כל מה שחשוב ויפה
אודי גנס
אודי גנס

פוסטריזציה להמונים: הכרזות של אודי גנס עוסקות בדואליות של החיים שלנו

בתערוכת יחיד בסטודיו שלו, אודי גנס - איש קריאייטיב ואמן - מציג סדרה של כרזות דיגיטליות, על החיים כפי שהם באים לידי ביטוי בפרסומות, בתקשורת וברשתות החברתיות

עמית: בוקר טוב אודי. מה שלומך?

אודי: מעולה 😉 ברחתי לכמה ימים ליוון

עמית: אההה. אנחנו מדברים עם יוון? יש לך עוד רגע תערוכה ואתה ביוון? כמעט כמו שר החינוך ששהה במלדיביים רגע לפני תחילת שנת הלימודים (-:

אודי: רק שאני לעומתו עשיתי את כל ההכנות מראש ויכולתי לצאת רק אחרי שידעתי שהכל פיקס. אני עובד על התערוכה הזו כבר שלוש שנים

אודי גנס. צילומים: טל גבעוני

אודי גנס. צילום: טל גבעוני

אודי גנס. צילומים: מל

עמית: אני נוטה להאמין לך. אז ספר על התערוכה

אודי: Udi Gans Poster Show היא תערוכת פוסטרים שלי, שמגיעה אחרי המון שנים של עבודה בצבעי שמן וקנבסים, ונובעת מתוך הרצון לשלב את כל האהבות שלי למקום אחד.

לפני שלוש שנים התחלתי לצייר באייפד, וגיליתי שם את היכולות לקחת את הידע שלי כמעצב ולהכניס אותו כממד נוסף בתוך הציור. תמיד אהבתי שילוב של טיפוגרפיה וציור, קריקטורות, פוסטרים וכרזות. תמיד נמשכתי לזה, בגלל זה גם הלכתי ללמוד בשנקר – כי הבנתי שמעבר לאמנות מעניינת אותי תקשורת עם הקהל, העברת מסר בצורה חכמה ומדויקת

התערוכה עוסקת בחוויה האבסורדית שאנחנו חיים בה, בהתנגשות בין היומיומי, החומרני, הגרוטסקי, לאידאליזציה שאותה אנחנו מחפשים ושאותה אנחנו מוצאים כל יום ברשתות החברתיות – שם מסרים עוברים ״פוסטריזציה״ ועריכה של המפרסם אותם 

עמית: אז העבודות בתערוכה הן כאלה שנעשו על האייפד?

אודי: הפעם אני לראשונה מצליח לחבר את היותי מעצב עם האמן והצייר שאני. תמיד ניסיתי לייצר הפרדה בין היומיומי לאמנות – שבשבילי היא untouchable. אמנם טכנית אני עובד בעיקר על האייפד, אבל יש בהן המון שילובים של סריקות, פוטושופ, טיפוגרפיה בתוכנות גרפיות.

יש 31 פוסטרים/כרזות, כל אחד בשלושה גדלים וב־20 עותקים בסך הכל. התערוכה עוסקת בחוויה האבסורדית שאנחנו חיים בה, בהתנגשות בין היומיומי, החומרני, הגרוטסקי, לאידאליזציה שאותה אנחנו מחפשים ושאותה אנחנו מוצאים כל יום ברשתות החברתיות – שם מסרים עוברים ״פוסטריזציה״ ועריכה של המפרסם אותם – ייצוג של יופי ואידיאל שלא קיים ביומיום האמיתי.

גם אצלי קיימות דמויות גרוטסקיות, מלאות בעצב, בדידות (יחד עם הומור), לצד טקסט המתאר את החיים היפים והטובים – אימרות חיוביות שיחד מייצגות את הדואליות של החיים שלנו.

הדמויות שלי מלוות אותי מאז ומתמיד, הן מאוד מזוהות איתי, ואני מאוד מזוהה איתן 😉 הן תמיד מסביבי, תמיד משכו אותי וכך תמיד ציירתי. הן חיות להן על הנייר, והעבודה בדיגיטל חייבה אותי לדייק אותן, להיות מדויק איתן – טכנית ורעיונית. עולם הדיגיטל, מתוך היותו נתון לשינויים, דורש ממך כצייר להיות הרבה יותר טוב, לא לוותר, ולהגיע בסוף לתוצאה שאותה חיפשת

עמית: בוא נדבר רגע על הדמויות. איפה הן באו לידי ביטוי לפני התערוכה הזו?

אודי: תמיד עסקתי בכרזות. תמיד אהבתי ואספתי אותן. הן באמת המדיום המושלם עבורי כי הן מאפשרות לי להשתמש בכל הידע שרכשתי עם השנים במיתוג, בתקשורת ופרסום, בציור ואמנות, בקומפוזיציות ובצבע.

לדעת לתקשר בקלות

הדמויות שלי נמצאות בציורים כבר 30 שנה. גם לפני התערוכה ציירתי אותן – הן היו על קנבס, בצבעי שמן או בדיו. גם חלק מהמשפטים שמצויים בפוסטרים הולכים איתי לא מעט זמן כמו shmanman is fun

עמית: שמנמן איז פאן – זה מושלם. אני אוהבת שמנמנים. איפה הכל התחיל? מה הרקע שלך?

אודי: תמיד אהבתי ציור, זה המדיום האהוב עלי. עד היום במוזיאונים אני מתרגש כמו ילד. אני דור שלישי לציירים – דוד של אבא שלי, וולף המבורגר, היה קריקטוריסט וצייר בשנות ה־30 בפריז עד שהחליט להתאבד עם התקרבות הנאצים לעיר. אחת הכרזות הראשונות שראיתי בתור ילד הייתה כרזה מקורית ומתקלפת שהוא צייר, עם הפצצת העיר גרניקה, כחלק מהיותו צייר תעמולה של האנרכיסטים במלחמת האזרחים בספרד

עמית: חתיכת השראה

אודי: חתיכה רצינית ועמוקה. כל חיי ציירתי ומעולם לא הפסקתי. הלכתי ללמוד תקשורת חזותית בשנקר ולא אמנות בבצלאל לאור ההבנה שאותי מעניינת היכולת לתקשר עם הקהל ולהעביר מסרים בצורה מודרנית. מבחינתי לא חייבים לקרוא את המניפסט שלי (שקיים וערוך למשעי) כדי להבין את הציור שלי. אני חושב שהיום חלק חשוב מהעניין הוא לדעת לתקשר בקלות, להיות מסוגל להתחרות בעולם הדפדוף והסקרול דאון

עמית: ומעבר לאומנות, מה אתה עוסק לפרנסתך?

אודי: בשנה השלישית שלי בשנקר התחלתי לעבוד בחצי משרה ב־parazar, חברת מיתוג ופרסום. היום, אחרי 15 שנה אני שותף בה ומנהל את הקריאייטיב. זוהי חברה מובילה בתחום המיתוג והפרסום בנדל״ן עם לקוחות מהגדולים בישראל והמון פרויקטים בארץ ובחו״ל.

גם בתור מעצב אני תמיד מחפש את העומק, את ההקשר האמנותי, את הסטוריטלינג. בתור צייר ובכלל, אני מאמין שאין הפרדה אמיתית בין המעצב שבי לאמן שבי ולצייר שאני. כל אחד מהם תורם למערכת

עמית: מרשים. חוזרת לשמנמן – מה מסתתר מאחורי המשפט המלבב הזה – שמנמן איז פאן?

אודי: שמנמן איז פאן, זה בדיוק ההתנגשות של כל העולמות שלי – השמנמנות המלווה בגרגרנות וגרוטסקיות, לצד ההנאה האינסופית שלי ושל אנשים מאוכל – מצד אחד הפחד שלנו מייצוג השמנים ומצד שני הנאות החיים והפאן שלנו מהחומר. חשוב לי שאנשים בסוף יחייכו, יידעו לסלוח לעצמם ופשוט להנות

עמית: תענוג. איך נראה היומיום שלך? כמה אתה מקדיש לאמנות וכמה לעבודה/משרד?

אודי: אני עובד 24/7 – יש לי משרד עם עובדים ולקוחות, יש לי סטודיו לציור בצמוד, יש לי ילדים, אישה שחקנית בקאמרי. אין רגע דל;) תודה לאל

עמית: היפראקטיבי כמו שנוהגים לומר במחוזותינו

אודי: גם פה אין חלוקה מבנית של הדברים, הכל ביחד כל הזמן, ומפרה האחד את השני. אני אוהב את השקט של הלילה, שבו אני הכי עם עצמי

birds

עמית: על התערוכה הזו עבדת במשך שלוש שנים?

אודי: זוהי תערוכת היחיד החמישית שאני מציג מאז שנת 2007. אני אף פעם לא נח מהעיפרון (הדיגיטלי או האמיתי). בשלוש השנים האחרונות החלטתי לעבור לדיגיטל, פיתחתי את השפה שלי והגעתי לדיוק של הדברים שאותם אני מחפש.

הפוסטרים המוצגים נבחרו מתוך מאות שנעשו, חלק מהם ציירתי שוב ושוב עד שהגעתי לתוצאה המבוקשת. בחרתי את הנכונים והמדויקים ביותר למה שאני רוצה להגיד. הגעתי לדיוק של הדברים שבו הכל מתחבר לי כמו פאזל. עם תובנות אמיתיות על מי שאני ואיך הגעתי עד הלום. ההבנה, לדוגמה, שכל החיים שלי הערצתי את הדוד וולף שלא הכרתי, ושהיום אני בעצם מתכתב איתו דרך העבודה ודרך הפוסטרים

עמית: אני מבינה שאצרת לבד את התערוכה

אודי: נכון;) לא הרגשתי צורך באוצר.ת. הגעתי לפה מדוייק ועם הבנה אמיתית מה אני רוצה להראות ואיך להביא את זה לידי ביטוי. זה עיכול איטי של שלוש שנים. גם עצם קיום התערוכה בסטודיו שלי הוא חלק מהרצון שלי לחשוף ולהראות את המקום שלי, במקום האינטימי שבו אני יוצר ומקיים את האמן שבי

עמית: אתה כבר בפרויקט הבא?

אודי: עוד לא. אני מאוד פרפקציוניסט ואני כרגע 100 אחוז בזה

עמית: אבל אתה גם היפראקטיבי…🤣

אודי: נכון לגמרי. לא הפסקתי לצייר. אני מצייר כי אחרת אהיה עצוב.. למרות שזה בסדר להיות עצוב – כמו שמנמן (-:


Udi Gans Poster Show
שביל המפעל 5 קומה 3 תל אביב
עד ה-7.10

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden