ההפלגה אל שומקום: 45 מטרים של איורים בבית הנסן

יובל: הי עינת, מה שלומך בימי הקיץ המטורללים האלו מסביב?

עינת: כמו שאומרים פוליטיקאים ברדיו, בציבורי לא פשוט ובאישי טוב

יובל: אז אם כבר אנחנו פה – תגידי, אם היו מציעים לך תפקיד של שרה, איזו שרה היית רוצה להיות? מותר לך גם להמציא משרד ברוח התקופה

עינת: ברור ששרת החינוך, התרבות ועניני החופש הגדול. משרדים ברוח התקופה נראה לי שכבר יש

יובל: זה נכון. ובואי נדבר על דברים משמחים: התערוכה שלך, ההפלגה אל שומקום, שנפתחה בבית הנסן עם רצף של למעלה מ־45 מטרים של איורים. האמנם?

עינת: אמנם 🙂 ביום שישי ההפלגה יצאה לדרך.

התערוכה מורכבת מ־45 מטר של איורים מספרים ומכל מיני פרויקטים מהשנים האחרונות ששזורים אחד בשני ויוצרים רצף איורי ארוך

יובל: מעניין! אז איך זה קרה? מאיפה הגיע הרעיון?

עינת: המחשבה היתה להשתמש באיורים קיימים ולאט לאט התגבש אופן ההצגה שלהם כמין שצף של איורים שמתמזגים אחד לשני. זאת היתה חוויה מענינת בשבילי כי אני אוהבת תמיד להתחיל מחדש, ופתאום זה מוזר להתבונן בדברים שעשיתי, ולראות איפה הם חוזרים על עצמם, איפה הם פתאום מאוד שונים.

שיטת ההתבוננות של תערוכה היא נקודת מבט מאוד שונה מעבודה על ספרים או קומיקס, שם אלו האזורים שבהם אני בדרך כלל מסתובבת. הצורך ליצור משהו לא בהכרך לינארי הוביל להתבוננות אחרת על הדברים

יובל: מאיפה התחלת? מה האיור הכי מוקדם? והאחרון? ומה גילית תוך כדי?

עינת: היה עניין טכני של גודל של עבודות. מאחר והגובה של הפס המאויר הוא מטר, סיננתי איורים לפי רזולוציה בהתחלה, למרות שבגלל שאני עובדת עם הרבה פרטים הרבה מהאיורים שלי במקור בקנה מידה גדול מאד.ֿהיה לי גם חשוב קצת לגוון, לא רק לשלב איורים מספרים אלא גם מעבודות מיתוג שלקחתי בהם חלק בשנים האחרונות (לשי־שי), פוסטרים (פרויקט Dreme), וגם כן להכניס דמויות מהעבר שאני מתגעגעת אליהן (דידי מסיפור אחרי השינה של שהם סמיט).

נזכרתי בדברים שאני יודעת, כמו זה שאני אוהבת לצייר צמחים, אבל גם גיליתי שמכל הרפרנסים שאני מכניסה לספרים – הכי הרבה איזכורים יש לטיטאניק. סרט שמעולם לא שמתי לב שהותיר עליי רושם כזה עצום… בחיי שמצאתי חמישה אזכורים (ואני בעצמי לא תמיד מוצאת הכל)

שיטת ההתבוננות של תערוכה היא נקודת מבט מאוד שונה מעבודה על ספרים או קומיקס, שם אלו האזורים שבהם אני בדרך כלל מסתובבת. הצורך ליצור משהו לא בהכרך לינארי הוביל להתבוננות אחרת על הדברים

יובל: קטעים. איפה מופיעה הטיטאניק אצלך?

עינת: יש את רוז וג׳ק צפים על קרחון מחול ב״ארמון בחול״, יש את היהלום ״לב האוקינס״ בתוך הבטן של הלויתן ב״צרות בצרורות״ וגם את הפעמון המקורי של הטיטאניק.

רוז וג׳ק חוזרים גם בפוסטר בנושא ״אהבה״ מהתערוכה ט.ל.ח שהוצגה בפסטיבל ״אאוטליין״ ויש את הטיטאניק עצמה בציור מהצד (אבל הוספתי לה עוד שתי קומות שיתאים לפרופורציות).

איזה מוזר!

