כל מה שחשוב ויפה
גלית פגוט. צילום: קרן אור ספיר
גלית פגוט. צילום: קרן אור ספיר

גלית פגוט // סדקים

במיצב סדקים בגלריה גן שמואל גלית פגוט חולקת עם הצופים את החיבור הפיזי, הנפשי והמיסטי לאדמה, שהיא רואה בה מקור כוח וריפוי לה ולעולם

הפרטים הטכניים

התערוכה ״סדקים״ מוצגת בגלריה לאמנות גן שמואל עד 29.7.

מי אני

גלית פגוט, אמנית ומרצה לאמנות, בעלת תואר שני בחינוך לאמנות ותואר ראשון בחינוך לגיל הרך. בעלת הסטודיו מן האדמה. בשנים האחרונות האדמה הפכה עבורי למושא מחקר, ולחומר שדרכו אני לשה את רגשותיי ומתרגמת דרכו מחשבות, זיכרונות ואהבות, עד להשלמת יצירה אמנותית. כאמנית היוצרת מן האדמה קיימת בי תשוקה ושליחות אישית, להעביר את החיבור לאדמה באמצעות חקר וגילוי מתמיד. האדמה מחברת אותי לטבע, לאוויר הפתוח ומהווה עבורי מרחב פנימי בעל איכויות שיוצרות בי אפשרות להתפלש, לגעת, לחוש ולהריח את ריח האדמה. מעל הכול, האדמה מאפשרת לי לגעת, לעצור, להקשיב לעצמי לסביבה ולאדם.

גלית פגוט צילום רונית לובצקי

גלית פגוט. צילום: רונית לובצקי

העבודה

האדמה מייצרת עבורי חיבור עם הסביבה ומזמנת לי מפגש ומגע ישיר. אני חוקרת את האדמה במצבי צבירה ממוצק ועד נוזל ומה שביניהם. המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהאדמה היא ההאטה. האדמה גורמת לי להאט את קצב החיים. את קצב ההתבוננות. את קצב היצירה. מאטה את הדחף לסיים, להספיק, להשיג. גורמת לי לעסוק בעיקר ולא בתפל. להיות ברגע. פשוטו כמשמעו.

התקופה האחרונה, שבה נוצרה העבודה סדקים, הייתה תקופה של פרידה ואבל. ובתוך כך האדמה עבורי היא משענת. היא לא שופטת אותי, היא מקבלת אותי כמו שאני – חשופה, מבולבלת, חרדה. האדמה מחזיקה אותי שלא אפול, אך גם אם אני נופלת, היא מרימה אותי בחזרה. היא עוזרת לי לצאת מן הסבך אל הברור והפתוח. האדמה מראה לי את היופי הקיים בסדוק והשברירי. גם ובמיוחד בתקופת חיים זו, המרגישה כרעידת אדמה, האדמה פריכה, שבירה, מתנדנדת תלויה באuויר אך תמיד מזכירה לי שהיא פה בשבילי, לתמוך ולשמור עליי.

רבות מהעבודות הקודמות שלי נוצרו אף הן ברגעים מטלטלים. כך לדומה בימי סגר, ימים של חוסר ודאות, חששות, הגבלות, תחושה כללית של איבוד שליטה, בתקופה זו מצאתי את עצמי תרה בכמיהה אחר מרחבים פתוחים ומהם הגיעה ההשראה. עבודות האמנות המשמעותיות מבחינתי נוצרו בתקופת זו, כאשר היציאה מן הבית אל המרחב הפתוח היתה חיונית כחמצן לגוף ולנשמה. הטבע היווה מפלט ואליו צללתי במיוחד בתקופה זו, מה שגרם לחיבור עם האדמה להעמיק ולהתעצם. יצאתי לנשום אוויר ומרחב וחזרתי ליצור, יצאתי וחזרתי. הרגשתי ששוב אני מחוברת אל הקרקע.

צילום: מושון חורש

גלית פגוט, העבודה הראשונה

גלית פגוט, העבודה הראשונה

birds

תעבירו את זה הלאה

משאלת הלב שלי היא להגיע לכמה יותר א.נשים ולהעביר את איכויות הריפוי שבאות מן האדמה. זה באמת לא משנה איפה: בישראל או מעבר לה, בחדר מורים או במוזיאון מוכר ונחשב.

פלוס אחד

העבודה הראשונה שלי אהובה עליי במיוחד. היא מזכירה לי מי אני ומאיפה הכל התחיל. ברגע מסויים אחזתי באדמה ופשוט התחלתי ליצור.


גלית פגוט | סדקים
אוצרת: אורית קוליקובסקי
גלריה גן שמואל
נעילה: 29.7; שיח גלריה: שבת 22.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שרון אברהם

    עבודות מרגשות ויפיפיות, עם רייח אדמה לחה שאינו עובר בתמונות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden