פיצו אינטרנשיונל: הקריירה הבינלאומית של האדריכל פיצו קדם

הספריה בחדר הישיבות במשרד של האדריכל פיצו קדם בתל אביב, מציגה עשרות מגזינים מרחבי העולם שבשערים שלהם מופיע בניין שהוא תכנן. מלבד ההתגאות המוצדקת בהשגים המקצועיים של קדם, היא מסמנת את ההתרחבות שלו מהזירה המקומית לבינלאומית: מפעילות בעיקר בישראל לעבודה עם מותגי עיצוב ולקוחות פרטיים בינלאומיים.

״הספריה הזו״, אומר קדם, ״היא מה שהביא לי את העבודה בחו״ל. מי שהחליטו לקחת עבודה שלי ולשים אותה על השער, אלה הם מגזינים שלא רואים אותנו, הישראלים. ככה התחיל השוק הבינלאומי שלי, דרך חשיפה של איכות העבודה״.

ואז הגיעה נטפליקס, שלפני שנתיים הכניסה וילה שתכנן קדם לסדרה ״הבתים המוזרים בעולם״. ״הקשר עם יהודים או ישראלים שגרים בחו״ל התחיל כבר לפני עשר שנים, אבל היום אני מקבל פניות על בסיס שבועי מהפיליפינים, מהודו, מסין, מהקריביים, ומערים מרכזיות באירופה. זה כמובן גם הודות לאינסטגרם ולרשת. אני אוהב שהשוק בוחר בי בגלל איכות העבודה, ולא בגלל המותג״.

בחודש אפריל האחרון חזר קדם משבוע העיצוב מילאנו, שם המשיך לבסס את הפרופיל הבינלאומי שלו. זו הייתה הפעם השנייה שעיצב את הביתן של מותג העיצוב MDF Italia בסלון הרהיטים שמתקיים מדי שנה במרכז הירידים של העיר.

״אם.די.אף איטליה היא חברה שהדי.אן.איי שלה מאוד מתאים לדי.אן.איי של האדריכלות שלי. הייתי משתמש לא מעט ברהיטים שלה, ויום אחד נסענו כל המשרד לביקור במפעל במונזה, איטליה. נוצר קליק אישי מעבר לקליק המקצועי, דיברנו את אותה שפה, על אותם הדברים״.

איך זה התקדם מפה?

״הצעתי להם כמה עיצובים של מספר אוביקטים, והם בחרו ב־divider. במהלך הקורונה עלה הצורך בהפרדה בחללים פתוחים: זה מוצר נייד שלא עולה הרבה באופן יחסי. השוק מחפש דברים דינמיים: להרחיב חלל, לחלק חללים בבית, עירוב שימושים״.

הביתם של MDF Italia בשבוע העיצוב מילאנו 2023. צילומים: תומאס פגאני

הסיסטם שעיצב קדם לאם.די.אף איטליה

״השנה, כדי למכור יותר, הם חיפשו מוצר צריכה בסיסי. שמיש. שקל לקנות אותו. ״סיסטם״ – הלחם והחמאה של החברה – היא מערכת אחסון ותצוגה שיכולת להיות ספריה, מזנון, עירוב שימושים דינמי. אנשים רוצים להיות מעורבים יותר: הם פחות רוצים מוצר סופי, שיגידו להם שזו ספריה, זה הגודל שלה וככה היא נראית, והם יצטרכו להתאים את עצמם אליה.

״הם עוברים דירות, נודדים, יש דינמיות בחיים בתוך הכאוס הכללי; הבית והחיים הפכו להיות יותר גמישים. זה החל בחללי העבודה המשותפים כמו WeWork, חזר בקורונה עם כל הצורך בפרטיות, והיום אני מרגיש שאנשים מחפשים שליטה. הם רוצים שהכוח לשנות יהיה אצלם. וגם, אני לא צריך להיות הבעלים של כל דבר. יש בזה גם משקולת״.ֿ

היום כולם יכולים לצלם לבד או לייצר מצגות או אתרים בוויקס לבד. זה הופך אנשים ליותר מודעים. אתה יכול היום להזמין נעליים בנייקי ולעצב אותן בעצמך. כשאתה נותן לאנשים להיות חלק בעיצוב – אתה גורם להם להיקשר אליו

אז מה זה הסיסטם הזה?

״יצרנו סיסטם חדש שכל מה שעומד מאחוריו הוא בנייה של גב, ואז מדף או מחיצה. זה לא ייאמן כמה התעניינות יש במוצר. זה לא מוצר פורץ דרך עיצובית, וכשהשיקו אותו עוד לא היו לו צילומים. הוא גורם לאדם הפשוט להפוך ברגע להיות מעצב: אתה יכול להוסיף לו עוד חלקים ולהפוך אותו ממדף ליד המיטה בדירה קטנה ועד לספריה גדולה.

״היום כולם יכולים לצלם לבד או לייצר מצגות או אתרים בוויקס לבד. זה הופך אנשים ליותר מודעים. אתה יכול היום להזמין נעליים בנייקי ולעצב אותן בעצמך. כשאתה נותן לאנשים להיות חלק בעיצוב – אתה גורם להם להיקשר אליו״.

מצד שני יש חברות מצליחות כמו אפל, שמציעות רק מספר מצומצם של דגמים.

״נכון, אבל יש להן המון כיסויים, המון רקעים, אתה יכול לבחור את הפונטים של השעון. הספריה שעיצבתי היא ׳אייפון׳ – קו עיצוב מאוד ברור, מאוד דקיק, שלושה חומרים, ארבע צורות. זה די.אן.איי מאוד ברור. ככה נראה האייפון שלי, זה כתב היד שלי, ובתוך כתב היד הברור אני נותן לך להשתתף. רובנו רוצים משהו קטן, לא להרבה יש סלון בשטח שישה על ארבעה מטרים״.

180 מעלות מכל מה שהכרתי 

קדם הוא מבכירי האדריכלים בישראל. שמו הפרטי פיצו (Pitsou) לקוח מהכינוי בצרפתית לתינוקות קטנטנים שמקורו במילה ״כרוב קטן״, שם חיבה שנתנה לו בילדותו אומנת צרפתייה. הוא למד צילום בבצלאל במשך שנה ולאחר שהבין שהוא רוצה להתמקד באדריכלות, נסע ללונדון ולמד שם ארכיטקטורה ב־AA. המשרד שלו, שקיים למעלה מ־20 שנה, מתכנן לצד בתים פרטיים, וילות ודירות יוקרה, גם מבנים תעשייתיים, פרויקטים מסחריים ומבני מגורים גדולים יותר, בארץ ובעולם.

בימים אלו עובד קדם על הצעה לשואורום של MDF במילאנו, אחרי שלדבריו, תכנון הביתן בפיירה זכה להדים חיוביים בתקשורת המקומית. ״זו חברה קטנה עם תקציב נמוך. זה לא מינוטי או קרטל, והם עדיין מצליחים לבלוט״.

פיצו קדם בביתן MDF Italia

הביתם של MDF Italia בשבוע העיצוב מילאנו 2023. צילומים: תומאס פגאני

לפני שנה הוצע לו להיות הארט דירקטור של החברה ״ולקחת אותה צעד אחד קדימה. הם סומכים על פילוסופיית העיצוב שלי. יכול להיות שבלהעסיק מישהו זר יש איזה ניחוח מפתה מבחינתם. אבל לא לקחתי את התפקיד כי החיים שלי נטועים בישראל״.

ואתה עדיין ממשיך לעבוד עם העולם.

״כן, בשני מסלולים. המסלול הפרטי של בתים ביוון, בברלין, בבודפשט, בקריביים, בלונדון ועוד. שם אני תמיד מעסיק אדריכל מקומי שיהיה יד ימיני. ככה יוצא שאת כל הקושי ואת כל החלק הפחות יצירתי של היתרי בנייה וליווי בניה עושה אדריכל מקומי, ואני נשאר עם היצירה ונחשף לתרבויות אחרות״.

והמסלול השני? 

״העבודה עבור חברות איטלקיות. השוק בחו״ל פתח לי את ההזדמנות לעבוד בקנה מידה שונה, בסקייל אחר. ואני אוהב לעבור קני מידה, במנעד של צרכים. הצרכים של משתמש בחלל דומים ושונים מהצרכים של משתמשים באוביקט. קנה המידה של האוביקטים מדייק אותך הרבה יותר כאדריכל, ולהפך״.

כדוגמה מביא קדם את העבודה עם Vaselli, ״חברה שהיא 180 מעלות מכל מה שהכרתי. דור שלישי לאבן, יושבים בסיינה, הבעלים של החברה הוא גם הבעלים של המחצבה, גם זה שמתכנן וגם זה שמייצר. זה משהו שנעלם מהעולם. אתה נוסע למפעל והדודה מבשלת, הבעלים עובד במפעל בעצמו ואתה מגלה עולם שלם שבכלל לא מענין אותו להתפתח. כשאתה פוגש אותו, כל מה שמעניין אותו הוא להוציא מוצר מצוין בכל הפרמטרים. ברור שחשוב ההבט הכלכלי, אבל זה לא מוביל אותו. זה מדהים״.

מה הם אמרו לך?

״ׁאנחנו אין לנו מגבלות, קח את האבן לקצהׁׁ׳. כשהתחלתי את הקריירה זה היה העולם ששאפתי אליו: לעשות קצת ולעשות אותו מעולה. הצעתי להם עשרות דברים, שניים מהם הצלחתי לייצר. הראשון זה ה־Waterfall. לקחת את הדי.אן.איי של המשרד, המשרביות, את המשחק של אור וצל, כל הדברים שאני מדבר עליהם במשך שנים ושדיברו עליהם הרבה לפני; הראיתי להם איך אני יודע לעבוד והבאתי את זה לתוך כיור. הצעתי להם כיור שאין בו כיור קלאסי: המים מפלסים את דרכם דרך האבן ויוצרים בסבלנות אינסופית את הדרך שלהם.

״במכונה שמייצרת את המפל הזה יש 100 שעות בסי.אן.סי (מחרטה שעובדת באמצעות מחשב). הבעיה היא המחיר: 160 אלף שקל. אבל כמו שאנשים קונים מכוניות ותכשיטי יוקרה, ברור שכאדריכל אני מעדיף שגם הבת שלי, שהולכת ללמוד ריקוד ולגור בגעתון, תוכל לקנות מדף במחיר סביר.

יש משהו נחמד בלייצא לעמים האלו אמנות ועיצוב ישראלים. זו גאווה, זה מראה עוד פנים של המדינה הזו. אני מרגיש מאוד ישראלי, אני לא מחפש לברוח. למדתי ב־AA בלונדון, חזרתי לארץ, רציתי לתרום לשדה המקומי. אתה מפרה אותו והוא מפרה אותך בחזרה

״אחר כך הם ביקשו שאכין משהו לשבוע העיצוב השנה, ומכל הרעיונות בחרנו את ה־Lava. דיברנו על התפרצות של לבה וחיפשנו איך אני יכול להעביר את הרגע הזה של ההתפרצות. לקחנו שתי אבנים וחיברנו ביניהן, והם קיבלו כל כך הרבה תגובות טובות והזמנות, שבעקבותיהן הם החליטו לייצר קולקציה שלמה של כיור, מדף ואמבטיה״.

כיור הווטרפול שעיצב פיצו קדם ל־Vasseli. צילומים: דוידה דניאלי

כיור הלאבה שעיצב פיצו קדם ל־Vasseli. צילומים: דוידה דניאלי

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

איך זה לעבוד עם שתי חברות שונות כל כך? 

״אני עובד במקביל עם חברה פופולרית, למרות שהיא עדיין קטנה, ועם חברת בוטיק של הבוטיק שיושבת בטוסקנה, חיה ונושמת את המחצבה, וכל מה שמעסיק אותה זה לאתגר את החומר. מה שמחבר ביניהן הוא התשוקה האינסופית שיש לאיטלקים: שורשים עמוקים לאמנות ולתרבות, גאווה לבטא את הדבר הזה. זה מדהים.

״הם יכולים להשקיע שעות. הם לא יוותרו. לא במקרה יוצאים מוצרים כאלו מהחברות האלו. יש משהו נחמד בלייצא לעמים האלו אמנות ועיצוב ישראלים. זו גאווה, זה מראה עוד פנים של המדינה הזו. אני מרגיש מאוד ישראלי, אני לא מחפש לברוח. למדתי ב־AA בלונדון, חזרתי לארץ, רציתי לתרום לשדה המקומי. אתה מפרה אותו והוא מפרה אותך בחזרה״.

וכשאתה מסתכל על השדה המקומי?

״אני לא היחיד, יש עוד ויש דור מעולה של אדריכלים. רמת האדריכלות והעיצוב עלתה מאוד, כולנו מושכים אחד את השני למעלה. אני רואה שיפור גדול לא רק אצל היוצרים אלא גם אצל הקהל ובשדות נוספים של יצירה: תיאטרון, אמנות, מחול. יש משהו בישראלים שחושב מחוץ לקופסה, אנחנו יוזמים. 

״לחשוב שאני כישראלי קיבלתי הצעה מאם.די.אף איטליה זה מראה על שינוי בתפישה שלנו כמדינה. זה כבר לא רק היי־טק. רואים שיש לנו גם עיצוב. תסתכל על רואו אדג׳ס או על אריק לוי, שעושים קריירה נפלאה. ברגע שהפסיקו לדבר על זה שזה ישראלי שעיצב לחברה איטלקית – זה נהיה נון־אישיו. אנחנו כבר לא מתוייגים כישראלים, אלא כטובים או לא טובים״.

מה הלאה?

״אנחנו ממשיכים לעבוד עם אם.די.אף בתכנון כסא, שולחן וספה. עד עכשיו מתוך 30 פריטים ששלחנו להם – רק שניים קרמו עור וגידים. הרבה מוצרים לא חוצים את הייצור מהסיבה שאחרי העיצוב צריך לתמחר בצורה הגיונית, ורוב המוצרים נופלים על אי יכולת לייצר במחיר הגיוני״.

זה לא שיושבים בחברות באיטליה ואומרים ״בוא נביא מעצב ישראלי״. זה ״בוא נביא מעצב טוב״. במפגשים האישיים זה משהו אחר, זה עדיין שחור לבן: או שאוהבים את ישראל או שלא. אין אדישות, זה לא לוכסמבורג או שוויץ. את זה אני מרגיש כל הזמן

״ברמה האישית יש משהו נורא נחמד בלהיות חלק מזה. פתאום אני בקשר עם פיירו ליסוני, שותה איתו קפה ועושה איתו פרויקט משותף. אנשים מכירים אותי, ודרך הקשרים האלו נוצר דיאלוג. אתה מכיר בתי מלאכה, אתה מתמקצע בידע שלא היה לך. אני מאמין בידע של אנשי מקצוע בכל תחום. סבא שלי היה נגר.

״אתה יודע מה זה פתאום להיחשף לתעשייה בצפון איטליה? אנחנו נוסעים למפעלים שם ואני מכתת רגליים יחד איתם. פגשנו 20 בעלי מלאכה כדי לעבוד על מוצר החדש. הם פדנטיים להחריד. זה צריך לעבור תקציב וחושף אותי ליכולת ביצוע ואנשי מקצוע שלא הכרתי, ואז זה מהדהד לאדריכלות שלי״.

אתה יכול לתת דוגמה?

״זה בא לידי ביטוח בחומרים קלים יותר, באפשרויות של חיבורים ומפגשים בין חומרים שלא הכרתי. כשאין לך את הקרקע, אין על מה להישען, זה מצמצם את האפשרויות שלך. הניסיון עם השנים מאפשר להבין מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. בשבוע העיצוב האחרון נפגשתי עם לפחות עשר חברות מובילות, ופתאום יש התעניינות מחברות גדולות יותר. פתאום Knoll יושבים איתי. אבל המרחק בין לשבת לבין ׳שלח לי שרטור לייצור׳ הוא ענק. 

״זה לא שיושבים בחברות באיטליה ואומרים ׳בוא נביא מעצב ישראלי׳. זה ׳בוא נביא מעצב טוב׳. במפגשים האישיים שלי זה משהו אחר, זה עדיין שחור לבן: או שאוהבים את ישראל או שלא. אין אדישות, זה לא לוכסמבורג או שוויץ. את זה אני מרגיש כל הזמן. אני מקווה שיום אחד נהיה בסיטואציה יותר טובה. גם היום כשפונים אליי בלי סוף ממגזינים – בזמן שיש מלחמות אני מרגיש ישר ירידה בפנייה מחו״ל, לא משנה מי צודק״.

הדיביידר של פיצו קדם ל־MDF Italia. צילומים: עמית גרון