יובל: לגמרי. אז יש המון חומרי גלם, מה עכשיו? איך עושות מזה עבודה אחת גדולה? כי זה אמנם לא ספר עם התחלה וסוף ברורים, אבל בטח היה לך איזה הגיון כלשהו

עינת: ההגיון היה שלא יהיה ממש הגיון 🙂 האיורים נשפכים מתוך בקבוק מצויר בהתחלה של התערוכה, בקבוק שדמיינתי אותו כמו מה שקוראים impossible bottle – הבקבוק זכוכית הזה שיש בו ספינה קטנה, ומצד אחד הוא לא כזה פלא משוגע ומצד שני הוא קצת כמו קסם.

אז מהבקבוק נשפכים כל האיורים והבסיס לשזירה היה צבעוני, מכחול לצהוב, לירוק, לוורוד, ובסוף כולם חוזרים לתוך בקבוק שמחכה בצד השני. זה גם משהו שגיליתי שהאיורים שלי מאוד צבעוניים, אפילו שאני הכי אוהבת שחור לבן

יובל: את זה הייתי יכול להגיד לך גם בלי עבודה מאומצת של תערוכה. באמת לא ידעת שהאיורים שלך מאוד צבעוניים?

עינת: תראה, יש לי עיניים 🙂

אבל מבחינת הרגשה שלי אני מציירת ומספרת, והעניין של הצבע מפתיע אותי כל פעם מחדש

יובל: והמחשבה על חלל? תלת ממדי? וביקור של אנשים בתוכו? זה לא כמו ספר – איך ניגשת לחשוב על מה קורה לאיור שהוא בתערוכה?

עינת: נכון. זה היה ממש מאתגר בשבילי 🙂 חששתי מזה בהתחלה כי זה לא כמו ספר בכלל, אבל ניסיתי. ואחרי שחששתי בסוף דווקא התחברתי לעניין מהמקום של כפולה, שאני אוהבת אותה עמוסה ומדף אל דף שמי שקורא יכול לצלול לתוכה. ואני חושבת שהסטריפ הארוך, שמקיף את החלל היפה בבית הנסן, קצת מנסה לתרגם את ההרגשה הזאת לתוך חלל.

וגם היו לצדי את טל ארז וקארין שבתאי שמנוסים בחללים ממני 🙂

יובל: זה נכון. אז מעבר לטיטאניק והעניין של הצבע, הבנת עוד משהו על האיורים שלך? על איזה מאיירת את? על מה את אוהבת באיור?

עינת: אני חושבת שהתחדד לי העניין הזה של העבודה מתוך צלילה אל הלא מודע (שמסתבר מורכב מעיקר מהטיטאניק…). מבחינת תהליך העבודה שלי אני תמיד מתחילה לצייר ואז ממשיכה וממשיכה וממשיכה, אני פחות עובדת עם סקיצות אלא עוצרת בנקודות בדרך, עורכת, מחליפה, משנה, מציירת מחדש והרבה פעמים יש לי נקיפות מצפון על זה.

הרבה פעמים הייתי מעדיפה להיות יותר מתוכננת, לעבוד עם סטורי בורד ולדעת מה הפריים הבא. בספר האחרון שלי שהוא 220 עמודים, זה היה ממש מכביד, מאוד האט את התהליך, ומהבחינה הזאת זה לגמרי הזכיר לי שככה אני עובדת וזה מה יש 🙂

יובל: 220 עמודים? איזה ספר זה?

עינת: זה הספר שעוד דיברנו עליו כשהתארחתי בפודקאסט לפני שנים רבות 🙂 קוראים לו I’M A MEES והוא מדריך לחיים מבולגנים. הוא קצת קומיקס וקצת אוטוביוגרפיה וקצת מדריך שימושי לא שימושי בכלל

יובל: הוא כבר יצא? פתאום אני לא זוכר

עינת: הוא יצא בקרוב בצרפת וספרד ובהולנד ובעברית בסביבות פסח

יובל: זהו. זכרתי שעדיין לא. המוח עוד עובד. אז את עדיין ממשיכה להיות בינלאומית שזה ממש ממש ממש מגניב

עינת: 🙂

הרבה בזכות סטפני הסוכנת ובזכות ההתעסקות שלי בבעיות יום יום קיומיות

יובל: יפה. אז רגע לפני הספר והתערוכה ובכלל – משהו חשוב נוסף להגיד ולספר לפני שנפרדים? אני מבחינתי כבר מחכה לפסח ומתלונן על זה שצרפת וספרד והולנד קיבלו עדיפות…

עינת: שזאת היתה הזדמנות מיוחדת בשבילי וכולם מוזמנים, בבית הנסן צונן ונעים בקיץ. ופסח כבר ממש עוד שנייה 🙂

---

עינת צרפתי | ההפלגה אל שומקום
ליווי אוצרותי: טל ארז
בית הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים
נעילה: 5.10