למכור (אופנה ובגדים) זה לא מילה גסה
״אנחנו רוצים להתפרנס מאופנה, למכור בראש מורם. זה המקצוע שלנו וזו השליחות שלנו״. כך שמעתי באופן גורף משישה יזמים ומעצבי אופנה ישראלים שפגשתי אצל קרין לאופר במתחם האופנה קרינה שבכפר אז״ר.
ערכנו שיח פתוח וגלוי על מה מתרחש אצלם ובתעשיית האופנה בימים הקשים הללו. ברור היה שהשבר הפעם גדול יותר מבעבר. הסכמנו על משפט שנגע בכולנו: הפעם האבל הפנימי שלנו כל כך גדול והוא זה שמאט את החזרה שלנו לשגרה. הבנו שהפעם זה כנראה יקח יותר זמן עד שנחזור לעצמנו, ובעיקר הסכמנו שלמכור אופנה ובגדים זה לא מילים גסות.
לצד לאופר נכחו גם המעצבים מיכל מגיסטו מ־AKAL, רואי צמח מהרואיק, זוהר כלב מ־TwoTone, מירב לב רן בעלת סטודיו לקעקועים ופירסינג, ואמילי יחזקאל בעלת המותג EMILI לתיקי עור ואביזרים. היתה הסכמה גורפת מצד כולם: לא מתעסקים במה היה. מתעסקים ביום שאחרי, עם הפנים קדימה. מדינת ישראל היא הבית שלנו; זה מעבר לכל אידאולוגיה ואנחנו כאן כדי שזה יהיה בית טוב יותר – עבור עצמנו ועבור הדור הבא – הילדים שלנו.
הוכחה נוספת לכך שהמנוע הזה מתחיל להתניע היו גם מיילים שקיבלתי הבוקר מרבים ממעצבי האופנה המקומיים. כולם שלחו את אותו התוכן: הצטרפנו לפרויקט של ״קונות טוב – תומכות באופנה הישראלית״. מאחורי המיזם עומדות מיה לוי ועתליה הושע, מפיקות ירידי אופנה מזה 15 שנים שבהם הן מאגדות מעצבים ישראליים ליריד מכירה גדול ומסורתי. כעת הן הקימו את סופרמרקט, אתר שמאגד יחד פריטים של עשרות מעצבים ישראליים. כל הפריטים נמכרים בהנחות של 50% הנחה ומעלה.
עתליה הושע (מימין) ומיה לוי. צילומים: אודי גרינשטיין, דרור בן נפתלי
אנחנו בעיצומה של תקופה מטלטלת שלא ידענו כמותה, הצורך לתמוך בעסקי האופנה המקומיים הופך לקריטי והכרחי להישרדותם. הסיטואציה הפעם שונה בתכלית
מטרת האתר היא להפנות לקוחות חדשים לעמודי אאוטלט של המעצבים המקומיים. בין מותגי האופנה אפשק למצוא את משכית, גרטרוד, נורת׳רן סטאר, גלר, לארה רוזנובסקי, אלן רובן, נון ועוד. מכל קניה יתרמו 5% לטובת שיקום תושבי העוטף.
למה דווקא עכשיו?
״אנחנו בעיצומה של תקופה מטלטלת שלא ידענו כמותה, הצורך לתמוך בעסקי האופנה המקומיים הופך לקריטי והכרחי להישרדותם. עוד בימי סגרי הקורונה, הרמנו את פלטפורמת האונליין ׳סופרמרקט׳, שהיוותה מעין תחליף וירטואלי ליריד הפיזי שנהגנו לערוך.
״הסיטואציה הפעם שונה בתכלית ותוך כדי שברון הלב האקוטי והחרדות שחווינו מאז ה־7 באוטוקבר, הבנו שאנחנו צריכות להקים את הפלטפורמה מחדש ויצרנו יריד עודפים על־עונתי, שמאגד עשרות מעצבים מתחומי אופנה שמוכרים את פריטיהם במחירי אאוטלט.
״כמי שפועלות ורואות את עצמנו חלק מתעשיית האופנה אנחנו יודעות איך הקהילה המקומית, שקיומה היומיומי נעשה ממילא בתנאי הישרדות, יכולה להגיע בקלות לקריסה מוחלטת. הדבר עלול להוביל לסגירתם של עשרות מותגי מעצבים מקומיים שתורמים בסופו של דבר לכלכלה הישראלית ולבעלי מקצוע רבים אחרים בתחום. עסקי האופנה האלו הם חלק בלתי נפרד מהמרקם הכלכלי הישראלי״.
הפרלמנט של קרינה
את הצורך בתמיכה באופנה הישראלית העבירו בצורה ברורה גם מי שנכח במפגש אצל קרינה. ״אני אוהבת את מה שאני עושה, זה מה שמחזיק אותי״, אמרה מיכל מנגיסטו מ־AKAL. ״שבועיים ישבתי בלי יכולת לעשות כלום, ורק לפני יומיים נכנסתי בפעם הראשונה לסטודיו. הדבר הראשון שעשיתי היה לפרוש מפת בד על השולחן העגול שמוצב במרחב של הסטודיו. צבעתי אותה באקספרסיביות באדום ויצרתי עליה כביכול סעודה. לא יכולתי לעשות שום דבר אחר״.
זוהר כלב, בעלת המותג TwoTone, ילדה רק לפני כשבועיים את ביתה השלישית, דני. ״הלידה היתה שבוע לאחר פרוץ המלחמה ואני מרגישה שניתנה לי זכות ללדת בתקופה הזו. אני בת מזל להביא חיים בעת הזו״.
איך עברו הימים הראשונים של המלחמה?
״לפני הכל יש לי אחריות. האחריות שלי היא על הבית שלי. אני אמא; אני צריכה לדאוג לילדים שלי. אני מודה שבשלב הראשוני של מתן התרומות האינסופיות הרגשתי תחושה נוראית. ביד אחת אני תורמת וביד השנייה אני יוצאת למאבק על ההישרדות של הבית שלי. תרמנו בלי סוף בגדים. אני מודה שהרגשתי שאם אמשיך ורק אתרום העסק שלי יקרוס.
״לקוחות נפלאות שלי מקיבוצי העוטף, אמרו לי שהן כל כך מעריכות את מה שאנחנו מנסים לעשות, וביקשו שאתן להן עוד חודש. הן מעריכות שאז יידעו מה קורה איתן. הן רוצות להתגורר במקום קבוע ולא בבית מלון. הן מבקשות להבין מה הן באמת צריכות. זו מבחינתי היתה האחווה הנשית שאני מחפשת. אני שומרת על הלקוחות שלי והן שומרות עלי.
״הבנתי שאני בטלטלה וזה בדיוק הזמן לחשוב איך להמציא משהו חדש. ערכתי מפגש של חברות ולקוחות מהעוטף שנמצאות כעת במלונות. הן באו אלי, שתינו יין, צחקנו וגם בכינו, מדדנו בגדים ושמחנו. הן אמרו לי שהן לא רוצות ולא מסוגלות לדבר עוד על זה שאין להן תחתונים וחזיות. הן רוצות לחזור לשיגרה ובין השאר לקנות לעצמן בגדים שהן יבחרו לקנות אותם״.
מפגש מעצבים בזמן מלחמה. צילומים: רותם וורסקיין
ואת רואה את זה קורה?
״אני לא מסוגלת להיות בפוזיציה שאעביר 20% מההכנסות שלי למפונים. אם יהיה צורך בתרומה לשיקום המבנים של הישובים שנפגעו אתרום. אני אעשה את זה בצנעה ולא במסגרת קמפיינים והתחייבויות בריש גלי.
״אני רוצה למכור, זו לא מילה גסה. אני רוצה למכור את האופנה שאני מייצרת. חזרתי לערוך קמפיינים ממונים ברשתות החברתיות. ביום שבו דני נולדה היתה הרכישה הראשונה באתר שהגיעה אחרי הקיפאון הראשון – הרגשתי מאושרת. אנחנו העורף הכביכול חזק וככאלו אנחנו צריכים להמשיך ולהתקיים. הקיום שלי הוא עיצוב וייצור אופנה ואני לא מתביישת לדאוג לעצמי ולבית שלי״.
מירב לב רן, שיוצרת מקיבוץ נגבה שם היא גם מתגוררת, היא בעלת סטודיו לקעקועים ופירסינג. בימים כתיקונם שיטת המכירה שלה היא באירועי ומסיבות פירסינג שהיא מקיימת. ״רק לפני חודש וחצי עשיתי מסיבת פירסינג בקיבוץ בארי. יש לי מאזור העוטף הרבה לקוחות וחברות. קיבלתי מהן פניות באינסטגאם, הן ביקשו שאגיע למלונות שבהם הן נמצאות״.
זוהר כלב: אני לא מסוגלת להיות בפוזיציה שאעביר 20% מההכנסות שלי למפונים. אני רוצה למכור, זו לא מילה גסה. אני רוצה למכור את האופנה שאני מייצרת
מה פגשת?
״פגשתי נשים שרוצות לחיות; שיש להן ילדים ומשפחה שבשבילם הן רוצות לחיות. הן מלאות בעצב מהתופת שעברו, אבל הן בחרו להמשיך ולחיות. אחרי השלב שהוצפו בתרומות הן אמרו לי: אנחנו רוצות ויכולות לשלם. כמות התרומות שאנחנו מקבלות היא מטורפת ואנחנו מוקירות תודה, אבל עכשיו אנחנו רוצות לחזור לחיים וחלק מהחיים זה גם היכולת לחזור ולקנות עבור עצמנו את מה שאנחנו בוחרות״.
קרין לאופר, שהיא יזמית ובשונה משאר המשתתפים אינה יצרנית, מוסיפה ואומרת: ״גם אני וגם בן הזוג שלי עצמאים. שנינו מצאנו את עצמנו משותקים. ימים שלמים הייתי עסוקה בהלקאה עצמית שאני מתעסקת בזוטות ושזה לא לגיטימי כעת לעסוק בלמכור אופנה.
״אני מודה שמאז התעשתתי וחזרתי לערוך קמפיינים שיווקיים ברשתות החברתיות. אני משתדלת להתאים את הקמפיינים במלל ובצילומים בהתאם לתקופה, אבל סיימתי להתבייש, הפסקתי לפחד שיכעסו עלי כי אני מתעסקת באופנה ובבגדים.
״לצד אלו אני כבר בדבר הבא. אני מסוג האנשים שאם אין לי תוכניות לעתיד אני לא מתקיימת. זה מה שנותן לי כח. נכון לעכשיו נקבע כבר התאריך הבו אקיים את היריד הבא שלי ואני עסוקה בכל מה שכרוך בכך״.
בואו נחליט שבחנוכה הקרוב אנחנו כבר אחרי. איפה אתם בדצמבר 2023?
לב רן: ״מבחינתי בדצמבר 23 אני בשיא הפעילות, אחרי נסיעות לחו״ל שבהן אמכור ליהודים וישראלים ששוהים שם ומשם אביא כסף הביתה״. צמח מעריך שבדצמבר הוא יתעסק בדרופים של קולקציית החורף שלו. ״יתכן שאתאים כמויות לצריכה אבל בוודאות אהיה כאן. חד משמעית בישראל. זה הבית שלי״. לאופר מעידה על עצמה שבדצמבר היא כבר תעוף גבוה: ״יש לי תוכניות עבודה ואני אממש אותן״.
ויחזקאל מסכמת: ״19 שנה אני מייצרת אביזרים מעור. השנים הוכיחו לי שמכל נפילה קמנו והפכנו חזקים יותר, ובדצמבר כשניפגש כאן שוב, אני מאמינה שנהיה במקום חדש. כמי שמחוברת לעולמות הדת והתורה המשפט ׳וכאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ׳ תקף גם הפעם, וזה יקרה״.
אני מצטערת בשבילם, אבל זה שהם יכולים לתת הנחה של חמישים אחוז רק אומרת כמה המחירים מוגזמים בימים כתיקונם.
ובניגוד למה שכתוב בכתבה על תרומה של 5% מההכנסות, בפרסומים ברשתות החברתיות כתוב 2 אחוז.
שזה כלום ושום דבר וסתם מס שפתיים.
כשיבוא לנו לקנות בגדים, נקנה בגדים.
הרבה עסקים חווים עכשיו את התחושות והחרדות האלו. אני מסכימה לגמרי שלמכור זו לא מילה גסה, ושבהחלט לא כל עסק, ודאי לא עסקים קטנים שתמיד זוכים מהמדינה לתמיכה מפוקפקת, צריכים לתרום למאמץ המלחמתי.
אנשים יכולים לתרום כאנשים פרטיים לא כבעלי עסק. עסקי האופנה גם כך מתקשים לשרוד בארץ. מחזקת את כולם ומקווה שבאמת הסיוט הזה יהיה מאחורינו בדצמבר.
הנני מהנדס טקסטיל כאחד ממקימי "שנקר" כיום מכללת שנקר להנדסה ( בתחומיי המחשוב, הכימיה והפולימרים. ההייטק, החדשנות, ) ועצוב אופנה ועיצוב טקסטיל .
בימים אלה יש לתת לבוגרים תמיכה בעסקים .