קולקציית Border Story: ״עכשיו כולנו רוצים רק דבר אחד: לחזור הביתה״
ירו, בן 28, מעצב מיתוג, מקיבוץ בארי; איתמר מזרחי, בן 24, מעצב ואמן מקיבוץ רעים; והודיה אדר־עסיס, בת 31, בעלת סטודיו למיתוג מקיבוץ נחל עוז – עיצבו לרשת סטורי את מיני הקולקציה BORDER STORY, שכוללת שישה טי־שירטים המביאים את סיפורם ואת חייהם לפני ה־7.10, ואחריו.
״הפרויקט נוצר בדיוק מהמקום שבו חשבנו, כיצד אנחנו יכולים לספר בדרכנו את הסיפור הבלתי נתפס שהחל באותה שבת לעולם״, מספרת עדי טיגר אזולאי, סמנכ״לית השיווק של קבוצת 911, מפעילת רשת חנויות סטורי. ״לכן בחרנו בשלושה מעצבים שחיים בעוטף והיו בביתם באותה שבת, והיה לנו ברור מלכתחילה שזה יהיה פרויקט שאת הרווחים ממנו נתרום לארגוני ההסברה, כדי לא לאפשר לעולם להתעלם ולשכוח את הזוועה שעברנו ואת המלחמה בה אנו נמצאים״.
בימים הראשונים של המלחמה, מספרת טיגר אזולאי, מצאו את עצמם עובדי החברה תורמים היכן שאפשר בדומה לחברות, ארגונים ואזרחים רבים אחרים. ״אחרי מספר ימים הרגשנו שאנחנו רוצים לעשות משהו אחר ובעל משמעות, ובין המעצבים שלנו בחברה עלה הרעיון לפנות למעצבים שחיים בעוטף שיספרו את הסיפור שלהם בגוף ראשון״.
המעצב הראשון שאליו פנו היה ירו (ירון גלברד), שעבד בעבר בסטורי, ותוך מספר ימים העיצובים עברו לייצור, בארץ. מרגע השקת הפרויקט בעמוד האינסטגרם של סטורי כבר נמכרו אלפי חולצות, והרשת התקדמה להליך יצור מזורז של אלפים נוספים כדי לעמוד בדרישה.
ירו: יצרתי קונטרסט בין עצב וחרדה לבין הרצון לחיות מחדש. מה שהיה היה ומה שיהיה הוא שיהיה… שום דבר כבר לא יחזור להיות אותו הדבר אחרי שניצלתי מהתופת
״ביום שבת ה־7.10 קמתי בבארי, הקיבוץ שנולדתי וגדלתי בו, לבוקר שחור״, מספר ירו. ״מתוך אותם רגעי אימה בממ״ד, ולאחר 12 שעות של מתח ופחד, קפצנו דרך החלון וברחנו אל מחוץ לקיבוץ. תחושת ההלם שהצלחתי לשרוד התחלפה בהתרגשות שיצאתי בחיים.
״ההשראה לעיצוב שלי הגיעה מתוך התחושות האלה: יצרתי קונטרסט בין עצב וחרדה לבין הרצון לחיות מחדש. מה שהיה היה ומה שיהיה הוא שיהיה… שום דבר כבר לא יחזור להיות אותו הדבר אחרי שניצלתי מהתופת. הטי־שירטים שלי מביאים לידי ביטוי את עצמי ואת המחשבות שלי. ביטאתי את עצמי בין לוגוטייפ נקי לאימוג׳ים תמימים ומוכרים המשקפים את החוויות שלי מלפני ואחרי אותה שבת, ששינתה את חיי לעולם ועד״.
״ההשראה לעיצוב שלי מגיעה מתל ג׳מה, תל הסמוך לקיבוץ שמשקיף על עזה ונופי הקיבוץ״, מספר מזרחי. ״בזמן הקמתו קיבוץ רעים נקרא קיבוץ ג׳מה על שם התל; זה הסימן המזוהה עם הקיבוץ שלי. עוד עיצבתי ורד לזכרה של סבתא ורדה שלי, חלוצת קיבוץ רעים שנרצחה בטבח בקיבוץ בתאריך 7.10.
״לעיצוב אופנה נחשפתי עוד מהבית, מסבתא רבא ואמא שלי. משם המשכתי ללימודי עיצוב אופנה בתיכון נופי הבשור. אחרי מספר שנים מחוץ לקיבוץ, חזרתי לנוף ילדותי כדי לפתוח סטודיו חדש בבית שלי. המבנה המיתולוגי של הדיסקו (מקום המפגש שהכי משקף חיים, אהבה ושמחה בקיבוץ) הפך לחלל העבודה שלי. לצערי, לא הספקתי לפתוח את הסטודיו. אני מאמין שעוד אשוב ואפתח ואמשיך ליצור ולעצב״.
אדר־עסיס נקלטה כחברת משק בקיבוץ נחל עוז בשנתיים האחרונות, שהפך לביתה ושם גם נמצא הסטודיו שלה. ״בשבת ה־7.10 הבית שלנו נבזז ונהרס כחלק מהאסון הגדול, וכך גם הסטודיו המושקע שבניתי״, היא מספרת. ״למזלנו ניצלנו, אבל הלב מרוסק מכאב על האנשים היקרים שאיבדנו ועל המקום שהיה לנו לבית. אני מאמינה שעוד נשוב הביתה לנחל עוז ונצמח ונפרח בחזרה ונקים את שוב את הקיבוץ היפה בארץ.
״ההשראה לעיצוב שלי באה מהחגיגות שנהגנו לחגוג בקיבוץ. מדי שנה, חגגנו את השנה החדשה בצעדת ראש השנה ובסופה הפרחנו עפיפונים אל השמים בתקווה שהשנה תביא עליה את השלום. זה היה האירוע האחרון שחגגנו יחד בקיבוץ שלנו. השמים היו כחולים, בצבע כמעט לא הגיוני, כולנו שמחנו וברכנו בציפייה לשנה הקרובה שתבוא עלינו לטובה.
״אירועי ה־7 באוקטובר השאירו אצלי ואצל כולנו חור עצום בלב, בצורת הבית שלנו. ילדי נחל עוז שניצלו ציירו את העפיפונים אבל הפעם באווירה אחרת וזו ההשראה שלי. המילים ׳לחזור הביתה׳ נכתבו בהשראת הרבש״ץ של הקיבוץ שלנו, אילן פיורנטינו ז״ל, שבמסגרת תפקידו נעדר פעמים רבות מביתו ומשפחתו על מנת להגן על תושביו, וכך גם איבד את חייו באותה שבת. השיר האהוב על אילן היה ׳לחזור הביתה׳ של התקווה 6. ועכשיו כולנו רוצים רק דבר אחד: לחזור הביתה״.
את קולקציית BORDER STORY במידות S עד XL אפשר להשיג בחנויות סטורי ובאתר, במחיר אחיד של 180 ₪
“ביטאתי את עצמי בלוגוטייפ נקי”? סרייסלי? מה בין השם העברי, הארצי, המקומי ׳בארי׳ לבין הסטייל הטרחני והכפוי הזה באנגלית? אין שום גבול לאובססיה לתת מעטפת מיתוגית עדכנית ומצוחצחת לכל דבר, גם כשהוא מדמם ומוכה אסון?