איה גורדון נוי: אנחנו הם אלו שמאכילים את המפלצת

יובל: הי איה, בוקר טוב, וברכות על התערוכה ״המסע שלי עם גרטה״, במוזיאון הימי הלאומי בחיפה

איה: תודה! מאוד מתרגשת מלהציג שם

יובל: תקני אותי אם אני טועה, אבל זו פעם ראשונה שאת עושה אנימציה בסטופ מושן?

איה: לגמרי לא טועה. ותכלס גם כאן לא אני היא מי שעשתה אותה, אלא עבדתי בשיתוף עם עינת רודמן שהיא אנימטורית

יובל: אז בואי נלך רגע צעד אחורה: מאיפה הגיע החיבור לפעילת האקלים הצעירה, גרטה תונברג, ולעינת?

איה: עדי שלח, האוצרת של מוזאון חיפה, פנתה אלי כדי שאעשה סרט אנימציה קצר אודות המסע הימי של גרטה. היה לה ברור כשמש שאני עושה סטופ מושן, וכשתיקנתי אותה שמעולם לא עשיתי, היא התעקשה, לשמחתי, ואמרה שהאיורים שלי חייבים חייבים לזוז.

היא חיברה אותי עם עינת רודמן, ויחד עשינו את הסרט. אני על הארט ועינת על התנועה

יובל: נייס. מה ידעת על גרטה? ועל המסע הימי שלה? לפני שהתחלת לעבוד על האיורים?

איה: תכלס לא המון. הכרתי אותה כמו כולנו מהידיעות בחדשות. ילדה שבדית כועסת. לא התעמקתי בה כדמות עד הסרט. הרעיון של עדי להפוך את המסע הימי שלה לסרט אנימציה ודרכו לעורר בצופים הזדהות עם המאבק להורדת פלטת הפחמן מאוד מצא חן בעיני. כשהתחלתי לחקור על גרטה, לאט לאט גיליתי דמות מאוד חזקה. באמת גיבורה.

כמאיירת שמתעסקת הרבה בהבעות פנים, היה לי קשה להתחבר אליה בהתחלה, מכיוון שיש בה משהו מאוד קפוא. אבל עם העבודה הבנתי שזה מה שהופך אותה לגיבורה. בניגוד לאנשים כמונו

יובל: אז מאיפה התחלת? ספרי קצת על תהליך העבודה, ומתי עינת נכנסה לעניינים

איה: עדי, עינת ואני התחלנו לעבוד יחד, וגיבשנו את התסריט. כדי לחבר את המסע של גרטה למוזאון הימי החלטנו להתמקד במסע שלה בים ודרכו להעביר את הדרמה של המאבק; שגרטה תנוע לניו יורק מים שקט ויפה דרך ים מזוהם ומלא ״מפלצות״ שרוצות להרוס אותו.

אחר כך אני התחלתי להכין חומרים בהתאם. היה לי חשוב לדבר בשפה של מיחזור ואנטי צריכה, ולכן השתמשתי רק בחומרים שהיו לי בסטודיו. אתה כבר מכיר אותי, גם עדי שלח, ולכן פנתה אלי. יש לי ערמות של חומרים בסטודיו וזו היתה הזדמנות נהדרת לעוד רובד של מסר.

בגלל שאת המפלצות לא יצרתי כמפלצות דמיוניות, אלא הן מורכבות ממוצרי יום־יום שיש לכל אחד מאיתנו בבית, רציתי לומר לצופה, זו לא גזרת גורל מהמיתולוגיה. אלו אנחנו שמזהמים את הכדור, אנחנו שצורכים שקיות, פחיות וכן הלאה. אנחנו הם אלו שמאכילים את המפלצת

יובל: רגע לפני שנמשיך – אני אכן מכיר אותך, אבל לא בטוח שכל הקוראות והקוראים שלנו מכירים – ספרי רגע בכמה מילים על עצמך ועל טכניקת האיור שמזוהה איתך

איה: אני עובדת בטכניקה שבה אני משלבת חומרים, טקסטורות, תלת־ממד ודו־ממד; לוקחת דימויים, מפרקת אותם ובונה מהם דימוי חדש. 

הגעתי לסגנון הזה מתוך קושי: קושי ביכולת הריכוז שלי ופחד מהנייר הלבן. ברגע שאני מתחילה לא מנייר לבן, אלא מטקסטורה, מדף משומש, מפחית חלודה או מכל חפץ אחד, שנושא בתוכו את הסיפור שלו, אני רק ממשיכה את הסיפור – משתמשת ברובד הנוסף של החפץ וממשיכה משם. 

אני מרגישה שבחיבורים החדשים שאני יוצרת נוצר איזשהו קסם, כמו פנטזיה, שמגרה את הצופה לחשוב על ההקשרים. מה היה אילו… אילו לפחית היו עיניים והיא היתה מדברת. אני עדיפה להשתמש בחפצים יומיומיים שכולנו מכירים, כדי להעביר את המסר שהקסם הוא כאן. הוא לא רחוק. הוא לא דמיוני.

אני עובדת בעיקר לילדים, ואני מתה על התגובות שלהם לאיורים. זה מעיף להם את הדמיון. אני רואה לפעמים ילדים שנוגעים בחפץ המודפס, מלקקים את הסוכריה שבספר, כאילו בודקים: זה דו־ממד או תלת־ממד? זה אמיתי או בכאילו?

הגעתי לסגנון הזה מתוך קושי: קושי ביכולת הריכוז שלי ופחד מהנייר הלבן. אני עדיפה להשתמש בחפצים יומיומיים שכולנו מכירים, כדי להעביר את המסר שהקסם הוא כאן. הוא לא רחוק. הוא לא דמיוני

יובל: ומהבחינה הזו הבחירה בטכניקה הזו לסיפור האקלים של גרטה פגע בול

איה: לגמרי! קצת עצוב לי שהתרומה שלי כל כך קטנה, אבל לפחות עשיתי פסיק קטן. לא קניתי נייר וציירתי הכל על אריזות ישנות. וזה גם המסר של גרטה: פסיק ועוד פסיק ועוד פסיק, ביחד זה מתגבש לירידה בצריכה. אינשאללה.

לא להאשים רק פוליטיקאים ומעצמות ענקיות, אלא כל אחד מאיתנו אשם במצב של כדור הארץ. את התפיסה הזאת למדתי מגרטה

יובל: יפה. תגידי משהו על הסטופ מושן? איך הייתה החוויה לראות את האיורים שלך זזים, האם היית צריכה לתכנן את האיורים שלך אחרת? איך הייתה העבודה עם עינת

איה: וואו!!! תשמע, לראות את האיורים זזים זה היה כמו חלום שמתגשם. בתור ילדה זה היה החלום שלי, לחיות בתוך ספר מאוייר. לדוגמה להיות חברה של חנל׳ה ושמלת השבת. ופתאום זה קורה!!!

עינת אלופה, אני אוהבת את הראש שלה, היא מאלתרת וזורמת, והעבודה איתה היתה נהדרת. בסטופ מושן יש המון מקום ״לשקר״: לרגע זה ים, ובזום אאוט אתה רואה שזו בסך הכל קערה הפוכה. אני מתה על זה. בגלל זה בכמה נקודות בסרט גם חשפנו את העשיה. לדוגמה, בקטע שאני מניחה כלי תחבורה שונים על המחברת.

תכלס איירתי אותו דבר כמו שאני מאיירת, ההבדל היחידי היה שזה לא נגמר בדבק, ובאיור אחד, כל איור התפרק וזז לסצנה שלמה

יובל: אז מה בסוף מוצג בתערוכה מלבד הסרט?

איה: מה שעשינו זה לקחנו את כל האיורים שעשיתי (מזל שאני לא זורקת כלום) ובנינו מחדש את הסטים. יש בערך עשרה סטים שונים, ואתה יכול לראות כל סצנה כדיורמה.

בהצגה כזאת יש אפשרות להתעכב על כל סצנה, גם מבחינה אינפורמציה מדעית, וגם אמנותית – זה חושף את דרך העשיה של הסרט, אתה יכול לראות את ה״שקר״ של המצלמה. יש משהו מאוד טקטילי באיורים, זה עושה חשק להיות בתוכם. או שאולי זו רק שוב הפנטזיה שלי? 🤣

יובל: לא, נראה לי שדווקא בזה את לא מיוחדת…

איה: 🤷🏼‍♀️ יש בתערוכה גם הפעלה מקסימה שהכינו אגף החינוך של המוזיאון, ובה ילדים יכולים להכין סרט סטופ מושן על רקעים מהסרט

יובל: נייס. מה עוד? משהו חשוב נוסף שלא אמרת לפני שנפרדים?

איה: הממממ… שיש היום ים מקסים, לכו לשחות. ובכלל הים והכדור שלנו מלאי יופי. בואו נעשה מאמץ להציל את הכדור שלנו, אנחנו ממש רגע לפני האל חזור

---

איה גורדון נוי ועינת רודמן | המסע שלי עם גרטה
המוזיאון הימי הלאומי, שד׳ אלנבי 198, חיפה
נעילה: 26.3.24