בוריס כץ, ענבר פרים ורותם רוזנבוים בבית בנימיני

בבואה / בוריס כץ

אוצר: ניר הרמט

בוריס כץ (נ. 1964, רוסיה) יוצר סדרה של טורסואים המוצבים כמעגל של דמויות המשתקפות זו בזו, בצופה ובו עצמו. העבודות מציעות מבטים שונים המתפקדים כמעין דיוקן עצמי מצטבר ורב פנים ומתארות במידה רבה את ה״אני״ הפרטי של היוצר, ובמקביל מהדהדות את סביבתו תחת תפיסה תרבותית, חברתית ופוליטית ויוצרות בבואה שבה האישי משתקף באוניברסלי. הוא עושה שימוש במערכת סמלים ואטריבוטים, חלקם מזוהים ונתפסים בתודעה ואחרים חומקים ממנה.

מעגל הדמויות, מחומר לבן, בגבן אחת לשנייה, מסמן טריטוריה אניגמטית האוצרת את האינסטינקט לניסוח ולשימור הזיכרון, לתביעה של מבט שיהפוך לחלק אורגני מהזיכרון או מהזהות של מישהו אחר. זוהי טריטוריה מצטברת של צללים ההופכים למשל ולנמשל של עצמם.

שבעת הפסלים הם ללא כותרת, והמעגל הרחב שהם משרטטים נוגע במרכיבי אישיות ופנים שונות בנפש האדם: חופש וחירות, ארוס ותשוקה, חרדה וסכנה, האדם כתבנית של סביבתו התרבותית והחברתית והאופן בו הסביבה משפיעה ומעצבת את המציאות, כמו גם מעגלים של חיים ומוות כממנטו מורי – זכור את המוות המרחף מעל לכל אלה.

פסלי החומר מנותקים מסממני זיהוי של דמות מסוימת, בוהקים באופן המפקיע אותם מזמן וממקום קונקרטיים. תהליך היצירה והחומר הם בו בעת ישות ממשית ואלגוריה – כמו חציבה ארכיאולוגית בשיירים של מציאות שטרם התקיימה. הם מתפקדים כבבואות משלימות או מעוותות של מי שעומד מולן.

סדרת העבודות מאזכרות פסלי חניטה בעלות תכונות אנושיות שכמו נמצאו בתחתית הפירמידה, כמיכלים לנפש. כץ מציע מעין מסע פנימי בפיסול שלו, שבו המורכבות של הגוף והנפש מתפקדים בטווח שבין הקיום הנצחי ובין הקיום החולף. אופן הצבת העבודות על במה עגולה מזמין את הכוריאוגרפיה של הצופה להסתובב סביב הייצוגים השונים, להסתכל להם בעיניים וליצור בגופו מעגל המכיל אחדות של ניגודים המרכיבה פסיפס מקוטב אך שלם של הקיום, של הזיכרון, של נפש האדם.

---

מחלות רקע / ענבר פרים ורותם רוזנבוים

אוצרת: הדסה כהן

התערוכה עוסקת בארכיאולוגיה של השגרה וברגעים שבהם נסדקת ונחשפת המציאות במערומיה. על ידי משחקי תפקידים והשתעשעות בהיבטים שונים על סיטואציות טרגיות וקומיות כאחד, ענבר פרים ורותם רוזנבוים מפיחים רוח חיים רעננה בבנאליות של היומיום ונושאים מבט חומל על החברה האנושית. יחד הם מפגישים מסורת ועכשוויות, שבריריות וקו מחוצף, וחותרים להוציא לאור את השכבות החבויות ביותר של הקיום האנושי.

פרים ורוזנבוים חולקים.ות חיים משותפים וסטודיו. פרים, היוצרת בעיקר בקרמיקה, עושה שימוש בחומרים בעלי פוטנציאל גבוה להתפוררות וחוקרת טכניקות ופעולות קמאיות המוגדרות כמלאכות מסורתיות. בתנועה מיומנת בין שימור להתכלות היא מחלצת מתוך החומר השרוף שלדים ומאובנים עדינים, ומעלה באוב חיים שנכחדו בטרם קיבלו את צורתם האנושית. סגנון הציור של רוזנבוים אינטואיטיבי, חושני ונמרץ, והוא אינו חוסך בדמיון או בפרטים. לאורך השנים, רוזנבוים אימץ לעצמו גישה אבסורדית, גרוטסקית לעתים והיתולית הן ברישום והן בציור, כשהוא שואב השראה מתולדות האמנות ומסביבתו המיידית.

בסטודיו, צידו האחד אפוף אבקה לבנה: צלחות, כוסות, כדים ואריחים בשלבים שונים של ייבוש ושריפה ממלאים את תנור הקרמיקה ומדפי המתכת, וצובעים בלבן את שולחן העץ הרחב. בצידו השני של הסטודיו בולטת צבעוניותו העזה של רוזנבוים. מתוך הציורים הפזורים פורצים באחת דמויות מעוותות, חפצים ובעלי חיים משונים שמשטחי צבע בשרניים מרקידים אותם על פני הבד.

במפגש שבין שני צדדים אלו, בתווך שבו משיקים ציור וקרמיקה, פראיות ואיפוק, ריבוי ויחידניות – נמצא כור ההיתוך הקדחתני של פרים ורוזנבוים. באמצעותו מתחזק הזוג פס ייצור מרשים של כלי בית מעוטרים בדקאל (decal – מדבקת מים המודפסת על נייר טרנספר מיוחד), כדים פולחניים, אריחים, רישומים דיגיטליים ומה לא. תוצרים אלו מסמנים הלך רוח עכשווי הנוטה לעודפות, קרניבלסקיות וחומרניות, ועשויים בו בעת ברגישות רבה המעידה על נכונות לשיח קרוב וער.

---

בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
פתיחה: 29.6; נעילה: 26.8