כל מה שחשוב ויפה

בית האמנים ירושלים: תערוכות יוני-אוגוסט 2023

פורטפוליו Promotion: תערוכות יחיד חדשות לדוד רקיע, אילנה חמאוי, ארז אוזן ומינה ריינגולד בבית האמנים ירושלים. פתיחה: 3.6

שנות פריז // דוד רקיע

אוצר: רון ברטוש

דוד רקיע (1928–2012) עיצב את קברו עוד בחייו, וקבע על לוח המצבה את צורת האות ש׳. ״האות ש׳ משקפת את שמי, וולטר שטרנפלד, ובעברית – דוד רקיע״, אמר הצייר. התערוכה מוקדשת ליצירתו המוקדמת של הצייר, מאמצע שנות ה־50 ועד תחילת שנות ה־60 של המאה הקודמת – תקופת היצירה שבין וולטר לדוד, בין שטרנפלד (שדה כוכבים) לרקיע ובין ירושלים לפריז.

רקיע נולד בווינה בשנת 1928, וב־1938 עלה עם משפחתו לפלשתינה. משנת 1953 למד בבצלאל החדש בניהולו של ארדון, ושנתיים לאחר מכן נסע לפריז. סמוך למועד הגעתו החל ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות (הבוזאר) והשתלם בטכניקות הדפס, ציור ויצירה מונומנטלית. רקיע, אז עדיין שטרנפלד, אימץ דווקא את השפעת האקספרסיוניזם, מוואן גוך ועד סוטין, מבע שנחשב כבעל גוון ומאפיינים יהודיים. התערוכה מתמקדת בשנות פריז ומשובצים בה גם ציורים מן הימים שלפני נסיעתו ולאחריה, על הציר הגאוגרפי ירושלים־פריז־ירושלים. הפרק המוקדם ביותר בגוף יצירה זה, שכלל גם נופים, מתאפיין בייצוגים פרולטריים ברוח הריאליזם החברתי, שראשיתם בבצלאל החדש והמשכם בפריז.

מפגש גלריה 27.6 בשעה 17:00

דוד רקיע, המתפרה. צילום: ניר שאנני

דוד רקיע, המתפרה. צילום: ניר שאנני


עבודות עפר // אילנה חמאוי

אוצר: אילן ויזגן

תערוכתה של אילנה חמאוי מורכבת מרישומים מרובדים על נייר, שנוצרו במהלך השנים 2019-2022, שבהן שבה האמנית וצילמה נופים בשטח מוגדר בעיר ירושלים. התצלומים, המתעדים את כיבוש החורש/טבע לטובת בנייה וסלילת כבישים, שימשו השראה לרישומים בתערוכה. בחלוף הזמן ועם התקדמות העבודות נדחקו גם רגליה של האמנית, כאילו גורשה מגן עדן, מן האזור שהיה אבן שואבת לתצלומים ולרעיונות לעבודתה.

גישתה של חמאוי לרישום היא כמעט מקודשת. היד הרושמת מובלת כאילו מאליה, שולטת ונשלטת חליפות. הרישומים מזכירים ציור רומנטי מהמחצית הראשונה של המאה ה־19, כשאת השרידים הארכיאולוגיים, המבצבצים מתוך נופי הטבע בציורים מן התקופה ההיא, מחליפה האמנית בבתים חדשים, המצויים בתהליכי בנייה. חמאוי בוחנת מושגים של לידה מול קמילה, והמחזוריות המאפיינת הן את הטבע והן את ההתפתחות האנושית.

מפגש גלריה: 10.6 בשעה 12:00

אילנה חמאוי, פרויקט עבודות עפר מס׳ 2. צילום: טל שוורץ

אילנה חמאוי, פרויקט עבודות עפר מס׳ 2. צילום: טל שוורץ


birds

פעם אחת חופש // ארז אוזן

אוצרת: צאלה קוטלר הדרי

זריעה, שתילה, נטיעה, השרשה – הכל קורה בגינה והכל משתנה בה, בהתרחשות שולית לכאורה, בין ערימה של עלי שלכת לבין ישיבה על מחצלת. גוף העבודות של ארז אוזן מציע לצופה הצצה אינטימית אל אירועי יומיום. הצמחים משמשים בו כמטאפורה כפולה: הם מייצגים חופש ובד בבד גם את כבלי הבית, המשפחה – זו שממנה בא האמן, וזו שהקים. ובין לבין – החיפוש אחר איזון, אחר נקודת שיווי משקל.

דמות הגיבור בסדרת העבודות המוצגת היא דמותו של האמן, שאותו יצר על פי מאפיינים ביוגרפיים וחזותיים: אב צעיר, שנדד עם משפחתו לקיבוץ בעמק ומקיים חיי משפחה במציאות הישראלית התובענית, כשהרצון העיקש לדבוק ביצירה מספק לו עוגן.

מפגש גלריה: 8.7 בשעה 12:00

ארז אוזן, ללא כותרת. צילום: מ״ל

ארז אוזן, ללא כותרת. צילום: מ״ל


ארץ אבות: גן עדן // מינה ריינגולד

אוצרת: שחר יהלום

בתערוכת היחיד הראשונה שלה מבקשת מינה ריינגולד לבוא דין ודברים עם המקום ועם הגופים שסבבו את אביה, שגופו איננו עוד. היא מצביעה על פולין, מולדתו של אביה, כמרחב גיאוגרפי ותרבותי, המאגד תחתיו את כל אותם גופים. שם היא מדמיינת את אביה חי בתוך הדברים, ובעוד הוא עצמו איננו, הדברים ישנם, והיא חוזרת אליהם ומבקשת ליידע ולהתוודע. המרחק הכרחי. הוא מאפשר את הנפרדות ואת המבט המתבונן החוצה.

ריינגולד מתבוננת בתרבות שאינה שייכת לה, לומדת את הגיונות המקום ומלקטת מידע בגופה ובדמיונה באמצעות תהליך מתמשך של היענות ושל כפירה בחובה לדעת וליידע. את חלקיקי המידע שליקטה, היא מתיכה יחדיו ויוצרת מרחב פיסולי כמעט פולחני של מונומנטים בין־אישיים.

מפגש גלריה: 25.7 בשעה 17:00


בית האמנים ירושלים
שמואל הנגיד 12, ירושלים
פתיחה: 3.6 בשעה 12:00; נעילה: 12.8

מינה ריינגולד, פני פטלים. צילום: מ״ל

מינה ריינגולד, פני פטלים. צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden