חדר משלי // ליעד יוסף

תעודת זהות

ליעד יוסף, בן 35, נשוי פלוס ילדה. מעצב פנים מזה 12 שנים. נולד בגליל העליון, היום חי במרכז. המשרד מונה שישה עובדים, עובד ברחבי הארץ והעולם ועוסק בתכנון וילות פרטיות, דירות וחללים מסחריים וציבוריים.

אהבה ראשונה

תמיד התחברתי לאסתטיקה. גדלתי במושב מרגליות ליד קרית שמונה בבית שבאופן תמידי נמצא בשיפוץ, לפני שיפוץ או אחרי שיפוץ. אמא שלי אוהבת לשנות. יכולתי להגיע הביתה מבית הספר ולראות שאין מרפסת, או שחפרו בריכה, הוסיפו צימרים, הצבע של חזית הבית השתנה, דלת הכניסה עברה מקום וכן הלאה. השיפוצים הללו השפיעו עליי. אהבתי את זה. שמחתי שהבית מתרענן ותמיד נראה טוב.

בגלל היותי הבן של אמא שלי, הייתי מתלווה אליה לפגישות אצל ספקים, קבלנים ועוד בעלי מקצוע. השיא של כל זה היה כשהוסיפו קומה עם חדר לבד עבורי, ואני קבעתי עובדה שאני מעצב ומתכנן את החדר בעצמי – בזמן שהייתי בן 14.

ללימודים הגעתי לאחר השחרור מהשירות הצבאי. בן זוגי אביעד היה סטודנט באותה התקופה, והבנו שבמידה ואטוס לטיול הגדול – הזוגיות כנראה לא תחזיק. כך התחילו לימודיי, יום אחרי השחרור. כשסיימתי ללמוד עברנו למרכז והאופציה המהירה היתה לרכוש מוצרים באיקאה. שאלתי את העובדים בצהוב לגבי אנשי מקצוע, פניתי למשרדים ושאלתי אם מחפשים עובדים – וככה התקבלתי לתפקיד של מעצב באיקאה.

עבורי זה היה כלוב של זהב. קיבלתי הרבה השראות ורעיונות, אבל הרגשתי שאני מוגבל בעבודה רק על פי חוקי המקום. כמעצב צעיר שרצה להתפוצץ, החלטתי שאני פונה לדרך עצמאית. הפרויקט הראשון שלי היה עיצוב דירה בגבעתיים לאלמנה בת 70.

הפרוייקט השני היה עבור בן מושב שביקש שאעצב לו בית. היתה לי פנטזיה שהבית יצולם מקצועית אז פניתי לצלם אלעד גונן שנתן לי כל מיני טיפים וגילה לי עולם שיווקי חדש. כשהפרויקט התחיל להתפרסם, דבר הוליד דבר והתקשרו מתכנית טלוויזיה ועוד אתרים, והשאר היסטוריה.

אהבה שנייה

אם לא הייתי פונה לענף העיצוב – בוודאות הייתי שף. כנראה כזה בעל מסעדת פועלים שמאכיל כמויות של אנשים ברוחב לב. גדלתי בבית שהיה סביבו הרבה אוכל, בדיוק כמו בתחום השיפוצים. סבא שלי קצב. סבא השני חקלאי עם מטעים ולול ביצים. אבא שלי עובד בתחום המזון. האוכל תמיד היה נוכח סביבי. מגיל קטן הייתי אוכל מאכלים לא קונבנציונליים והעיסוק באוכל הוא משהו טבעי עבורי.

חילוף חומרים

האהבה שלי לאוכל היא ההשראה הכי גדולה שלי בעבודה. אני רואה מנות מעניינות או אוכל פשוט, מתבונן בדרך שבה מגישים אותו, חווה את החוויה ואת האווירה בכל מקום. את כל אלה אני סופג ומעביר הלאה לעולם העיצוב. האחים שלי כן בחרו בענף האוכל – אחותי היא קונדיטורית מצליחה – ״נושה במטולה״, ואחי עובד עם אבא שלי.

דירת גן ברמת השרון

הדירה שבחרתי לעסוק בה היא קודם כל בזכות הלקוחות. נוצרה בינינו כימיה מיוחדת, משהו קוסמי. לאורך כל התהליך הם סמכו עליי בעיניי עצומות, וכשהאווירה כזו – גם השיפוץ עובר חלק. גם הדרך שבה בחרו בי מיוחדת ושונה: בתם המתבגרת בת ה־16 נחשפה לעמוד האינסטגרם שלי וביקשה מהוריה שאני אעצב את הבית. כך יצא שילדה בת 16 הביאה אותי לפרויקט.

הבקשה שלהם היתה לבית בעל מראה מודרני תעשייתי, ובמקביל הם רצו מקום שהילדים ייהנו ממנו. יצרתי חלל הרמוני שמדבר בשפה ברורה ואחידה. טוטאל לוק של גוונים מונוכרומטיים, קר וחמים גם יחד. תכננתי לטובת הפרויקט בריכה שהקנה לו מראה של בית פרטי ולא של דירת גן. התכנון של החוץ והשילוב שלו עם הפנים גורמים לו להרגיש כמו בית שעומד בזכות עצמו. עשיתי הרבה שימוש בבטון חשוף.

הבית מדבר כולו בגווני שחור עם קריצות ושילוב חומרים וצבעים כדי להקליל את האווירה. מאחר וזו דירת קבלן, התקרות נמוכות, כך שיצרנו מערכות מינימליות. הכל מוחבא מאחורי ארונות הקיר כדי לשמור על הגובה המקורי של הבית.

---

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל: [email protected]
לקריאת כל מדורי חקר משלי לחצו כאן