ים עמרני מציג ריאליזם מאגי בבית האמנים בירושלים

חגית: הי ים, אני מעזה לשאול מה שלומך בימים קשים אלה?

ים: היי, אני בסדר, כואב ומקווה לימים טובים ושקטים יותר

חגית: כן גם אני. שמחתי לשמוע שהתערוכה נפתחה מחדש. למרות שהתקופה קשה, אני רואה שאנשים רוצים למצוא נקודות אור כמו תערוכות אמנות, מה אתה רואה בבית האמנים? יש קהל?

ים: כן, התערוכה נפתחה מחדש והוארכה בחודש. משמח לשמוע שאנשים מוצאים נקודות אור באמנות, אני קצת מתקשה לחזור לעבוד ורק מכין את השטח. הפעם האחרונה שהייתי בבית האמנים הייתה לפני השבת הנוראית, ב־3 באוקטובר, התקיים אז שיח גלריה בתערוכה

חגית: אם כך בוא נחזור בזמן, יש לנו פריבילגיה נדירה, וספר לי על התערוכה כפי שהתחילה – מה התמה שלה? ממתי העבודות?

ים: התערוכה מוצגת במסגרת הפרס לציור ע״ש אסנת מוזס לאמנים צעירים לשנת 2023, ומורכבת משישה ציורים שנעשו השנה למעט עבודה אחת. גוף העבודות מציג איזשהו מנעד של שפות וערכים ציוריים שקצוותיהם נמתחים על ידי ערכים משתנים נטולי כל מתודולוגיה ובמידה רבה, קיים ופועל בתוך עצמו, ואין כמעט צורך להגיב למציאות ולא לנכס ממנה

מקורות ההשראה שלי הם תלויי מקום ונשאבים מאורח החיים כאן. בעבודות שלי אני מייצר הכלאות, מעמיק פערים וגורם להתנגשויות והפרעות בין דימויים, לפעמים לכדי פרדוקס; במטרה לנטרל את הפונקציונליות שלהם ולהשרות איזושהי תחושת אי־נוחות

חגית: מה זאת אומרת נטולי מתודולוגיה? אתה עובד באופן אינטואיטיבי? זרם תודעה?

ים: בחלק גדול מהמקרים כן, במיוחד בתחילת תהליך העבודה. אחת מהנחות היסוד של תהליך העבודה, היא תחילת היווצרותו מהצטברות של מחוות מופשטות ודימויים של אלמנטים שונים מקצוות שונים. מסת הדימויים בציורים עשויה לדרוש סינון וזיקוק משני על הקיימים ומציבה שאלות של בחירה, בין אם אתיות, אסתטיות, נרטיביות או הקשורות לתוכן. נוצר מצב היררכי ושרירותי הדורש פעולת חילוץ, קבלת האפשרות לריקנותם של הדימויים המתיימרים לייצג נרטיב, רעיון או מסר. העומס בהופעתם, כמו גם היערמותם בשכבות, מבקש להתנתק מהייצוג עצמו

חגית: הציור המופשט שלך בנוי על קומפוזיציות של צבעים עזים, פורמטים גדולים ולעתים מראה של קולאז׳, למרות שאין פה קולאז׳ – הכל ציור. מה מקורות ההשראה והפעולה שלך?

ים: אני מאמין שהרבה ממקורות ההשראה שלי הם תלויי מקום ונשאבים מאורח החיים כאן. בעבודות שלי אני מייצר הכלאות, מעמיק פערים וגורם להתנגשויות והפרעות בין דימויים, לפעמים לכדי פרדוקס; במטרה לנטרל את הפונקציונליות שלהם ולהשרות איזושהי תחושת אי־נוחות, שמשדרת ניהיליזם והיעדר עמדה קוהרנטית, כחלק מנסיון לאטום את השפה האמנותית שלי. מונח ששמעתי לאחרונה ואני מוצא שיכול להתאים לאופן העבודה שלי ולקוח מדיסציפלינת הספרות יהיה ״ריאליזם מאגי״. אני עושה שימוש בדימויים הלקוחים מעולם המדע הבדיוני, תאוריות קונספירציה, ולא מעט פעמים שדימויים הלקוחים מסגנון מוזיקלי כמו מטאל יכולים למצוא את דרכם לאיזשהו אופן יצוג בעבודה

חגית: מעניין, לזה התכוונתי בשאלה על זרם תודעה 🙂

אז אם הציור הוא שיקוף של תהליכים ואירועים בחיים ובדמיון, ספר קצת על עצמך, איפה אתה חי? מה אתה עושה חוץ מהאמנות? איפה המלחמה הנוראה תפסה אותך? (כי לצערי אי אפשר להתעלם מהתקופה)

ים: ברור. אני חי ועובד בתל אביב, חוץ מאמנות אני עובד כצייר ופסל בחברה שעושה תפאורות לתיאטרון, טלויזיה וקולנוע. 
המלחמה תפסה אותי בחדר המדרגות של הבניין שבו אני גר בדרום תל אביב. אמא שלי התעקשה לשלוח משלחת חילוץ שהורכבה מבני משפחה וגם לא, לבוא לקחת אותי לבית שלה באזור השרון. הייתי שם איתם במהלך השבוע הראשון של המלחמה

חגית: חחח ועכשיו? שחררו אותך?

ים: תחת תנאים 🙂

לא כיוונתי לאמירה פוליטית יותר מאשר טו פויינט א פינגר, להצביע על משהו, ״תופעה״ שחשבתי אז שמצריכה התעכבות.
 אני עד היום לא יודע אם האירוע הזה פגע בי או עשה לי שירות. אני זוכר שאחרי שהתבקשתי לצנזר את העבודה לא חזרתי לתערוכה

חגית: היכרנו לראשונה כשסיימת את הלימודים בשנקר, וכתבתי אז על פרויקט הגמר שלך, אבל לא רק אני. מה שהיה אמור להיות רגע חגיגי של יציאה לדרך, הפך לאירוע פוליטי לא פשוט, סביב הציור שבו נראתה דמות שהזכירה את איילת שקד – אז שרת המשפטים. צפית את זה? כיוונת לאמירה פוליטית, פרובוקטיבית?

ים: לא, לא צפיתי את זה. זאת אומרת, הבנתי שניתן לזהות את הדמות – בעקבות משהו שאמרה גליה יהב ז״ל, שביקרה בתערוכת האמצע. והיה רגע ששאלה האם מדובר בשרה. אני קצת הופתעתי מהחדות שלה בזיהוי, היות והפנים המצויירות היוו אולי אחוז אחד מהעבודה כפי שהוצגה. אבל לא המשכנו לדון בזה.

לא כיוונתי לאמירה פוליטית יותר מאשר טו פויינט א פינגר, להצביע על משהו, ״תופעה״ שאני חשבתי אז שמצריכה התעכבות.
 אני מתקשה לחשוב שביכולתה של אמנות להיות פוליטית דיה, אבל באותו זמן מבין שבלתי נמנע שפוליטיקה תחדור לכלל תחומי החיים ובין השאר לאמנות. לא נעשה ניסיון לבזות, ובהקשר הזה אעשה שימוש בכותרת צינית של מאמר שכתב עמוס שוקן על הפרשה, אסור לצייר דמות אישה בעירום.

הקונוטציות של עירום באמנות אין משמעותן ביזוי, ואף עשויות להיתפש במקרים רבים גם כהדרה

חגית: ובעקבות הסערה – נפגעת? הייתה טראומה? זה השפיע על האמנות שלך?

ים: אני עד היום לא יודע אם האירוע הזה פגע בי או עשה לי שירות. אני זוכר שאחרי שהתבקשתי לצנזר את העבודה לא חזרתי לתערוכה וליטרלי הסתובבתי בבית בשמיניות אולי במשך שבועיים, כשאני הודף כל מיני הצעות לראיונות בכלי תקשורת שונים, תוך ניסיון להבין את סדר הגודל של הפרשה שהפכה גדולה ממני בכמה מידות כבר בימים הראשונים.

אני חושב שכבר אז, בתערוכת הגמר, אפשר היה לזהות הרבה התחלות של הפשטה, אבל זה אולי כן שימש כזרז לאותו תהליך של פרידה מהעולם המימטי והצורך בהתכתבות עם המציאות. תהליך של אטימת וסגירת השפה

חגית: עכשיו שהתערוכה נפתחה, איזה תגובות אתה מקבל? מה היית רוצה שאנשים יחוו בחלל?

ים: קיבלתי כל מיני תגובות מעניינות על התערוכה. בשיח הגלריה שהיה אקלקטי מבחינת המשתתפים בו, הגיע אברך לא צעיר ולקח חלק פעיל בשיחה וגילה הרבה סקרנות ועניין בעבודות. הוא סיפר שכבר ראה את התערוכה ובעקבות זה החליט להגיע גם לשיח גלריה. זה מאוד שימח אותי לדעת שהאמנות שלי מגיעה גם למי שלא נמצא בקהל היעד הקונבנציונלי. הוא תהה בקול מדוע הוא לא מסוגל להבין את העבודות. ״כל התעכבות או השתהות של הצופה אל מול העבודות שלי מאוד משמחת״ – זה משהו שלמדתי מאוצר התערוכה שהיה מרצה שלי בעבר, יונתן גולד

חגית: ומבחינה אישית איך אתה מרגיש? אופטימי? רוצה להסתגר? רוצה לעזור?

ים: עוד לא ממש חזרתי לעבוד מאז תחילת המלחמה. הכול מאד כאוטי וקיימת הרבה אי ודאות. עכשיו, כשהמציאות עלתה מעבר לכל דמיון, עולות הרבה שאלות סביב רעיון או תוכן שיהיה ראוי. אני מאמין שתחושת הכאב והבלבול יהיו חייבות לבוא לידי ביטוי בעבודות הבאות.

לפני ה־7 באוקטובר התחלתי לגלגל מחשבות על לימודים בחו״ל ולהתחיל לנסות לנסח גוף עבודות חדש. כרגע יש לי בעיקר רצון להתגייס ולעזור. אני מייחל שכל החטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום ובמהרה לחיק משפחותיהם, רפואה שלמה לפצועים ושנדע ימים טובים ושקטים יותר

---

ים עמרני | תערוכת פרס אסנת מוזס לציור
אוצר: יונתן גולד
בית האמנים ירושלים
נעילה: 3.12