כל מה שחשוב ויפה
איתן ברטל. צילום: אסף אלבוחר
איתן ברטל. צילום: אסף אלבוחר

בחזרה לעתיד // איתן ברטל

בעשור האחרון החליט איתן ברטל להתמקד באמנות ובאקדמיה, ולהפסיק את פעילותו בעולם העיצוב המסחרי. ״האיש ההולך״ שהגה בשנות ה־80 ביחד עם אילן גולדשטיין הפך לפסל חוצות בת״א, ומבחינתו ״יש רק אפשרות אחת: להמשיך ללכת״

לפני 10 שנים

בשנת 2013 התקיימה בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון התערוכה ״האיש ההולך״ של איתן ברטל ואילן גולדשטיין (אוצר: אריה ברקוביץ׳). אמנם הייתי בן 15 כשהאיש ההולך התחיל כגרפיטי ברחובות תל אביב בסוף שנות ה־80, אבל אני זוכר אותו עד היום.

ברטל וגולדשטיין, הוגי הרעיון, יצרו אקט מחאה ציבורי, בעל קונספט רעיוני חתרני שנתמך בכלים מעולם תרבות ההמונים, האמנות והעיצוב. הם יצרו דמות פיקטיבית, צללית של אדם הולך, שאותה הם הריצו וירטואלית לראשות העיר תל אביב.

לשם כך, הם יצרו שפה גרפית חתרנית לתקופתה שכללה כרזות, ברוח העיצוב המודרניסטי של תחילת המאה ה־20, סלוגנים ישירים ובוטים, פסלים שפוזרו ברחבי העיר ומסע פרסום אגרסיבי שדרש דיאלוג ציבורי ודאגה לצרכי האזרח. האיש ההולך הפך לאייקון תרבותי וקמפיין הבחירות הפיקטיבי הוכיח עד כמה תעמולה ומניפולציה תקשורתית יכולים להשפיע על דעת הקהל.

״בשנת 2013 החלטתי להתמקד ביצירתי כאמן וכן באקדמיה, והפסקתי את פעילותי בזירת העיצוב המסחרי שבה התמחיתי בעיקר בעיצוב ומיתוג ערוצי טלוויזיה, תרבות ומערכות בחירות״, מספר כעת ברטל. ״כיוצר, המעורבות שלי בעיר הייתה בפעילות אמנותית אקטיביסטית כמו פרויקט האיש ההולך.

״רציתי להשפיע יותר על הנעשה בעיר, לכן הגשתי בשנה זו מועמדות מטעם סיעת הירוקים למועצת העיר תל אביב כהמשך לפעילותי איתם. אמנם לא נכנסתי למועצה לבסוף, אך מוניתי כנציגם למספר ועדות״.

וכיוצר?

״באותה שנה ההתחלתי להתנסות בשילוב טכנולוגיות אינטראקציה פיזית ויצרתי את עבודתי האינטראקטיבית הראשונה, JUDE, שהוצגה בפסטיבל האמנות החשוב ארס אלקטרוניקה במסגרת התערוכה IL(L) Machine.

״בשנה זו הצגתי גם יחד עם אילן גולדשטיין, שותפי לפרויקט, את התערוכה הרטרוספקטיבית ״האיש ההולך עדיין הולך״ בגלריה ויטרינה של המכון הטכנולוגי, כמחווה לפרויקט האקטיביסטי הרב־מדיומלי, ״האיש ההולך״, משנות ה־90, שאצר אריה ברקוביץ״.

פאסט פורוורד

בעשר השנים האחרונות התמקד ברטל ביצירה שמשלבת טכנולוגיות אינטראקטביות רובוטיות, וביצירת דימויים בעלי תכנים אקטואליים ביקורתיים. בשנת 2017 הציג תערוכת יחיד של עבודותיו בבית הנסן בשם ״ניאוברטליזם״. העבודות נעשו בעזרת יוני עמית, מוסיקאי, מתכנת ויוצר המתמחה בטכנולוגיה.

״מאז אני ממשיך להציג ולפתח עבודות חדשות. לאחרונה השתתפתי בביאנלה לאומנות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל 2023, מהי מידת האדם, וכן בביאנלה הקודמת ב־2020. בשנת 2021 הצגתי תערוכה גדולה משותפת בבית האמנים בתל אביב עם האמנית ג׳ניפר אבסירה בשם סופFUN. התערוכה עסקה באופן מקאברי ואירוני בסוף. שנה לאחר מכן, ב־2022, הייתה לי תערוכת יחיד, ׳אוסף מעורער של רגעים יציבים׳, בגלריה סוטנרקה של הפקולטה לאמנות ועיצוב בפילזן שבצ׳כיה״. 

 

jude, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: דור קדמי

jude, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: דור קדמי

״100 גרם שחורים״, ניאו ברטליזם. צילום: אסף אלבוחר

״100 גרם שחורים״, ניאו ברטליזם. צילום: אסף אלבוחר

הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל, 2020. צילום: הדר סייפן

הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל, 2020. צילום: הדר סייפן

שעון קוקיית המתאבדים. צילום: מרטינה הולנובה

שעון קוקיית המתאבדים. צילום: מרטינה הולנובה

במקביל ליצירה כאמן המשיך את פעילותו האקדמית. בשנתיים האחרונות הוא שותף בצוות כתיבת התכנית לתואר השני החדש (M.Des) בפקולטה לעיצוב של המכון טכנולוגי חולון, עיצוב לסביבה טכנולוגית. בשנת 2019 מונה בפעם השנייה כראש מחלקה זמני של המחלקה לתקשורת חזותית במכון. ״בשנה זו הובלתי את פיתוח תכנית הלימודים בעיקר בפן הטכנולוגי והכנסת קורסי VR. בנוסף יזמנו את ׳מבט פולני׳, שבוע עיצוב, סדנאות ותערוכה עם מעצבי כרזות מובילים מפולין בשיתוף השגרירות הפולנית, יוסי למל ובהפקת עדי קרליץ״.

10 שנים אחרי

״התערוכה מ־2013 על מסעו החלוצי, הנרגן והאקטיביסטי של האיש ההולך בתחילת שנות ה־90, עוררה אותנו לזמן את דמותו שוב על רקע האירועים החברתיים פוליטיים שהתרחשו בתל אביב ובכלל המדינה. בשנת 2016 יסדנו את ׳אות האיש ההולך לאקטיביזם׳ והחלנו מסורת של הענקת אות הוכרה לאקטיביסטים נחושים המבטאים את רוחו של האיש ההולך. 

״האירוע קם בשיתוף בית העיר בתל אביב בניהולה של אילת שלונסקי ומגזין טיים אאוט תל אביב. במסגרת אירוע הענקת האות הוצגה תערוכה מקיפה של עבודות, מיצבים ואירועים שנוצרו בפרויקט האיש ההולך. בשנת 2019 ניתן שוב אות האיש ההולך תחת הכותרת ׳רק בכוח׳״.

מה הרלוונטיות של הפרויקט היום?

״האיש ההולך, כמייצג עשייה יצירתית המשולבת ברוח מחאה, הפך לרלוונטי מתמיד. חווינו תקופה ארוכה של מחאות הזועקות לשינוי והתריעו על המחדלים שהובילו למצבנו האיום כיום. לאיש ההולך יש רק אפשרות אחת להמשיך ללכת. הוא אסיר המסע תחת הבטחתו האירונית ׳בקרוב אגיע רחוק׳.

״לשמחתנו, כאות הוקרה לפרויקט ולדמותו הנחושה והסימבולית של האיש ההולך, בתחילת השנה הוצב פסל ׳האיש ההולך – בקרוב אגיע רחוק׳ בהצבת קבע בכיכר של״ג בתל אביב (אוצר: אודי אדלמן). הפסל נבחר במסגרת יוזמה של ראש העיר והמחלקה לאמנויות של עיריית תל אביב לחידוש הפיסול במרחב העירוני בתל אביב״.

האיש ההולך. צילום: איתן ברטל

האיש ההולך. צילום: איתן ברטל

ומבחינה אישית? 

״תערוכת האיש ההולך שהוצגה לפני עשר שנים סימנה אצלי מעבר מעשיה אנלוגית בחומר ועיסוק בשפת הרחוב/עיר כמדיום, ליצירה רב־מדיומלית המחוברת לטכנולוגיות המדיה החדשה. התחלתי ליצור דימויים טעונים, אירוניים המשלבים טכנולוגיות חישה אינטראקטיביות, אלקטרוניקה ורובוטיקה.

״זו הייתה תקופה לפני המפץ הגלקטי של יישומי הבינה המלאכותית שהיו רק בראשיתם. חשתי כי מה שאפיין פעם את היצירה הספונטנית והאותנטית ברחוב קורה עכשיו בענק במרחב החיבור בין טכנולוגיה לאמנות ועיצוב – יצירה כמיני סטארט־אפ המכפיפה תחתיה תחומי ידע שונים. זו ההתרגשות הראשונית מחיבור לשדה שהוא רק בראשיתו ואין לי ספק שיהפוך למרכזי בשדה האמנות והעיצוב״. 

בעוד 10 שנים

״האיש ההולך כנראה עדיין ישקיף מכיכר של״ג מעל חוף גורדון, אל מסעו הנצחי קדימה וימשיך להבטיח ׳בקרוב אגיע רחוק׳. במקביל אני מקווה שאמשיך ליצור עבודות בעשייה רב תחומית המסקרנת אותי המבטאים את התכנים והדימויים שבהם אני עוסק״.

לקריאה נוספת

״אחד המרכזים החשובים בעולם לקידום עיצוב אמנות וטכנולוגיה הוא פסטיבל ארס אלקטרוניקה בלינץ שבאוסטריה. ממש מומלץ להגיע לשם לטריפ קצר של מפגשים תערוכות הרצאת וסדנאות (כמו גם פסטיבלTransmediale המצוין בברלין).

אמן מעניין הבוחן את היחס בין אמנות מדע וטכנולוגיה הוא Julius von Bismarck, והכי חשוב המלצה בעקבות האיש ההולך – אל תפסיקו לנוע, צאו לרחובות ופוצצו את האנרגיות שיש בתוככם״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden