מה קורה // דוריה שרה

מי?

דוריה שרה, בת 44, גרה בירושלים.
אתר/ אינסטגרם/ פייסבוק

סטטוס זוגי?

בקשר.

מה בצלחת?

בראוניז טבעוני על בסיס בטטה ותמרים שתמיד יוצאים מוצלח.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בימים אלו אני מציגה תערוכה זוגית עם ערן ענבר, במשכן האמנים בהרצליה. התערוכה ״סנטרפיס״ (אוצר: גלעד מלצר) עוסקת בזהויות גבריות ובמיניות גברית, באמצעות בחינה של נקודות מפגש בין ארוטיקה לכוח. העבודות שלי מתחילות מהקונקרטי שעובר הסטה למחוזות דמיוניים – נקודות המוצא הם דימוי או מקרה שעוררו את תשומת ליבי, שאותם אני מנכסת על מנת לייצר עולם שבו המציאות והמומצא מתערבבים, וטווים יחד עלילות שיכולות לפגוש את הצופה במקומות שונים.

העבודות לתערוכה התחילו להתגבש כששמתי לב למגמה חדשה בשיווק צעצועי מין, שמדגישה את ההתאמה שלהם ללייף־סטייל של הקונים, במקום להבליט את הפונקציונליות שלהם. ככה לדוגמה יש צעצועי עץ שמשווקים כפסלים ארוטיים, צעצועים יוקרתיים בצבעי שחור וזהב, וגם צעצועים שמשווקים דרך גרין־וואשינג אקלוגי – הם מעוצבים כפרחים וכצמחיה ירוקה, ארוזים במה שנראה כ־100% קרטון ממוחזר, ונקראים בשמות כמו Bloom ו־Leaf.

החלטתי לרקום מעשייה שבה הטבע ומיניות בדס״מית מתמזגים ובונים ביחד מרחב פנטסטי, ובו הוויברטורים הירוקים יוצרים גנים רוטטים. לצד הגנים אני מציבה גברים נשלטים שגרים בתוך פרחים, והם הגננים שמטפחים את הגנים הרוטטים האלו. בתערוכה הזו הדגש היה על הנשלטים/גננים עצמם, והעבודות הבאות, שכבר התחלתי בסטודיו, ייצרו את העולם הביומורפי שסביבם.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

לא פגשתי אמן מפורסם, אבל הייתי שמחה לפגוש את קרווג׳יו, ממרחק בטוח, או פשוט להיות איתו בסטודיו ולראות איך הוא עובד. הוא לא היה עושה רישומי הכנה והתהליך שלו מרתק בעיניי. חוץ מזה הייתי רוצה להסתנן ללהקת השחקנים של שייקספיר ולצפות בו בזמן ההכנות לאחת הקומדיות שלו. בזמנו שחקנים גברים שיחקו גם את התפקידים הנשיים, אז הייתי צריכה להיות להפוך לדראג קינג לצורך העניין, אבל אני חושבת שהבלגן השמח שמסביב יהיה שווה את זה.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

יש הרבה חלומות. הבא שאני מתחילה לפרוט לצעדים מעשיים הוא עבודה על ספר אמנית עם טקסט ורישומים, שירחיבו את הסדרה מהתערוכה הנוכחית. אני לא יודעת כמה משאבים זה יצריך, אבל אני מתחילה לבדוק.

בשיח שהיה לנו בשבוע שעבר במשכן עם שני מרצים מעולים (שי שפיצן ויעל קאלימי), הצופות העירו שהתערוכה שלנו רלוונטית במיוחד לנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה בארץ, כשהסכנה של צנזורה מרחפת מעל כל ביטוי שלא מתיישר עם מה שנתפס בעיני המיעוט השלט כחלק מהנורמה. כאישה שגרה בירושלים ועוסקת בין השאר במוטיבים אירוטיים, אני מודעת לגמרי לסכנה הזו, ומקווה שהספר שאני יוצרת יהיה רלוונטי לכאן ולעכשיו, אבל גם לתמות על זמניות וחוצות גבולות, כמו אהבה ופרידה, מיניות ותפיסת העצמי.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

לא קניתי אבל עדיין חדש אצלי – מצאתי ואימצתי את הטי־שירטים הפמיניסטיים הישנים של אמא שלי מהצעדות בשנות השישים בניו יורק. מהוהות אבל נהדרות יותר מכל דבר שאפשר למצוא בחנות, וגורמות לי להרגיש קרובה אליה.

---

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן