כל מה שחשוב ויפה
אלכסנדר קנצ׳יק באורבן גלרי. צילום: דני גנאלין
אלכסנדר קנצ׳יק באורבן גלרי. צילום: דני גנאלין

בין דיקטטורה לפנטזיה: אלכסנדר קנצ׳יק באורבן גלרי

פורטפוליו Promotion: בתערוכת יחיד באורבן גלרי מציג אלכסנדר קנצ׳יק סדרת עבודות שיצר בעקבות רומן של גבריאל גרסיה מארקס. הציורים, מלאים בדימויים מעולם הפנטזיה, מתייחסים לשלטון תאב כוח ורודף בצע - נושא אקטואלי, אבל גם כזה שהיה קיים מאז ומעולם

״יש ציירים שמציירים טבע דומם או נוף, יש כאלה שעושים פורטרטים ריאליסטיים. אני מצייר ציורים שבהם הכל אפשרי״, אומר האמן אלכסנדר קנצ׳יק. ״העולם שלי הוא עולם אחר. הוא נובע מספרות, מקולנוע, מתיאטרון, ומדמיון. הרבה דמיון״.

בימים אלה מציג קנצ׳יק את תערוכת היחיד ״סתיו של פטריארך״ באורבן גלרי ביפו (אוצרת: סיגל אלקיים). זו התערוכה הראשונה שלו בגלריה, שבמהלך השנים מכרה מדי פעם עבודות מסדרות קודמות שלו. היא כוללת למעלה מ־20 ציורי שמן וגם כמה רישומים גדולי ממדים שיצר בעקבות ספר באותו השם, שכתב הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס בשנת 1975. הרומן של מארקס מגולל את סיפורו של רודן נצחי וכל יכול, השולט במדינה קאריבית דמיונית. את הדמות הראשית הוא ביסס על מגוון רודנים היסטוריים, והוא מהווה סיפור אוניברסלי אודות ההשלכות ההרסניות של ריכוז כוח שלטוני בידי אדם יחיד.

צילומים: יונה שליי

צילומים: יונה שליי

ברומן של מארקס נתקל קנצ׳יק לראשונה בשנת 1989, כשהתבקש ליצור על בסיסו תפאורה להצגה בברית המועצות דאז. הוא נולד בשנת 1959 בקישינב (שהיום שייכת למולדובה) והעניין שלו באמנות היה נוכח כבר מגיל צעיר. זיכרונות הילדות שלו מלאים בסדרות פנטזיה, שבהן עלילותיה של עיירה יהודית קטנה, שטעטל, שופעות לעתים קרובות תושבים צבעוניים – פקידי מכירות ושרתים, מטחנות סכינים ואוהבים, מוזיקאים ונשואים טריים. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר ושירת בצבא, פנה ללימודים בבית ספר לאמנות ובהמשך ללימודים במכון לנינגרד לתיאטרון, מוזיקה וצילום במחלקת הבמה.

בשנת 1990 עלה לישראל. הוא עבד בעיצוב תפאורה לתיאטרון גם בארץ, ושיתף פעולה עם במאים מיתולוגיים כמו ניסן נתיב וגרי בילו. בשלב מסוים הבין שהוא רוצה להתרכז בציור בלבד, וזה מה שהוא עושה מאז ועד היום. הוא התפרסם בעיקר הודות לציורים שלו שהציגו דמויות של יהודים בגולה ובישראל, שהפכו לאורך השנים לפופולריים במכירות פומביות.

הרעיון הוא רעיון כללי וכלל עולמי – כזה שהיה קיים בעבר וקיים גם היום בהרבה מקומות, במסגרתו אנשים שמקבלים לידיהם את השלטון הופכים לתאבי כוח ורודפי בצע, וכל מה שהם יצליחו להשיג לא יספיק להם. הם תמיד רוצים עוד

בשנת 2011, חודש לפני אירועי ה־11 בספטמבר, עבר לחיות בסן פרנסיסקו, וכמה שנים לאחר מכן באטלנטה. אחרי שמונה שנים בארצות הברית חזר ארצה, ומאז הוא חי, עובד ומצייר בבאר יעקב. ״כשחזרתי לישראל אחרי השהות בארצות הברית, הבנתי שזה המקום עבורי, זה המקום שאני רוצה לחיות בו. כשנתקלתי בספר של מארקס שוב, בשנת 2019, לא זכרתי שקראתי אותו 30 שנה קודם. אבל תוך כדי הקריאה, כמו גל שמגיע ומכה, הבנתי שאני חייב לעשות איתו משהו, בדרך שלי הנוכחית והעכשווית״.

החוויה של הקריאה היתה שונה עבורך, 30 שנה אחרי?

״כן. כשקראתי את הספר בפעם הראשונה ברית המועצות היתה עוד תחת שלטון קומוניסטי סגור. אני זוכר שהיה מדובר בספר שאולי מזכיר יותר חוברת, עם כריכה רכה. לא תכננתי לקרוא אותו מיוזמתי, אבל קיבלתי הזמנה מתיאטרון לייצר תפאורה בהשראתו אז חיפשתי אותו; אחרת בכלל לא הייתי יודע שהוא קיים. בקריאה הראשונה הוא הכניס אותי קצת לשוק, בתור אדם צעיר שחי במדינה שסגורה ומנותקת מהעולם. היום אני מבין דברים אחרת, ולכן כשקראתי אות מחדש היה לי ברור שזהו, אני לא יכול להמשיך את החיים שלי אם אני לא אתייחס אליו ביצירה שלי״.

יצרת בעבר ציורים שמבוססים על ספרים?

״כן, אבל לא באותה הדרך. יצרתי איורים שמבוססים על ארבעה סיפורים של יצחק בשביס זינגר. הפעם אלה לא איורים. אלה ציורים שהם יצירות שלי, שאמנם נוצרו על פי הפרקים בספר, אבל מגיעים בעיקר מהדימיון שלי״.

המצב התודעתי של הסופר

הציורים של קנצ׳יק מלאים התרחשות. בכל ציור מתרחשות כמה סצנות במקביל, על אותו הבד, רובן מטרידות ביותר. דימויים כמו שלדים, גולגולות, מפלצות, חיות טורפות וכלי נשק מסוגים שונים נמצאים כמעט בכל ציור, כשהם בולטים בצבעוניות רבה ומגוונת. מסביב לכל ציור הוסיף קנצ׳יק מסגרת רחבה שעליה דימויים נוספים – טקסטים ארוכים שהם ציטוטים מתוך הספר, לצד רישומים קטנים יותר שבהם דימויים מטרידים לא פחות. ״המסגרות הגיעו בשלב מאוחר יחסית״, הוא מספר. ״רק אחרי שסיימתי ארבעה ציורים מתוך הסדרה עלה לי הרעיון להוסיף אותן, והן אפשרו לי להרחיב את העולם התודעתי, להכניס אליו את גויה ואת בוש ועוד השראות שהגיעו ממקומות שונים״.

כל דימויי המפלצות והיצורים מגיעים מהספר עצמו?

״לא. בספר אין מפלצות בכלל. כל הדימויים האלה מגיעים מהדימיון שלי והם מתייחסים למצב התודעתי של הסופר. הספר עוסק באדם ספציפי שיש כאלה שמאמינים שהוא מפלצת אבל יש כאלה שחושבים שהוא קדוש. לכל אלה מתחבר עולם הפנטזיה והדימיון שלי, כך שבכל ציור יש סצנה אחת מרכזית ואליה מתחברות סצנות נוספות, שלא בהכרח קשורות באופן תמתי. אלה גם לא סצנות סוראליסטיות. הציור שלי הוא מטאפיזי ומיסטי, קצת כמו קסם. אבל לא סוריאליסטי. אני לא רואה את עצמי ככזה שהחיים שלו שונים מאלה של הסביבה. כולנו חיים את אותם חיים. גם אני וגם גרסיה מארקס״.

האדם הספציפי הזה, הרודן שבספר, מתחבר מבחינתך למצב שאנחנו חיים בו היום?

״גם אבל לא רק. יצרתי את הסדרה לפני שהתחילה המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, לדוגמה, ואני לא מקשר אותה לדיקטטורה מסוימת – בארץ או בעולם. הרעיון הוא רעיון כללי וכלל עולמי – כזה שהיה קיים בעבר וקיים גם היום בהרבה מקומות, במסגרתו אנשים שמקבלים לידיהם את השלטון הופכים לתאבי כוח ורודפי בצע, וכל מה שהם יצליחו להשיג לא יספיק להם. הם תמיד רוצים עוד״.

צילומים: יונה שליי

צילומים: יונה שליי

birds

אתה בקשר עם א.נשים שנמצאים עכשיו במצב של מלחמה?

״כן, יש לי הרבה חברים, גם באוקראינה וגם ברוסיה. מי שהיה יכול עזב או ברח, אבל יש גם כאלה שלא יכולים. אלה אנשים שמבינים שמה שפוטין עושה הוא דבר שלא ייעשה, אי אפשר פשוט להחליט יום אחד שהורגים אלפי אנשים. זה נכון שיש מעט אנשים אינטליגנטים שגם תומכים בו, אבל רוב הציבור שבעד המהלכים שלו מורכב מאנשים פשוטים, שעבורם הוא כמו אלוהים״.

על העבודות הנוכחיות שלך, המלחמה משפיעה?

״אני חושב שכן. עכשיו אני עובד על סדרה של ציורים בעקבות גויה, אבל אני לא מגיב לציורים שלו אלא מצייר בתור פרנסיסקו גויה עצמו. אני עוד בשלבים התחלתיים של עבודה על הסדרה אז אני לא לגמרי בטוח לאן היא תתפתח, אבל כנראה שגם באופן תת מודע התכנים של המלחמה נכנסים אליה״.


אלכסנדר קנצ׳יק | סתיו של פטריארך
אוצרת: סיגל אלקיים
אורבן גלרי, יהודה מרגוזה 24, יפו
נעילה: 13.10

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden