כשהמילים נעלמות, כוחו של הדימוי נוכח

שני פרויקטים חדשים של הקהילה היצירתית פועלים להגברת התהודה וההסברה בארץ ובעולם, למען שחרור החטופים והשבויים בעזה, ולמען ריפוי ואיחוי הפצעים של החברה הישראלית: Design Duty – מטעם גילדת המעצבים של חברת וויקס; ו״פנים ושמות״ יוזמה משותפת של קבוצת מאיירות ומעצבות. המיזמים החברתיים הללו ממחישים היטב את כוחו של הדימוי ככלי רב עוצמה בהעברת מסרים, בביטוי מנעד רגשות ועמדות, מחאה, הסברה וניסיון לשינוי תודעה בארץ ובעולם.

Design Duty נולד כבר בימים הראשונים שלאחר השבת הארורה, כערוץ אינסטגרם של גילדת העיצוב של חברת וויקס – מעצבים, אנשי UX וכותבים. הוא שימש במה לביטוי הכאב, הכעס, ההלם והעצב שהלם בכולם. עשרות עבודות עוצמתיות ורגישות עלו לחשבון ומהר מאד, באופן אורגני, נפוצו ברשתות החברתיות והפכו לכלי הסברה וביטוי מעורר הזדהות.

ובוויקס כמו בוויקס, בחלוף מספר ימים ויותר מ־100 עבודות, הוקם אתר Design Duty שמאגד את כל העבודות ומאפשר להוריד אותן ברזולוציות שונות, לטובת שיתוף ברשתות. כמו כן נפתחה האפשרות לכל קהילת העיצוב להצטרף ולהגיש עבודות.

דביר מויאל. איורים: Design Duty

ג׳ואנה אסרף

ורד בלוך

אור יוגב

איתי חן

אחת העבודות של אור יוגב מוקדשת לשירי ביבס, שנחטפה מניר עוז עם שני ילדיה, אריאל בן הארבע וכפיר בן תשעה חודשים; עבודה של ורד בלוך לזכר הנרצחים שחגגו בפסטיבל נובה, מאזכרת את ציור המחול המפורסם של מאטיס. חלק מהעבודות פונות במפורש לדעת הקהל העולמית, כמו זו של איתי חן, שקוראת לשחרר את עזה מידי חמאס.

״אנחנו מקבלים בכל יום עשרות עבודות, ומנסים לסנן אותן ברגישות״, מספר ניב פרחי, מנהל גילדת המעצבים בוויקס, שמנהל את הפרויקט לצד מורן קדוסי, אלי זאפה וענבר גולן. ״אנחנו משאירים בחוץ רק מסרים בוטים מדי או עיצוב מרושל. למדנו בימים האחרונים שהאתר משמש כלי גם עבור מורים, שנעזרים בו כדי לקיים דיון עם תיכוניסטים על המצב, כך שחשוב לנו שהעבודות, עוצמתיות ככל שיהיו, ישמרו בטעם טוב ויציעו מגוון של מסרים וטכניקות. אנחנו מאמינים שיש לעיצוב כוח להעביר מסר מורכב, במיוחד בתקופות כאלו, כשהמילים נעלמות״.

פנים ושמות

את הפרויקט פנים ושמות יזמו המעצבות והמאיירות אור סגל, יעל וולובלסקי ומאיה בר יהודה. היוזמה המבורכת מבקשת לא להיסחף לאנונימיות שכופה עלינו הכמות הגדולה של הנפגעים באסון ה־7.10 ובלחימה שבעקבותיו. מתוך רצון לתת קול וזהות לכל אדם – לשכן מהבית ממול, למשפחה שלנו, למי שעוזרים זה לזה בימים קשים אלו, לחיילים שיצאו להגן עלינו, למי שנפצעו, נרצחו, נחטפו ונלקחו בשבי.

מאיירות ומאיירים הוזמנו, באמצעות קול קורא פתוח, ליצור עבודה המוקדשת לאדם אחד בחברה הישראלית, המביעה מסר של תודה, לזכר ולמען. העבודות נוצרו מתוך כאב, תחושת חוסר אונים, מתוך הצורך ״לעשות משהו״ להצטרף לזעקה ולקרוא לשחרור החטופים, להעניק כבוד אחרון לאדם שנהרג, להעביר מסר של אנושיות וחמלה.

הפרויקט מוצג בשלוש שפות (ומוצג בפונטים שתרמה מיכל סהר) – בעברית, לחברה הישראלית; באנגלית, במטרה להגיע לכמה שיותר אנשים בעולם; ובערבית, מתוך תקווה לחדור מעט דרך חומות השנאה, ולמצוא את האנושי והמשותף. בין הפעילים בפרויקט – בשיווק, תרגומים והפצה – הן מציינות בהערכה את שחר טל, נעה מישקין, נעה אגסי ונועה מיק, אחמד יונס ועוד.

העבודות נוגעות ללב וצורבות בזיכרון דימויים מהשטף האינסופי. כך לדוגמה, עומר צימרמן צייר את דמותה של יפה אדר, בת 85, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, שנחטפה והופץ צילום כיצד היא נחטפת על הקלנועית שלה. ״החיוך שלה – להראות לעולם שהיא לא תיתן להם לשבור את רוחה״, אומרת עליה כלתה, אדריאנה אדר.

אילנה זפרן. איורים: פנים ושמות

איציק רנרט

גאי ספרן לולאי

עומר צימרמן

שחר טל

תום פימה

ליטל בר נוי ציירה את דיוקנה של עדי ברוך, חברה של אחיה. ״עדי הייתה צלמת חתונות וזוגיות, יצרה ותיעדה מאות רגעים של אושר של כל כך הרבה אנשים. לפני שנה (פחות חודש) כשחגגה יום הולדת עשרים ושתיים, כתבה ׳הכל משתבש לטובה׳. לזכרך עדי, לזכר האופטימיות והקסם שהשארת בלכתך, שעוברים גם אל מי שלא זכה להכירך״.

מעיין פרץ מקדישה איור מקסים לזכרה של אמילי קורנברג ז״ל. ״אינני מכירה אותה באופן אישי, הראיון שאבא שלה נתן יחרט לי לנצח בזיכרון, כשקיבל את ההודעה על מותה הוא הרגיש הקלה, מתוך פחד שהיא חטופה. הלב נשבר על כל הילדים שנרצחו ונחטפו. העולם שלנו כל כך אכזר״.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

גאי ספרן לולאי הקדישה את האיור לשירה איילון. ״האיור בהשראת הטיול שלה בהודו, האהבה שלה לבעלי חיים, הטבעונות והעדינות שלה, כפי שתיארו הקרובים לה. אם היינו מכירות אני בטוחה שיכולנו להיות חברות טובות. אין לי מספיק מילים לתאר את הכאב שמרגישים כשיודעים שמישהו עדין היה צריך לעבור כאלו זוועות, אז ציירתי״.

אילנה זפרן ציירה את דיוקנו של איתן יהלומי בן 12 מקיבוץ ניר עוז, שנחטף לעזה לבדו. איציק רנרט מקדיש את האיור ״לכל ילדי העוטף. המתים, הפצועים, החטופים והניצולים״. ירדן אדר מקדישה איור למשפחת פאוקר ולגיבורים ששרדו את הטבח.

״הדבר שהכי חשוב לנו הוא לפעול עכשיו, בכלים שיש לנו בזמן אמת, ולא בדיעבד״, אומרות יוזמות הפרויקט. ״אנחנו בימים משוגעים שבהם פעילי זכויות אדם בעולם חושבים שלא צריך להתנגד לרצח, אונס וחטיפה של אנשים, רק משום שהם ישראלים. איור ועיצוב הם כלים לזעוק (לצרוח) שאנחנו לפני הכל בני אדם״, אומרות יוזמות הפרויקט.

סגל: ״בנימה אישית אני יכולה לספר שבחרנו לאזכר בשם הפרויקט שלנו את הפתגם ׳לכל איש יש שם׳. סבא וסבתא שלי עלו לארץ בשם ההבטחה של מקום שבו יהודים יהיו בטוחים ולא יהיו שוב פוגרומים. לפני קצת יותר משבועיים, ההבטחה הזו הופרה. בשביל כל הסבים והסבתות שלנו, אנחנו רוצות לפעול למען עולם שבו ברור שאסור לפגוע באדם רק בגלל הלאום שלו״.