כל מה שחשוב ויפה
טל אמיתי־לביא, המושכת בחוטים. צילומים: מריאנה סטבנבה, Studio Sheva
טל אמיתי־לביא, המושכת בחוטים. צילומים: מריאנה סטבנבה, Studio Sheva

טל אמיתי־לביא // המושכת בחוטים

ספרה החדש של האמנית טל אמיתי־לביא נולד מתוך תערוכת היחיד שננעלת בסוף השבוע בגלריה לאמנות עכשווית ברמת השרון, ומסכם כשני עשורים של עבודה עם חוטים - ממיצבים גדולי ממדים ועד עבודות רישום באמצעות חוטי תפירה

הפרטים הטכניים

״טל אמיתי־לביא: המושכת בחוטים״ – ספר אמנית שנולד בעקבות תערוכת היחיד החדר הפועם בגלריה לאמנות ברמת השרון (עד ה־5.8; אוצרת: רווית הררי). הספר כולל 92 עמודי טקסט ותצלומים בכריכה קשה ובתרגום לאנגלית.

מי אני

טל אמיתי־לביא, אמנית פלסטית רב־תחומית, מרצה, מורה לאמנות ואוצרת מעת לעת. עבודותיי מאופיינות בחיבה עמוקה למלאכת יד, עמלנות, צמצום, דיוק והקפדה על פרטי פרטים. הן מעוגנות בביוגרפיה הפרטית שלי, ועם זאת טעונות הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים רחבים. במהלך השנים גיבשתי שפה אסתטית ייחודית שבמרכזה מחקר חומרי העוסק בחומרים לא שגרתיים ושאלה אודות דימוי הבית על מכלול רבדיו הארכיטקטונים, הפסיכולוגים והמטאפוריים.

העבודה

הספר נולד בעקבות תערוכת היחיד שלי, מיצב הבנוי מאלמנטים ארכיטקטוניים וחפצים ביתיים העשויים ממתיחה של אלפי חוטי ניילון דקיקים: גרם מדרגות, צמד חלונות, וילון; ומאנימציות וידאו – שטיח וקמין. בהתבוננות רטרוספקטיבית הבנתי שמאחוריי כשני עשורים של עבודה עם חוטים – מיצבים גדולי ממדים הבנויים מחוטי ניילון ובתים הרשומים בחוטי תפירה שחורים. עלה בי צורך עז לרכז את העשייה הזאת בספר. פניתי למעצב טל שטרן (סטודיו פורמנטה) ולאוצרת תמי כץ־פרימן שערכה איתי את הספר ואף כתבה טקסט רחב יריעה, ״המושכת בחוטים: על פואטיקת המיתרים של טל אמיתי־לביא״.

בפתח דבריה כותבת כץ־פרימן: ״קסם ואשליה הן מילות מפתח ביצירתה של טל אמיתי־לביא. ליבת עבודתה מעוגנת סביב המטמורפוזה בחומר ובמרחב. כבר קרוב לשני עשורים היא עושה שימוש בחומרים אווריריים ושקופים, נטולי צבע והילה, שנוכחותם ערטילאית, אמורפית, שברירית ורוטטת – חוטי תפירה, חוטי ניילון, חול קינטי, אבקת סודה לשתייה ותאורה – כאשר העבודה עם חוטי הניילון משולה לעבודה עם אוויר או לפיסול באלומות אור.

birds

״סוד הקסם טמון בהתמרה שהיא מצליחה לחולל בתוך חלל נתון במינימום אמצעים חומריים ובמקסימום עמלנות נסתרת מהעין. נדמה כי מתערוכה לתערוכה היא מזקקת, מצמצמת ומקלפת שכבה נוספת של חומר, מבצעת עוד רדוקציה בשימוש שלה בחומריות ובצבע לטובת יצירת אשליה אופטית ופואטית. על אף שהשפה משתנה ונעשית יותר ויותר חסכנית, נראה כי הנושא המעסיק את אמיתי־לביא נותר לאורך השנים בעינו: הבית על משמעויותיו העמוקות ביותר כמושא כמיהה רווי זיכרונות וחלומות, בדגש על האשליה הטמונה ביציבותו.

״בין אם אלה שרידי בתים שקרסו באסונות טבע או נפגעו במלחמה, ובין אם אלה רכיבים אדריכליים או חפצים דומסטיים שבודדו מתוך הבית, ההתנסחות המינימליסטית מרחיקה אותה מנרטיב, מעיסוק בדרמה או במערכות יחסים, ומקרבת אותה במהלך רדוקטיבי מתמשך אל החוֹמרה, אל היסוד האדריכלי עצמו, אל קירות התמך שקרסו, אל המפתן, אל גרם המדרגות, עמודי הסרק והחלונות המדומים, ובתוך כך – אל הפואטיקה של הדיבור על בית כמעטפת סדוקה, כמקסם שווא״.

תעבירו את זה הלאה

הייתי רוצה שהספר יהיה ברשות אנשי מפתח בתחום האמנות ובספריות מרכזיות כמו כן שיימכר בחנויות המוזיאונים, יריד ספרי אמן של ארטפורט, מגזין 3 ביפו וכן הלאה.

פלוס אחד

לרגל פתיחת ״החדר הפועם״ רווית הררי ואנוכי חיפשנו אחר תצלומים המתאימים להודעה לעיתונות. במהלך החיפוש נתקלתי בתצלום ישן שצילם יובל חי בבימויה של עליזה חיון, המעצבת הגרפית שעיצבה לי ב־2014 את קטלוג התערוכה Light Construction. מדובר בתצלום דיוקן שבו אני נראית מבעד לחוטי הניילון. בחרתי לחתוך את פניי ולהתמקד ביד בלבד. דימוי זה, המופיע בכריכת הספר משני צדדיו, הפך לעבודה בפני עצמה: יד המחזיקה בקסם הבריאה, פורטת ברכות על מיתרי הניילון השקופים.

העבודה על כריכת הקטלוג, שמבוססת על צילום של יובל חי

העבודה על כריכת הקטלוג, שמבוססת על צילום של יובל חי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden