כל מה שחשוב ויפה
תומי חגי, קורס סופרהירו בבצלאל. צילומים: אסף עיני
תומי חגי, קורס סופרהירו בבצלאל. צילומים: אסף עיני

סיסטם עלי ו״ירושלמיות מדברות אחרת״ כמקור השראה לסטודנטיות בבצלאל

במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל מתקיים מזה שלוש שנים קורס שבמסגרתו נפגשים הסטודנטים עם יצירות כתובות ויוצריהן, ובעקבותיה מעצבים בגדים, תכשיטים ואוביקטים  

קורס ״סופרהירו״ הוא קורס של שנה ג׳ במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, שבמסגרתו נפגשים הסטודנטים עם יצירה כתובה, ובהשראתה מעצבים מערכת לבוש, סדרת תכשיטים או אוביקט. הקורס מתקיים בשיתוף פעולה עם יוצרים מקהילות שונות כחלק מהחשיבות הגדולה שרואה צוות המחלקה ליציאה מהמרחב האקדמי אל הרחוב ואל המציאות המורכבת של התרבות המקומית.

את הקורס מנחים זו השנה השלישית דורון אשכנזי ושירלי בר־אמוץ, שמאמינים שעיצוב שמושפע ומגיב לרב תרבותיות וניסיון ליצור שפה משותפת – הוא מרכיב חיוני ליצירה. ״השם ׳סופרהירו׳ שולח אותנו באופן מיידי למחשבה על גיבורי על מספרי קומיקס״, מסבירים השניים. ״במקרה שלנו, בבחירת השם, ישנו רובד נוסף שאליו אנחנו מכוונות. סופרהירו היא גם הדמות שאותה אנחנו מדמיינות, זו שהיינו רוצות להיות בעצמנו אבל מעולם לא העזנו. בהקשר של הקורס היא הדמות שאנחנו יוצרות.

״כשאנחנו קוראות את הסיפור – אנחנו מדמיינות את הדמות, מלבישות אותה ובוראות סביבה עולם שלם מדומיין. המטרה של הסטודנטיות בקורס היא גם לממש את הדמות ולתת לה חיים במציאות באמצאות לבוש, תכשיטים ואוביקטים. כך במימוש הפעולה היא הופכת לגיבורת העל שלהן״.

לימודי הצורפות בבצלאל אינם לימודים שגרתיים״, מוסיף אשכנזי. ״לא מלמדים אצלנו בהכרח איך לייצר תכשיטים במובן המקובל. אנחנו מנסים למשוך את הסטודנטים לצורפות לעצב אוביקטים של תכשיטים שהם חלק מהגוף ושמשתלבים עם הבגד עצמו. לעיתים התכשיט הופך להיות מרכזי בעיצוב הבגד כולו. כמובן שהסטודנטים גם לומדים את כל הטכניקות המקובלות בצורפות, אבל המטרה היא לחשוף אותם לאמנות שבצורפות״.

גלי וולף

ליזה ענבר

אביגיל קפון

״כבר לפני כמה שנים שוחחתי עם שירלי, שהיא בוגרת המחלקה וכיום מרצה בה, וחשבנו שיהיה מעניין לפתוח קורס חדש ומשותף שבו נשלב בתכנית גורם חיצוני שאינו חלק מתכני המחלקה המקובלים. החלטנו לשלב יוצרים מעולם הטקסטים והמילים״.

״הקורס הראשון שהתקיים לפני שלוש שנים גייסו בר אמוץ ואשכנזי ארבעה סופרים: אתגר קרת, יערה שחורי, שרי שביט ושיח׳ה חליווה, שהשירים והסיפורים שלה מתורגמים לעברית ולשפות רבות נוספות. ״היא נחשבת בשנים האחרונות אחת הסופרות הפלסטיניות הבולטות בסצנה הספרותית המקומית והערבית.

״כל אחד מהסופרים הרצה בנפרד לסטודנטים והציג להם משהו שלקוח מכתבי היד שלו. הסטודנטים יצרו אוביקט בהשראת הטקסט שעליו דיבר הסופר. בסוף הסמסטר התבקשו הסטודנטים לבחור כתב יד אחד מבין הארבעה שהוצגו, ובהשראתו עיצבו עבודת גמר שכללה אלמנט תכשיטי שמשולב על גבי בגד. בשנה השנייה לקחה חלק בקורס רק הסופרת שרי שביט שהגיעה לכל ארבעת המפגשים״.

דורון אשכנזי: הסטודנטים יצרו אוביקט בהשראת הטקסט עליו דיבר הסופר. בסוף הסמסטר התבקשו הסטודנטים לבחור כתב יד אחד מבין הארבעה שהוצגו, ובהשראתו עיצבו עבודת גמר שכללה אלמנט תכשיטי שמשולב על גבי בגד

הקורס השלישי, שהסתיים בחודש שעבר, התקיים בשיתוף פעולה עם בית סיסטם עאלי, קולקטיב רב־לשוני ובית אמנותי ליוצרות ויוצרים, שפועל מתוך אמונה בכוחה של אמנות לעודד שוויון אזרחי וליצור שינוי חברתי ופוליטי. ״היצירה של אמני סיסטם עאלי היא פרי מפגש טעון ובלתי מתפשר בין זהויות, סיפורים אישיים ומקורות השראה. היצירות נכתבות ומבוצעות בשש שפות – עברית, ערבית, רוסית, אנגלית, יידיש ואמהרית – שפות האם של הכותבות והכותבים״.

עוד לקחו חלק בשיתוף הפעולה גם חברות הקהילה ׳ירושלמיות מדברות אחרת׳ – קבוצת נשים יהודיות ופלסטיניות שנפגשות כדי ללמד האחת את השניה את שפת האם של השנייה. הקבוצה שהקימו מונה כיום מאות משתתפות – ממזרח וממערב העיר. שיתוף הפעולה בקורס כלל מספר סדנאות בהובלת חברי ההרכב: נטע ויינר, סמירה סרייה וענת דרימר. את תוצרי הקורס צילם אסף עיני, שהסטודנטים נפגשו גם עם עבודתו בתחילת הקורס בשיעור שהתמקד בסרטו ׳יהלומים׳. בשנה הבאה מתוכנן שיתוף פעולה עם עמותת מקומות שמורים, שעובדת עם ילדים ומבוגרים עם קשיים נאורולוגים.

פרנקה קלסולרי

רגד הלסי

הפרויקט של נטע כהן, שסיימה השנה את הקורס, נוצר מתוך שיר של נטע ויינר, ״ילד ושמו נטע״, שבו הוא מדבר על חוויות מהילדות והמורכבות לגדול כבן עם שם של בת. ״בתור אישה עם אותו השם ועם חוויה שונה לגמרי מצאתי עניין בטקסט״, מספרת כהן. ״עיצבתי בגד לנטע הבוגר ולאותו הילד שהוא סוחב איתו עד היום״.

שוטטות ברחובות העיר ירושלים הובילו את תמיר נייגר לבנות ארכיון של אנשים והמלבושים שלהם. נייגר החליט להתמקד בלבוש החסידי שסקרן אותו. הוא אסף מערכות לבוש חסידיות כדי לבחון את הבגד והגזרה, ניסה לבחון את שכבות הבגד, המיקומים שלהם, היכן להסתיר והיכן לחשוף, איפה אטום ואיפה לאפשר הצצה. נייגר איפשר לעצמו משחק בתוך התלבושת האחידה.

אביגיל קפון יצרה עבודת פסל אוויר (air sculpture) שעשויה מחוט ברזל, הלחמות כסף ושיבוצי כסף 999. העבודה סובבת סביב המתח שבין נוכחות לנפח ועוסקת בצורה שבה אובייקט יכול לתפוס נפח רב בחלל ובו בזמן להישאר כמעט בלתי נראה. האוביקט שיצרה גדול מממדי גופה, דבר שיצר מערך יחסי כוחות מורכבים ודינמיים של שולט ונשלט. העבודה הייתה כרוכה במאבק פיזי והרפיה מנטלית בעת ובעונה אחת. לבסוף, האוביקט נוצר מעצמו.

נקודת המוצא לעבודה של תומי חוגי הייתה שיר שכתבה על בית ילדותה וזיכרונות של חופש ותום. בעקבות השיר היא חקרה עיסוק בדימויים ילדיים וראשוניים ובטרנספורמציה שהם עוברים כיום דרך הפריזמה שלה כמעצבת בוגרת. חוגי עבדה בטכניקות של פירוק והרכבה של דימויים, פאטצ׳ים, קולאז׳ים, שמיכות ושמיכות טלאים, מתוך תנועה משחקית בין בובות ודימויים נפחיים לצד דו־ממדיות.

birds

הדגם של ירדן פרץ מספר על כאבם של הגיבורים שחיים סביבנו ושחלקם נשאר מאחור. דודה של פרץ נלקח כבן ערובה בעת חדירת מחבלים שהתרחשה לפני מעל 40 שנה בקיבוץ משגב עם. עד היום היא רואה בעיניו של דודה את הטראומה ושומעת אותה בשתיקות שלו. השיר ״כל גיבור נשבר״ שביצע רביב כנר ליווה אותה לאורך תהליך העיצוב.

רגד הלסי יצר סדרת תכשיטים שמנסה ליצור ״הפרעה״ ולהוציא את העונד מהעיוורון שבו הוא שרוי. הוא עבד בהשראת משפט משיר של ויני פז (Vinnie Paz) שבו נכתב I've been workinf for the devil for too long. המשפט משקף מציאות של אדם שחושב שיש לו את כל השליטה על חייו, עד שיום אחד הוא מגלה שהוא נשלט על ידי אנשים וקבוצות בעלי אינטרסים שונים, על מנת להשיג רווח אישי ממלחמות, נשק ומחלות. רק ההתנגדות שלנו כיחידים תוכל להילחם בכך ולהוציא אותנו מהמעגל שבו אנחנו כבולים.

איה גבעון העניקה לעבודתה את השם  ما علينا, Ma-Alina. משמעות המונח בערבית דומה לזו של Whatever באנגלית. העבודה כוללת אוסף של תכשיטי פחם שבסופו של דבר עלולים ללכלך ולהישבר בזמן שיענדו אותם. בעבודה מובא לידי ביטוי מצב של חוסר זהירות שמוביל לאירוע מצער של כישלון. גבעון בחרה לעבוד עם פחם (מעץ) – חומר שהעבודה איתו נועדה לכישלון. בתהליך עבודה איטי וסיזיפי גילפה תכשיטים בפחם ותוך כדי תהליך העבודה רבים מהם נשברו. גבעון עצמה סבלה מלכלוך שדבק בה מהפחם ואז אמרה: ״מה אלינה״ – Whatever.

שקד גדליהו

ירדן פרץ

תמיר נייגר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden