כל מה שחשוב ויפה
״שקיעה״ בגלריה מנשר. צילום: יפעת קירשנבאום ארן
״שקיעה״ בגלריה מנשר. צילום: יפעת קירשנבאום ארן

לימור צרור / / ספק סביר

מיצב גדול בדמות סירה שיצרה האמנית לימור צרור לתערוכת הפתיחה המחודשת של מוזיאון רמת גן, הוצב מחדש בגלריה מנשר, שם נשארה במשך חודש מתחילת הלחימה. עם פתיחתה בימים אלה היא זוכה לפרשנויות עכשוויות חדשות

היא שקעה ברמת גן, עלתה על שרטון במנשר ושעת נעילה תהיה שעת פתיחה. לאחר חודש של מצור בגלריה מנשר, התערוכה ״ספק סביר״ נפתחה ללא אירוע, אלא כהכרח. הכרח כי צו השעה הוא להמשיך לעשות ולהציג אמנות, במיוחד אם היא עכשווית.

התערוכה נבנתה כסביבה משובשת המנכיחה עולם שוקע ללא ספקטקל, ללא מקום וללא זמן, אך יחד עם זאת אפשר לראות בה ייצוג של רוח המקום והשעה. לנוכח שאון היירוטים, קולות הקרב ורחשי העורף, עולם שחור שוקע הוא רלוונטי עכשיו יותר מתמיד. אבל החלל עומד דומם, כרישום שקט ומאופק של תמונת מצב רועמת.

אז איך הכל התחיל? העבודה ״שקיעה״ הוזמנה על ידי האוצרת סבטלנה ריינגולד לתערוכת הפתיחה של מוזיאון רמת גן. היו אלה ימי קורונה ואת התחושה תרגמתי לדימוי סירה שוקעת. העבודה תוכננה בהתאמה לאדריכלות חלל המוזיאון דמוי הסירה והוצבה במרכזו. סערה שפרצה במוזיאון בעקבות התערבות פוליטית והפעלת צנזורה גרמה לכך שבסופו של דבר התערוכה ירדה. כל העבודות הוסרו על ידי האמנים כצעד מחאה וביניהן גם שלי. ״שקיעה״ שקעה ואיתה התערוכה והמוזיאון. התהליך לווה במפח נפש גדול, אך היתה גם תקווה לנסיקה.

במאמץ להעלותה מן המצולות חברו אלי שניים מהאמנים שהיו שותפים לתערוכה ברמת גן – עודד ידעיה (מנהל הגלריה) וברק רביץ (ליווי אוצרותי) ולפני כחודש הוקמה התערוכה בגלריה מנשר. האפשרות להצבה מחודשת של הסירה גרמה לי לחשוב עליה כעל חלק ממכלול.

״שקיעה״ בגלריה מנשר. צילום: יפעת קירשנבאום ארן

״שקיעה״ בגלריה מנשר. צילום: יפעת קירשנבאום ארן

לימור צרור, ״שקיעה״ במוזיאון רמת גן. צילומים: רן ארדה

״שקיעה״ במוזיאון רמת גן. צילום: רן ארדה

כאמנית המונעת מחשיבה על מקום, המיצבים שאני בונה מורכבים מפרגמנטים של אובייקטים פיסוליים היוצרים סביבה משובשת. השיבוש, כפרקטיקה מהותית, מאפשר לי להסיט להקשר שמעניין אותי באותו המקום. במקרה זה המוטיבציה היתה לברוא עולם שהסירה היא חלק ממנו.

החיזיון רקם עור וגידים, הוצב בחלל והפך לדבר. אך הגורל פתלתל ופוטנציאל שקיעתה שוב עמד על בלימה. אל התערוכה השחורה התפרצה השבת האיומה והכניסה את כולנו לסחרחורת. חודש ימים היא עמדה ללא פתיחה נצורה בגלריה כסימן. 120 ליטר שמן שחור, זפת מותכת – הכל כמו קפא. באופן אירוני, קפיאה היא מצב אינהרנטי לתערוכה, שנהגתה ונבנתה כתנועה עצורה. גם עם פתיחת התערוכה ובמהלכה התנועה בה היא רק פוטנציאל לפרשנות.

חודש ימים עמדה התערוכה ללא פתיחה נצורה בגלריה כסימן. 120 ליטר שמן שחור, זפת מותכת – הכל כמו קפא. באופן אירוני, קפיאה היא מצב אינהרנטי לתערוכה, שנהגתה ונבנתה כתנועה עצורה. גם עם פתיחת התערוכה ובמהלכה התנועה בה היא רק פוטנציאל לפרשנות

אני אמנית חלל וחומר ואחד המאפיינים של עבודותיי היא אבולוציה תהליכית. כל עבודה היא עצמאית וספציפית אבל גם גלגול והתפתחות של העבודה שלפניה. הסירה שהצבתי במוזיאון ינקו דאדא הובילה לסירה ברמת גן, שהייתה נקודת המוצא בחומריה, רעיונותיה ותכניה לתערוכה במנשר. היא זרעה את הזרעים לרעיונות כמו השתקפות, הכפלה, חומריות, צבעוניות, הצבת רצפה ועוד.

הרעיון המקורי היה שהסירה תכיל שמן מנועים, אבל בשל בעיות מנהלתיות במוזיאון רמת גן נאלצתי להמירה בזפת. בגרסה המחודשת חזרתי לרעיון הראשוני שנכון יותר לעבודה. ואכן, החלל במנשר מוכפל בתוך בור עמוק. פתח אשלייתי שנפער בקרקעית הסירה שאליו מעמיקים תרנים שבריריים.

ההכפלה הפכה למוטיב בתערוכה ולפיכך לבניית סירה שנייה וזוגות אובייקטים. כחלק מהדהוד האדריכלות קורות הברזל העליונים, הנושאים את תאורת החלל, הוכפלו על הרצפה כשזפת ושמן מוכלים בהם לסירוגין. במקביל מתקיימים גם מתחים דיכוטומיים במובנים של מעלה־מטה, שחור־לבן, קור־חום, רך־קשה, קל־כבד וכן הלאה. למרות שמצבים אלו יצרו קו רישומי וחזון תמונתי, אי אפשר להעבירם בצילום. את חיבור חלקי הפאזל לנוף יכול לחבר רק צופה מתהלך שחווה את המרחב, מעל ומתחת לפני השטח.

צילומים: יפעת קירשנבאום ארן

צילומים: יפעת קירשנבאום ארן

birds

יש לי תחושה שבכל פעם שאני עושה אמנות הרלוונטית לחיים – באה המציאות וטורפת את הקלפים. מאז השבת האיומה ליווני זעקות אנשי בארי ואישרו לצערי את המיצב המדמם שבניתי לפני כשנה בגלריה בארי. התהליך שאני עוברת עם התערוכה במנשר על גלגוליה ותפניותיה הוא שיעור. הוא עורר בי מחשבות על היכולת שלי לשלוט ועל ההכרח גם לשחרר.

אל מול ההרס אמנות היא כמעשה בריאה, כהתפרצות של כוח חיים, אבל היא גם מעלה בי תהיות על כוחה. אני רוצה להאמין ששקיעה או התרוממות היא בידינו, גם אם נאלץ לנשוף במפרש המחורר. תערוכה היא קידוד חזותי בניסיון לפקוח את עין הצופה. לעורר מחשבה ורגש על מציאות פנימית וחיצונית בתקווה אולי להתפקחות, הנעה ושינוי. ספק סביר היא אמת מידה הדרושה להרשעה במשפט, אך הקפאת הרגע מזמנת את השהיית חריצת הדין, את מצמוץ הספק.

לימור צרור | ספק סביר
ליווי אוצרותי: ברק רביץ
גלריה מנשר, דוד חכמי 18 תל אביב
נעילה: 9.12


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden