הנזירה 2: אלימות היא לא הכל

מעולם לא צפיתי באף סרט מסדרת ״לזמן את הרוע״, ובסרט הראשון של הנזירה מטילת האימה צפיתי אך ורק כהכנה לצפייה בהמשכון שלו. איך נגיד את זה בעדינות? הוא לא משו־משו. זהו סרט בינוני משכמו ומטה, לא מרשים, בעל תסריט רדוד יותר מים המלח וסצנות רדודות עוד יותר (אם יש דבר כזה).

ככלל, תת הז׳אנר העוסק בגירוש שדים ורוחות די מיצה את עצמו, וקשה באמת לחדש בו. מצד שני, נגעת נרצחת, שעלה לפני כחודש וחצי לאקרנים, הציע נקודת מבט אחרת על דיבוק והשלכותיו, אז אולי יש תקווה.

יקום ״לזמן את הרוע״ ממשיך להתרחב עם סרט ההמשך ל״נזירה״ הכושל (ביקורתית. קופתית הוא המצליח ביותר ביקום הנ״ל). העלילה לא מפתיעה, גנרית ופשטנית. השד ואלאק חוזר להטיל אימה על מנזרים וכנסיות ברחבי אירופה בצורת נזירה מעוררת חלחלה, בדרכו להשיג חפץ עתיק יקר ערך (לא היינו בסרט הזה כבר?!). הנזירה איירין (טאיסה פירמיגה) חוזרת גם היא כדי לחקור את מקרי המוות המחרידים יחד עם הנזירה הצעירה דברה (סטורם ריד).

סליחה מראש, אבל אי אפשר להתייחס ל״נזירה 2״ ברצינות ובניתוח קולנועי מסעיר. הסרט הזה ראוי לעלות לדיון רק בהשוואה לקודמו, שהיה כאמור לא טוב, בלשון המעטה (תקראו שוב את הפסקה הראשונה). לעומת הסרט הקודם, הפעם מטילה הנזירה אימה על אמת והנוכחות שלה מבעיתה. בערך. זאת אומרת, בדקות המעטות שהיא נמצאת על המסך. בריאיון שנערך עימו טען במאי הסרט מייקל צ׳אבס שזהו ״הסרט הכי אלים ביקום ׳לזמן את הרוע׳״. כמי שלא צפה בשאר הסרטים אני נוטה להאמין לו, אבל אם אתם חובבי ״גור״ אמיתי, אלימות ואימה שתדיר שינה מעיניכם בלילות, אולי עדיף שתחכו ל״מסור 10״, שעתיד לעלות לאקרנים בסוף החודש.

הסיפור מתרחש סביב כנסיות, נזירות ואנשי דת, אבל אין לכך שום משמעות. העלילה הייתה יכולה להתרחש בכל מיקום אחר על הגלובוס וזה לא היה משנה. אפילו לדקה אחת הסרט אינו מנסה לעסוק בשום נושא שעלול להביא את צופיו, רחמנא ליצלן, לחשוב קצת

״הנזירה 2״ הוא סרט גנרי וצפוי. כל מהלך שדמות כזו או אחרת בוחרת לבצע בו צפוי כמו שרב ביום קיץ במדבר סהרה. נוסף על כך, נעשה בו שימוש מוגזם בשיטת ההפחדה הזולה ביותר בשוק המודרני של ז׳אנר האימה: הג׳אמפ סקרס. השיטה הזו הפכה לפופולרית לפני כמה שנים, אבל רובנו התבגרנו מאז, וכיום יש ציפייה וביקוש לסרטי אימה שיאתגרו אותנו מחשבתית.

אולי ״הנזירה 2״ לא שואף להיות סרט מתוחכם יתר על המידה, אבל יש בו מספיק חומרים לעבוד איתם כדי לנסות, איכשהו, ליצור פיצ׳ר ראוי יותר לצפייה וכזה שמזלזל פחות באינטליגנציה של הצופים. הסיפור מתרחש סביב כנסיות, נזירות ואנשי דת, אבל אין לכך שום משמעות. העלילה הייתה יכולה להתרחש בכל מיקום אחר על הגלובוס וזה לא היה משנה. אפילו לדקה אחת הסרט אינו מנסה לעסוק בשום נושא שעלול להביא את צופיו, רחמנא ליצלן, לחשוב קצת.

״מגרש השדים״, סרט אימה רציני שעסק בגירוש שדים, היה סרט משובח, ולא רק בגלל הקריפיות והאיפור העשוי לעילא. הוא השכיל לעסוק בנושא האמונה על כל רבדיו ושאל שאלות מהותיות וכבדות משקל. שילוב הדרמה המשפחתית עם האימה הפך אותו לקלאסיקה העל זמנית שהוא. יכול להיות שאם יוצרי ״הנזירה״ היו מנסים לקחת מעט השראה מהלהיט של 1973 ולשלב בו סצנות מפחידות באמת שכתובות היטב, אפשר היה לקבל תוצר הרבה יותר ראוי מארוחת המיקרו המופשרת הזו.

אז האם סרט ההמשך הזה עדיף מקודמו? בוודאי. הוא הרבה יותר אפקטיבי, ובגבולות הרחבים של ז׳אנר האימה הוא עושה, לעיתים רחוקות, עבודה לא רעה (שוב, ביחס לקודמו). ובכל זאת, זהו סרט מוגבל מאוד ביכולותיו, בעיקר במכנה המשותף הנמוך ביותר לכל הז׳אנר הזה – להפחיד. בנישה הזו הוא כושל בענק. הסוף צפוי ולא מפתיע, אין בו פיתולים מעניינים בעלילה או איזשהו ניסיון – ולו הקטן ביותר – לצאת מהשבלונה המוכרת של תת הז׳אנר הלעוס לעייפה.

בסופו של דבר המספרים מדברים בעד עצמם, וההצלחה הקופתית של ״הנזירה״ הביאה את היוצרים להפקתו של ההמשכון הנ״ל, שצפוי לעשות קופה לא רעה גם כן ולהמשיך להפיח חיים ביקום הקולנועי של ״לזמן את הרוע״. איך שר גדול המשוררים טונה? גם זה יעבור.

---

הנזירה 2
בימוי: מייקל צ׳אבס
110 דקות; ארצות הברית, 2023
2 כוכבים