כל מה שחשוב ויפה
בר אלבוים, הדהוד גנטי. צילום: קוקו
בר אלבוים, הדהוד גנטי. צילום: קוקו

בר אלבוים עיצבה קולקציה מתוך עיסוק בדיכאון וטראומה בין־דורית

ההשראה לפרויקט הגמר ״הדהוד גנטי״ במחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה הגיעה לבר אלבוים מהניסיון שלה, של אמה ושל סבתה בהתמודדות עם דכאון. זה הוביל ליצירה של חמש מערכות לבוש, שמורכבות משכבות שקופות אחת על גבי השנייה

עמית: הי בר, בוקר טוב, מה שלומך?

בר: אני בסדר גמור, קצת מתרגשת

עמית:  מתרגשת ממה?

בר: מתרגשת קצת מהריאיון ובעיקר מהתגובות החמות שקיבלתי אחרי התצוגה

עמית: בצדק. הייתה לך קולקציה מעניינת וגם לי היא תפסה את העין מבין כל האחרות. ספרי לנו עליה

בר: תודה רבה! כיף לשמוע. הגרעין של הקולקציה עוסק בדיכאון וטראומה בין־דורית. יצרתי קולקציה של חמש מערכות לבוש שמורכבות משכבות שקופות אחת על גבי השנייה. כל שכבה מהדהדת את זו שמתחתיה. כל דוגמנית לבשה אוברול שקוף שעליו הודפס פטרן של גוף בתוך גוף בתוך גוף. הקולקציה משלבת צורניות גאומטרית משוכפלת ומרצדת, שמייצרת אפקט של עומק שברירי מרחף הנע בין השלם לבין המתפרק, בין האטום לבין השקוף החשוף. בחרתי להשתמש בגווני לבן, אדום, שחור וצבעי גוף, ולייצר מעברים בין הגוונים.

התחלתי את המחקר לפרוייקט דרך התבוננות עצמית שלי. במהלך החיים התמודדתי עם בעיות של דיכאון וחרדה ובזמן הטיפול האישי שלי חקרתי את מקור הדיכאון והבנתי שהוא עמוק יותר מזיכרונות ילדות. הופתעתי לגלות שאמא שלי עברה דיכאון אחרי לידה ולא הבנתי עד כמה זה השפיע עליי במהלך הילדות.

אמא שלי היא בת בכורה לאבא ששרד את השואה עם משפחתו שהתחבאה בבונקר ביער. אמא שלה עלתה לארץ בגיל צעיר לבד עם אח שלה, בעליית הנוער מסוריה. אני בטוחה שהאירועים האלה השפיעו עליהם ועליה במידה מסויימת. אלה דורות שלא דיברו כל כך על רגשות, ותוך כדי השיחות בינינו התחלנו להבין שכנראה גם סבתא שלי חוותה דיכאון מושתק. הבנתי שדיכאון וטראומה יהיו הגרעין של פרוייקט הגמר שלי. היה לי חשוב לתת תמונה להשפעה השקופה והלא־מודעת של הנושא. אני אוהבת לקבל השראות מתחומי המדע, וכשהתחלתי לחקור את הנושא נחשפתי להמון מושגים חדשים

צילומים: קוקו

צילומים: קוקו

בר אלבוים (מימין) בתצוגת הגמר. צילום: קוקו

בר אלבוים (מימין) בתצוגת הגמר. צילום: קוקו

עמית: וואו. זה מרתק. עבדת על זה במשך כל השנה הרביעית ללימודים? אז נרקם הרעיון? או שידעת עוד לפני?

בר: ידעתי שארצה לעסוק בפרוייקט הגמר שלי בבריאות הנפש ובדיכאון מושתק. לפני תחילת שנה ד׳ חקרתי את הנושא יותר לעומק. כשהתחלתי את השנה הנחו אותי לזקק את הנושא הגדול כדי להגיע לצורות הנכונות, לחומריות ולצבעוניות הנכונה שתשרת את הקונספט שלי. על פרוייקט הגמר עבדתי כל השנה האחרונה, ובחצי השנה האחרונה עבדתי ימים כלילות עד הרגע האחרון

עמית: מי הנחה אותך בפרוייקט הגמר?

בר: ימית ניומן. לא הכרתי אותה לפני, היא מרצה חדשה במכללה, אבל כשגיליתי שהיא אחת המנחות שמחתי לגלות שהיא אוצרת, חוקרת אופנה ויזמת בתחום. ימית דחפה אותי ממש רחוק. תמיד היו לי ציפיות גדולות מעצמי ופתאום הגיעה מרצה שמצפה ממני ליותר. בהתחלה לא הבנתי את זה, אבל אחר כך הודיתי לה ממש.

היא מסוג המרצים שילחמו בשביל הסטודנט ויעשו הכל כדי שהפרוייקט יצליח ויהיה מדויק. אני בטוחה שאשמור איתה על קשר כי זכיתי למנחה שהיא מעבר לפרוייקט גמר בלבד

עמית: ספרי קצת על הרקע שלך? איך הגעת ללימודי עיצוב אופנה?

ידעתי שארצה לעסוק בפרוייקט הגמר שלי בבריאות הנפש ובדיכאון מושתק. לפני תחילת שנה ד׳ חקרתי את הנושא יותר לעומק. כשהתחלתי את השנה הנחו אותי לזקק את הנושא הגדול כדי להגיע לצורות הנכונות, לחומריות ולצבעוניות הנכונה שתשרת את הקונספט שלי

בר: אני בת 28, במקור מראשון לציון, היום גרה בתל אביב עם בן הזוג שלי. מאז ומתמיד ציירתי כי זה היה מרגיע אותי, אבל תמיד חשבתי שאלך ללמוד פסיכולוגיה כי זה מקצוע יציב ובטוח יותר. במקום טיול אחרי צבא החלטתי לקחת קורס סטיילינג בלימודי חוץ בשנקר, שם התחלתי להיחשף לתעשיית האופנה. התחלתי לעבוד כסטייליסטית בהפקות, עבדתי יחד עם סיוון חימי תקופה ארוכה, הלבשתי את סטלה מקסוול (ויקטוריה סיקרט) בקמפיין של סופר פארם, הלבשתי במונדיאל 2018, ועוד ועוד…

בתקופה הזו הבנתי שקשה למצוא בגדים לנשים הנמוכות שבין הלקוחות שלי, והחלטתי שבמקום לחפש בגדים, אולי כדאי שאלמד לעצב אותם בעצמי. החלטתי לנסות ולהתקבל ללימודי תואר באופנה. קיבלתי הרבה המלצות על ויצו, נחשפתי לקולקציה של אהרון גניש, אהבתי אותה והחלטתי ללכת לשם

עמית: ישר לוויצו חיפה? היה ברור לך שזה המקום?

בר: לא. רציתי ללמוד בשנקר כי זאת היתה המכללה שחשבתי שתתאים לי. באתי מאוד מוכנה למבחן הראשון אבל הלחץ הכניע אותי, רעדו לי הידיים וצריך לצייר במבחן. לא עברתי. החלטתי שאני לא מחכה והלכתי לוויצו

עמית: כנראה שזה מה שהתאים לך. ואיך עברו שם ארבע השנים?

בר: מאוד נהניתי, סוף סוף חוויתי הצלחות בלימודים לעומת הלמידה במערכת החינוך בילדות שלי עם בעיית קשב וריכוז. חוץ מהקושי לזכור מלל במבחני אומנות מודרנית, השנה הראשונה הייתה קלה ומשם נהיה קשה משנה לשנה, בעיקר בגלל שהרמה עלתה ועלו הציפיות שלי מעצמי.

הקורונה גרמה לחוסר וודאות, ומצאתי את עצמי לומדת לתפור דרך סרטונים של המרצים בזום. היום בדיעבד זאת מתנה כי זה גרם לי ללכת ליוטיוב כשחסרה לי עזרה טכנית וללמוד לבד. ככל שציפיתי מעצמי והעליתי את הרף, נלחמתי כדי להישאר בו, להתקדם וללמוד כמה שאפשר. הייתי כמו ספוג שרק רוצה ללמוד, להתנסות, לטעות ולהצליח. עם כל הקושי והלחץ שכרוך בלימודים, אני שמחה על ההחלטה שלקחתי ואני מודה על זה בכל יום

צילומים: אלעד קליש

צילומים: אלעד קליש

עמית: יש תחום מיוחד שממנו נהנית במיוחד במהלך הלימודים?

בר: כן, התחברתי לתחומים שקשורים לבגדי ערב. התאהבתי בקורס כלות בשנה ב׳ עם שאול אהרוני ובקורס ערב בשנה ג׳ עם עומרי גורן ומרינה מוחין. בתקופה הזו גם התחלתי לשים דגש על טקסטיל, ושם התפתחה האהבה שלי לבד הטול. התחלתי לשחק איתו בצורה של דירוג, עומקים, נפחים, התאמה לגוף האישה. אהבתי גוונים שנוספו לשקיפות של הלבן, והתחלתי לחקור את הנושא הזה במחשבה לקראת פרויקט הגמר

עמית: מה התגובות שאת מקבלת לפרוייקט הגמר?

בר: אני מקבלת בעיקר תגובות מנשים שמספרות שהיו רוצות ללבוש את הפריטים שעיצבתי, וזה הכי משמח אותי. גם הדוגמניות נתנו לי הרבה פידבקים, וזה באמת היה חשוב לי יותר מהכל

עמית: את כבר חושבת על היום שאחרי? יודעת מה את רוצה לעשות מכאן?

בר: אני רוצה לנסות להתקבל לאחת החממות ותוך כדי מחפשת מקום לעבוד וללמוד בו

birds

עמית: מה הכוונה לחממות? כמו מפעל הפיס?

בר: כן, גם החממה של מרכז אדמונד דה רוטשילד קורצת לי. אני מרגישה שזה מה שאני צריכה כרגע – להכיר עוד אנשים בתחום ולהתפתח איתם. בנוסף, אני רוצה לעשות התמחות בבגדי ערב ובקוטור בפרט. השאיפה שלי היא ללמוד ממעצב.ת שהצליחו לשלב משפחה ועסק. הייתי שמחה לעשות סטאז׳ אצל אחד המעצבים בארץ או בחו״ל

עמית: המון דברים שכל אחד עומד בפני עצמו ואין לי ספק שכל אחד מהם אפשרי. למה את מתכוונת במעצב שהצליח לשלב משפחה ועסק?

בר: בעתיד אני רוצה לפתוח עסק משלי, וכאישה אני פוחדת שלא אצליח לשלב אותו עם משפחה. אני רוצה ללמוד מנשים, בעיקר כאלה שמצליחות לעשות את זה. אני חושבת שזה חשוב בעולם של היום. עולם האופנה יכול לסחוף אותך אליו, ואני מחפשת ללמוד איך מאזנים

עמית: לגמרי. ואסור לנו הנשים לוותר. אם בוער בך הרצון והצורך – לכי על זה

בר: נכון, זאת המטרה הכי גדולה שלי. עסק יציב, ולא לשכוח את המשפחה ובן הזוג שמאחורי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden