתוף המכון למורשת בן גוריון ובהוצאת כנרת; יחפים בחול, ספר נוסף עם נגיעה היסטורית בהוצאת כנרת על העליה מרומניה ומתימן ועל המפגש בין העולים בארץ ישראל; ועכשיו, את עוגיות התמרים של ננה ג׳ולייט 🙂

רותם טפלו. צילום: מ״ל

רותם טפלו. צילום: מ״ל

birds

יובל: מעניין. מה מושך אותך בפרויקטים היסטוריים?

רותם: אני אוהבת את המחקר המקדים, את הפרטים המיוחדים שאפשר להחביא ולקרוץ למי שמכיר ומזוהה עם התרבות, את הלבוש. בכלל הרבה מההערכה לאמנות וליופי הגיעו לי מסבא וסבתא שלי, שהם מורים להיסטוריה, ולקחו אותי להמוני מוזיאונים במהלך השנים. לכן הפרויקטים שכוללים מחקר של היופי שבתרבויות רחוקות מאוד קוסם לי ומאוד טבעי לי

יובל: זה מסביר את זה… אז אם היית צריכה לבחור עכשיו איזו תקופה היסטורית שהיית שמחה לחזור לאליה ולאייר אותה, מה היית בוחרת?

רותם: קשה לי לבחור. אני נקשרת מאוד לכל תקופה שאני מאיירת ולומדת אותה, ומתאהבת בתרבויות השונות במהלך המחקר

יובל: בסדר. אז שאלה אחרונה על העבודה עם ענת וההוצאה – מה את יכולה לספר על התהליך והדיאלוג?

רותם: ענת היא אדם מאוד נעים ומעניין והיה בינינו דיאלוג משמח ומפרה לאורך התהליך. היא הייתה שותפה למחקר ועזרה לי במה שיכלה, שלחה לי רפרנסים רלוונטיים, דיברה עם אורלי בחר־לוי, אוצרת מוזיאון יהדות בבל, שהעשירה מאוד את הידע שלי ודייקה את הסקיצות עם פרטים טכניים והיסטוריים שהיו חסרים לי, ובכלל, היה תענוג לעבוד איתה ועם עדי זליכוב רלוי, העורכת.

אני מאוד שמחה בתוצאה וגאה בה, וזה הרבה בזכות עדי וענת, וגם בזכות מאי רדומיר, המעצבת הנהדרת של הספר שנתנה נגיעות מיוחדות בטיפוגרפיה שעל העטיפה, במתכון שבסוף הספר, ובכלל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden