אנה בורוכין תעזור לכם למצוא באינטרנט (כמעט) הכל

אחד האתגרים הגדולים שהאינטרנט מזמן למשתמשים בו הוא היכולת למצוא את מבוקשך בהררי המידע והדאטה שברשת. גם כשהמידע זמין אי שם, היכולת למצוא אותו, ולהשתמש בו לצרכים שלך, הם לא עניין של מה בכך. את האתגר הזה, ובקנה מידה גדול, מבקשות לפתור חברות רבות, ביניהן Bright Data.

״נניח שאני רוצה לראות מה קורה כשמחפשים את השם שלי בגוגל בארצות הברית״, מסבירה אנה בורוכין, ראש מחלקת עיצוב (Head of Design) בחברה. ״קשה לעשות את זה מישראל, אבל המוצר שלנו מאפשר לעשות את זה. או אם אני חברת תעופה, ואני רוצה שמחירי הטיסות שלי יתעדכנו כל הזמן ביחס למחירי הטיסות של המתחרים שלי, אנחנו מאפשרים לעשות את כל זה ולעדכן את המחירים באתר בזמן אמת״.

וזה הכל מידע שזמין ברשת.

״כן, המוצר שלנו לא עושה שום דבר עם מידע שנמצא מאחורי סיסמה. אם יש לך פרופיל חסום, אין לנו איך לראות אותו. זה הכל מידע פומבי, ויש לנו כל מני דרכים לאכוף את הדברים האלו״.

באיזה אופן?

״ללקוחות חדשים, במוצרים מסויימים, אנחנו מעבירים תהליך שבו הם עונים על שאלון, או בשיחת וידאו פנים מול פנים, כדי להבין מה הם מחפשים ואיך הם הולכים להשתמש במוצר שלנו. היו לקוחות שחסמנו: כל לקוח פוטנציאלי שמראה רצון לאסוף מידע שהוא לא פומבי (משמע, יש צורך להתחבר לחשבון כלשהו כדי לראות את המידע) נפסל בתהליך המקדים שהצוותים שלנו מבצעים.

״כל לקוח פונטנציאלי שמביע עניין לא רק בלקרוא מידע באינטרנט אלא גם בלרשום מידע לאינטרנט, נפסל. לדוגמה, מישהו שיבקש להשתמש בטכנולוגיה כדי לעשות לייקים ברשתות חברתיות או כל דבר דומה״.

היה שימוש במערכת שהפתיע אותך?

״היה אינפלואנסר שהשתמש במערכת שלנו כדי לאסוף דימויים של Bored Apes. הוא אסף הרבה תמונות ובעזרת בינה מלאכותית יצר עבודות חדשות במערכת שאתה יכול להכניס תמונה והוא מייצר לך קוף שבאופן יחסי דומה לך. זה היה מגניב, לא חשבנו על שימוש כזה. ברגע שיש לך חופש לאסוף כל דאטה שתרצה, היכולות באמת אינסופיות״.

אם זה לא עובד נשנה ונחליף

בורוכין, בת 31, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון (2018). ״תמיד אהבתי אמנות, אבל גדלתי למשפחה מאוד אנליטית, מתמטיקאים, מדענים, והעיצוב הרגיש בדיוק מי שאני, שילוב של כל החלקים״.

היא התחילה לעבוד בסטודיו לעיצוב כבר בסוף השנה הראשונה ללימודים, המשיכה לאחר מכן כמעצבת מרקטינג, עד שהגיעה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. ״זה היה קשוח, לא ידענו מה קורה, החלטתי להעמיק בכל מה שקשור לחוויות משתמש, ואז הגעתי לברייט דאטה, שדווקא אז, בשיא הקורונה, מאוד גדלה.

״כשהצטרפתי לחברה הייתי מעצבת יחידה. המוצר היה מאוד טכנולוגי ופנה בעיקר למתכנתים, ורק הם יכלו להשתמש בו. לעשות את אותו הדבר בצורה אוטומטית דרש מיתוג מחדש מורכב. היה לנו כבר קהל לקוחות גדול, קמו לנו מתחרים, אבל אף אחד לא עושה את זה כמונו. זה העלה שאלות מי הלקוחות, מי קהל היעד, למי אנחנו פונים עכשיו. יצרנו משהו חדש שלא היה קיים לפני כן, שאתה לא יודע בהכרח שאתה צריך אותו אבל יכול להזניק עסקים בצורה מטאורית. איך מתקשרים את זה?״.

איך באמת?

״מצד אחד יש קהל מבוסס, של עשרות אלפי לקוחות, ומצד שני יש קהל חדש שאנחנו לא יודעים עוד מי הוא, אבל יודעים שיש בזה צורך. פה אני נכנסתי בלהבין איך אנחנו מתקשרים את הצורך הזה. לא רצינו לעשות סתם מיתוג מחדש, וגם לא לפגוע בקהל לקוחות הנוכחי שלנו. באופן כללי קשה לתקשר את מה שאנחנו עושים בצורה ויזואלית: המערכת עצמה היא לא העיקר אלא הטכנולגיה שמאחורי הקלעים, זה אתגר שיש לנו עד היום״.

אז מה עשיתם?

״התהליך לא היה תהליך מיתוג קלאסי: לא ישבנו ועשינו סיעור מוחות ופגישות, הכל קרה בטווח זמן מאוד קצר. היה לי קשה בהתחלה, הגעתי מעולמות של סטודיואים ושיח ולחשוב.

״בהתחלה עבדנו עם חברה חיצונית והבנו שזה לא ממש עובד לנו, בסוף החלטנו לעשות את זה לבד, וחלק מהתהליך מיתוג מחדש היה הנחת היסוד שאנחנו לא מפחדים לעשות שינויים, ואנחנו מעדיפים שדברים יגיעו כמה שיותר מהר ללקוח, ואם זה לא עובד נשנה ונחליף.

״התחלנו בליישר קו, המטרה הראשונית הייתה לפנות למקבלי החלטות, בדרגים גבוהים יותר, לתקשר את הצורך באיסוף של דאטה פומבי, והדבר הראשון היה למתן את השפה ויזואלית. משפה יחסית צבעונית, עם המון איורים כלליים, בחרנו בגוון כחול, המון אלמנטים הפכו ליותר לבנים, ומאז ועד היום היו הרבה דברים שהשתנו בגלל פידבקים שקיבלנו ודאטה שאספנו. במקביל החברה כל הזמן למדה מי קהל הלקוחות החדש שלה תוך כדי״.

אז מה השתנה?

״הדבר הגדול הראשון שהבנו היה שאנחנו חייבים לעשות חלוקה. בהתחלה ראינו את המוצרים שלנו כמו פירמידה, והבנו שזו לא הדרך הכי טובה להסביר את המוצר לכל הלקוחות. לקוחות שרוצים לקבל את הדאטה וזהו, הטכנולוגיה פחות מעניינת אותם מהדיוק של המידע והמהירות שאפשר לקבל אותו.

״לכן יצרנו הבחנה צבעונית בין מוצרי web data למוצרי פרוקסי. מוצרי פרוקסי קיבלו גווני טורקיז, עם הכחול שלנו, ובהמשך יצרנו שפה יותר כהה. בצד השני, שהעניין הוא לא הטכנולוגיה אלא הדאטה, שם הוספנו צבע משני, סגול״.

את גם מעצבת היום.

״כן, אני מאוד הנדס און, זה גם כחלק מאיך שאנחנו עובדים. אני מתכללת את הדברים, חושבת על אסטרטגיה, עובדת עם הדאטה להבין איך מתקדמים קדימה, מה עובד ומה לא, אבל גם מעצבת. זה חלק מהעניין, אנחנו לא יושבים וחושבים ומהגגים דברים, אלא עושים, משחררים, רואים איך זה עובד ומשפרים; עושים, משחררים, רואים איך זה עובד ומשפרים. גם המיתוג הוא לא משהו הרמטי סגור אלא משהו שמשתנה כל הזמן, הלקוחות משתנים והחברה משתנה, אנחנו לומדים על הלקוחות״. 

מה הפרספקטיבה שלך על עיצוב מהלימודים ועד היום?

״בהתחלה פחות ראיתי את הקשר של עיצוב למטרות עסקיות. לא כי לא הבנתי שעיצוב חשוב, אלא כי הייתי רגילה לתהליך שבו יושבים, חושבים, שאנחנו אלה שיודעים ואנחנו נעשה את העיצוב הכי יפה וזה יהיה הכי טוב. עם השנים אני לומדת כמה אני לא יודעת; לומדת לדבר שפה שיותר קשורה לדאטה ולמשתמשים.

״אני הרבה פעמים מבאסת את מעצבים שמתעסקים בריווח לא שווה אבל סדר העדיפויות משתנה ומתאים את עצמו לחברה ולמשתמשים ומה שעובד או לא עובד. באופן כללי זה היה האתגר הכי גדול פה‭:‬ זה לא היה מקום שהוא עיצוב אוריינטד, אלא מקום מאוד טכני, מאוד אנליטי. 

״היה קשה לתקשר וליצור חוויה סביב חווית משתמש, אבל למדתי לייצר שיח שהוא לא רק אהבתי או לא אהבתי, אני חושב ככה וההוא חושב ככה. לפעמים אני אבחר לשים משהו שהוא פחות יפה אבל אני יודעת שהוא עובד. זה מאוד שונה מנקודת הפתיחה שלי״.