אלון שריד // דיורמה בוואדי

הפרטים הטכניים

העבודה ״דיורמה בוואדי״ מוצגת במסגרת התערוכה הקבוצתית ואדי במוזיאון חיפה (אוצר: דן הנדל), עד ה־1.1.

מי אני

אלון שריד, מעצב ואמן רב תחומי. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מרצה במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. יוצר מיצבים, עבודות אינטראקטיביות ומעצב תערוכות בשיתוף פעולה עם מוסדות תרבות כמו זומו, בית הנסן, שבוע העיצוב ירושלים ואחרים.

העבודה

העבודה שנוצרה במיוחד לתערוכה ״ואדי״ היא מודל תלת־ממדי של פיסת נוף מנחל ״שיח״ שבחיפה. זו הדיורמה הראשונה שאני יוצר, ומבחינתי זה סוג של הומאז׳ לפורמט שהמציא את המציאות המדומה הרבה לפני שמשקפי VR נכנסו לחיינו.

אנחנו מכירים דיורמות בעיקר ממוזיאוני טבע. בדרך כלל מדובר בחלון גדול שמאחוריו מוצגים פוחלצים של בעלי חיים בסביבת המחיה הטבעית שלהם. הדיורמות נתפסו כמוצגים סמי־מדעיים, הן הורכבו מציור נוף פנורמי ותפאורה שהתבססו על מחקר שטח שעשה צוות המוזיאון בבית הגידול של בעל החיים.

צילומי הצבה: אלון שריד

הסיפור של הדיורמות תפס אותי כשקראתי על אחד מציירי הרקעים שנחשב פורץ דרך – ג׳יימס פרי ווילסון. הוא הצטרף לצוות הדיורמות של המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק ב־1934, ובשונה משאר ציירי הנוף שהגיעו מרקע של לימודי אמנות, הגיע מרקע של אדריכלות. הוא קרא תיגר על השיטות של שותפיו ונקט בגישה כמעט מתמטית לציורי הרקע שלו.

ווילסון פיתח שיטה הפורסת את ציור הפנורמה בתוך גריד מיוחד כדי ליצור אשליה של פרספקטיבה, חישב מה תהיה זווית השמש וכיצד ייפול האור על כל אלמנט. הוא הבין כיצד לתכנן קומפוזציות שבהן התפאורה הפיזית המוצבת בקידמת הדיורמה תשתלב באופן מיטבי עם ציור הרקע. די מהר פיתחתי אובססיה לווילסון וחיפשתי כל תיעוד שנשאר מתהליך עבודתו. תפס אותי השיגעון שלו ליצור אשליה חזותית מדוייקת ומשכנעת, להביא פיסת מציאות לתוך המוזיאון.

ב״דיורמה בוואדי״ אין פוחלצים, ואת ציור הרקע החלפתי בצילום פנורמי. הצילום הורכב מ־50 תמונות שצילמתי יחד עם צלם הדוקו תומר סלוצקי, ושולבו במחשב יחד לפנורמה מפורטת ביותר. לאחר מכן, תחת ידי הקסם של המעצב ניל כהן, התמונה עובדה ונערכה והוספו בה אלמנטים כדי לחדד את האווירה שניסיתי ליצור.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

הדיורמה ממקמת את הצופה בשביל הוואדי, בשעת לילה עם קולות צרצרים, כשחלונות הבתים מהעיר מאירים ומשקיפים מלמעלה. רציתי ליצור תחושה של מציאות מדומה שהצופה נמצא בתוכה ולא מתבונן מהחוץ. בשונה מדיורמות קלאסיות, השימוש בצילום שהודפס מראש במקום בציור, לא איפשר את אותה גמישות בהתאמה בין הרקע לתפאורה הפיזית שיצרתי במוזיאון.

כדי להתגבר על האתגר, הארתי את הצילום בתאורה אחורית ובעזרת פנסים חכמים שלטתי על הצבע ועוצמת התאורה של כל אזור בדיורמה. זה איפשר גם להשתמש בהקרנה אחורית כדי להוסיף פרטי אנימציה (Projection Mapping) כמו תנועת גלים בים, נצנוץ כוכבים וריצוד טלוויזיה בחלונות הבתים.

תעבירו את זה הלאה

העבודה נוצרה במיוחד לתערוכה שעוסקת בוואדיות בחיפה ואולי תהיה מנותקת קונטקסט במקום אחר. אבל בכל זאת אספר שיש מקצוע שנקרא Imagineers – שזה הלחם של דמיונאים/מהנדסים. אלה האנשים שעומדים מאחורי הטכנולוגיה, הטכניקות והפיתוח של אטרקציות בפארקים של דיסני בכל העולם. אז זה לא שזה היעד הבא למחר בבוקר – אבל בהחלט מבטא את סוג העשייה שאליה אני נמשך. במקביל, הייתי רוצה להביא עוד מהז׳אנר של הדיורמה, את הטכנולוגיות והאשליות שמאפשרות את החוויה שהיא מייצרת, אל תוך מרחבי אמנות.

גן הזן של סירי. צילום: אלעד שריג

פלוס אחד

לא ידעתי הרבה על דיורמות לפני שדן הנדל, באחת מהשיחות המקדימות שלנו, ציין בפניי שכבר עשיתי דיורמה בעבודה קודמת שלי. זה היה רגע כזה שבו נקודה מהעבר התחברה לנקודה מהעתיד וזה סוג הדברים שמיד מניעים אותי.

״גן הזן של סירי״ היא עבודה שיצרתי יחד עם עמית פורטמן וליאן רוזנטל לשבוע העיצוב בירושלים 2019. בעבודה הוצג מודל קטן של גן זן ובתוכו סלעים שנראים כמו מרחפים, בזמן שקולה של סירי, העוזרת הקולית של אפל, מקריאה משפטי זן. גם העבודה הזאת היא תולדה של מחקר בעקבות תעתוע הראייה שיצר את ההולוגרמה של הסלעים המרחפים.

התעתוע נקרא Pepper's ghost והומצא לראשונה לשימוש בתיאטרון ב־1862. בעבודה שיכללנו את התעתוע והשתמשנו בווידאו כדי ליצור הולוגרמה של חול הנשפך כמו מים על גבי אחד הסלעים. בדיעבד הבנתי ששאבנו הרבה השראה לאופן התצוגה של העבודה, שהוצגה מאחורי מסגרת זכוכית גדולה, מהשפה הוויזואלית של הדיורמות.

ואדי
אוצר: דן הנדל
מוזיאון חיפה לאמנות
נעילה: 1.1