כל מה שחשוב ויפה
מיטל בר־נוי, Jools. צילומים: מ״ל
מיטל בר־נוי, Jools. צילומים: מ״ל

המפה, הדגל והבית: סמלי הזהות שולטים באופנה בעת מלחמה

מעצבות תכשיטים ואופנה מתגייסות ומגיבות לסנטימנט הציבורי, עם סממני זהות לאומיים, סמלי שלום ותמיכה, שמחזקים את תחושת השייכות והתרומה

אופנת מלחמה, האם היא מעצבת מחדש את הנרטיב הישראלי או שהיא פה רק לרגע, בשירות התעמולה וחיזוק העורף? הצייר יוחנן סימון מצוטט כמי שאמר בשנת 1931: ״אמנות ישראלית מקורית עשויה לצמוח רק בהדרגה. היא אינה יכולה להיווצר באמצעות העברה מכנית של סמלים יהודיים או מוטיבים תנ״כיים״. גם מרדכי ארדון, מבכירי האמנות הישראלית, אמר בראיון בכתב העת ״מבואות״ (1954): ״כל צייר, כמו כל אזרח, חייב לשרת את המדינה בכל נפשו ובכל לבבו; ואם הוא מחונן כישרון פירושו של שרות זה הוא ליצור ערכים תרבותיים״.

ארדון מציע לכונן ערכים תרבותיים שאינם ארעיים ושאינם רק ״בשירות״ תעמולה כזו או אחרת, אל העתיד. לגישתו, על מנת שאומנות תהיה אכן ישראלית, היא צריכה זמן, תהליך, היא צריכה לייצר מכנה משותף אידיאלי ונשגב ולא להיות רק בשירות ״הכאן ועכשיו״.

מפת המדינה בחנות המקוונת של Jools. צילומים: מ"ל

מיטל בר־נוי, Jools. צילומים: מ״ל

נופר חתוכה. צילומים: מ״ל

האופנה הישראלית, כך נדמה, התרחקה עם הזמן מיצירה שהיא כל כולה סמל. אפשר לראות זאת לדוגמה בהאדרת צה״ל ואימוץ הטרנד הצבאי לעולם האופנה, שמלווה אותנו בגלים עוד מימי מלחמת ששת הימים – אז היה אופנתי ללבוש את המדים עצמם או חלקים מתוכם. בשנים האחרונות המדים והצבאיות זכו לפירושים מעניינים ומתוחכמים מצד מעצבי אופנה ישראליים. עמיר מרק למשל, יצר קולקציה צבעונית מתנפחת בהשראת חגורות ההצלה שקשורות לשירותו הצבאי בחיל הים. העיצוב של מרק התרחק מאוד מצבעי הירוק זית וסמלי הצבא המתבקשים, לכאורה אין שם כלום מהצבא אך יש שם הכול: מערכת הלבוש שיצר היא מעין קמע עבור הלובש.

לעומת המסרים הסמויים של מרק, שמלת מגן הדוד של רנא רסלן, מלכת היופי הערביה הראשונה של ישראל (בעיצוב גלית לוי), או שמלת ירושלים של זהב שלבשה מירי רגב בפסטיבל קאן (בעיצוב אביעד אריק הרמן) נועדו באופן מובהק לתעמולה. שתי אלה זכורות במיוחד בלל שנועדו להעברת מסרים מהירים וזכירים, ובדיוק מסיבה זו ספק אם אפשר לקרוא להם אופנה ישראלית, כפי שטען ארדון בנושא אמנות מגוייסת.

מאז ה־7 באוקטובר אנו עדים לרצון של ישראלים ושל אחינו היהודים בעולם, שמבקשים להחזיר לחייהם את הסממנים היהודים. כשלא נותר עוד במה להיאחז, חוזרים למקורות, כן, גם התנ״כיים

חשבתי רבות על שני הציטוטים האלה, של סימון וארדון, בשבועות שחלפו מאז ה־7 באוקטובר. כל הארץ דגלים־דגלים, כולנו שרויים באפילת השבת השחורה, שנמשכת כבר למעלה מ־40 יום, מסרבים להרפות, ובצדק. ובאופנה, שהיא מעין ראי לחברה, מעצבים ישראלים מחפשים כיוון עיצובי, שהוא ההפך המוחלט ממה שהגדירו סימון וארדון – מיידי, מפגין הזדהות וחד משמעי.

מאז ה־7 באוקטובר אנו עדים לרצון של ישראלים ושל אחינו היהודים בעולם, שמבקשים להחזיר לחייהם את הסממנים היהודים. כשלא נותר עוד במה להיאחז, חוזרים למקורות, כן, גם התנ״כיים. מעצבים.ות ישראלים ויהודים יוצרים שרשראות לב משולב במגן דוד, חמסות, אופנה כחול־לבן כצבעי הטלית והדגל, מפת ישראל מוטבעת על חולצה עם כיתוב Home; תכשיטי דיסקית הזיהוי ועוד.

מנגד, אפשר לראות את עליית הפופולריות של הכאפייה הערבית בעולם המערבי, לצד צבעי דגל חמאס. הניו יורק טיימס הקדיש כתבה שלמה לאופן שבו הפכה הכאפייה לסמל הסולידריות עם המאבק הפלסטיני.

באמצעותם אנחנו מבקשים לדלות רמזים, מי איתנו ומי נגדנו: זארה נגדנו, הרי העלו תמונה של דוגמנית עם צבעי פלסטין, ואילו קיילי ג׳נר, שהציגה את הדרופ האחרון של המותג שלה KHY בכחול־לבן רשמה נקודה לזכות הצד הישראלי.

birds

לפני פחות משנתיים ראינו תופעה דומה במלחמת רוסיה־אוקראינה, כשהמונים ברחבי העולם לבשו כחול וצהוב לאות הזדהות עם דגל אוקראינה. זכור צילום שהתפרסם בתחילת המלחמה, של אישה מבוגרת שעלתה לרכבת התחתית ברוסיה במעיל צהוב ובמטפחת כחולה, כמעין תמיכה שקטה וחתרנית בצד האוקראיני.

לבחירה בסמלים מזוהים ומוכרים יש מספר סיבות. ראשית בסמלים יש מקור לתחושת שייכות וחיזוק ההיבט של ״אנחנו לא לבד״ וכחלק מקהילה הם מספקים תחושת העצמה ונחמה. שנית, יש בהם איתות חיצוני להזדהות עם מטרה. ישראלים ויהודים בעולם רוצים להשתמש בגופם כמעין שלט חוצות לתעמולה לטובת ישראל: חולצות ״ביחד ננצח״, ״החזירו את החטופים״ ודומותיהן.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Lee abodi (@abodilinoy)

בעטיית סמלים, קמעות ומסרים, יש משום השתייכות לקולקטיב הגדול ממני. לאחר שנפגעה תחושת הביטחון האישי, וכשכולנו חשים כל־כך פגיעים, הלבוש הוא אמצעי זיהוי וסימון, ואין לנו צורך בעידון, בטשטוש, אנחנו רוצים לראות את הדבר עצמו – ישראלי. יהודי. שייך. שייכת.

האיור ״חיבוק עוטף״ של שירי הראל אלבו לדבריה ״מספר על רגע של אמא/אשה, אבל יכול לבטא את מקומו של כל אחד מאיתנו, שמתאבל, שכואב ושאוהב את ישראל. האיור הוא חלק מסדרה של איורים שאני מנסה לתאר בהם את המקום שלי במצב הבלתי אפשרי שאנחנו מצויים בו כעם.

״האיורים זוכים להזדהות מכל קצוות המפה החברתית והפוליטית, וזה מחזק בי את האמונה שאנחנו עם מאוחד וחזק. ישראל כאן כשמיכה רכה שאני רק מחפשת לקרב אלי ולשמור עליה, ומקווה שגם שהיא תשמור עלי ותעטוף אותי״.

שירי הראל אלבו: ״האיורים זוכים להזדהות מכל קצוות המפה החברתית והפוליטית, וזה מחזק בי את האמונה שאנחנו עם מאוחד וחזק. ישראל כאן כשמיכה רכה שאני רק מחפשת לקרב אלי ולשמור עליה, ומקווה שגם שהיא תשמור עלי ותעטוף אותי״

האיור של הראל אלבו הפך לטי שירט, בתמיכת חבריה לקבוצת ריצה – איריס ביגלר, עודד אנגל ויפעת יוגב. ״אני חושבת שכולם יכולים להזדהות עם התחושה הזו, של החוסר אונים של השבועות הראשונים של המלחמה״, אומרת ביגלר. ״למזלנו, שירי יודעת לבטא באומנות שלה דברים שרובינו לא מסוגלים. כשהתחילו להגיע בקשות להדפיס את הציורים של שירי על חולצות, זה הרגיש כמו הדבר הכי טבעי והכי מועיל שאני יכולה לעשות כרגע. משהו להיאחז בו.

״מצאנו את עצמנו מרימים מיזם עם היענות מטורפת שלא עוצרת. כמויות של הזמנות, פירגונים ובקשות שנדפיס עוד ועוד. כיף לדעת שנתנו לאנשים אמצעי לתרום למטרה שחשובה להם – התרומות מועברות לתמיכה במפונים ולמשפחות החטופים. אני יודעת שאני קיבלתי מזה אינסוף כוחות ופוקוס בימים שזה היה לי כל כך חסר״.

המעצבת נופר חתוכה, בעלת המותג Rutage, יצרה גם היא איור לחולצת טי, שבגבה ציור של ילדים וחיילים ומקדימה הכיתוב our children, באותיות צבעוניות ומגן דוד כחול במרכז. ״בתקופה הכואבת הזו שבה הפגיעה הגיעה לכל בית ובית, חשבתי איך אני יכולה כמעצבת ובעלת מותג אופנה לתרום ולעזור. לחולצה הזו אין מחיר, כל אדם יכול לתרום כפי יכולתו וכל הרווחים ייתרמו לתושבי העוטף״.

האיור מתאר מעין תמונת ניצחון שכולנו צמאים לה, חייל מחזיר את ילדינו הביתה. הבחירה בצבעי פנדה מתחברת לשפת ציורי ילדים, לתום ולאופטימיות. ״לטי־שירט יש כמה מטרות; בראשונה לייצר הזדהות עם משפחות החטופים ולהזכיר לעצמנו שאלה הילדים של כולנו שנמצאים בשבי החמאס, ולא רק של אותן המשפחות; לתת תזכורת לעולם מול איזה אויב אנחנו נלחמים ונמשיך להילחם עד שננצח״. חתוכה אינה זרה לעולם הסימבולים. הלוגו של המותג שהקימה מעוצב בדוגמת תכשיט קמע שנוהגות נשים תימניות ללבוש בטקס החינה.

ואהבת. צילום: מ"ל

איור: שירי הראל אלבו

איור: שירי הראל אלבו

״המחשבה על החטופים לא נותנת לי לישון בלילה״, אומרת נועה דרור לורבר, מקבוצת היוזמות של ״ואהבת – יוצרות שינוי לטובה״. המיזם הוציא חולצה עם לב אדום שבתוכו הכיתוב באנגלית Bring them back home.

״ואהבת״ הוא מיזם שנולד בתחילת הקורונה ומטרתו הייתה לסייע לניצולי שואה דרך מכירת מוצרים. דרור לורבר, מספרת שגם כעת היה להן ברור שהן חייבות ליצור. ״אנחנו שבע חברות שעומדות מאחורי ׳ואהבת׳. כולנו אמהות, המאיירת והמעצבת אליאור שניר גרה בקנדה, אני בלונדון והיתר בארץ, וכולנו מזדהות עם כאב החטופים ומשפחותיהם. הבנו שחייבות לעשות משהו והחברנו מחדש.

״בשלושת הקמפיינים הקודמים גייסנו מעל לחצי מיליון שקל לתרומה. והפעם כשבוע וחצי מתחילת הקמפיין כבר היו למעלה מ־250 אלף שקל הכנסות, שהולכות לתרומה״.

גם בקרב מעצבות התכשיטים הישראליות ניתן לראות בימים אלה אימוץ של סמלים וקמעות: הגר סתת יצאה עם קולקציית צ׳ארמס נגד עין רעה וביניהם מגן דוד, חמסה ולב; רובי סטאר הוציאה קולקציית סמלים להגנה ואמונה; שלומית אופיר עיצבה שרשראות וצמידים עם תליון לב ובתוכו מגן דוד ושלי דהרי יצאה בקולקציית ״יהיה טוב״.

בפוסט בעמוד האינסטגרם שלה כותבת דהרי: ״כל קולקציה שאני יוצרת עוברת תהליך שלם עד שהיא יוצאת לאור. לוח השראה, חומרי הגלם ועוד. לעומת זאת הקולקציה החדשה ׳יהיה טוב׳ נוצרה מתוך 100% רגשות. לוח ההשראה הפעם היה פסיפס החיים, כאב, אהבה והצורך להמציא משהו מנחם שיתן תקווה, לכולנו אגב. או כמו שיסמין מועלם שרה בשיר יהיה טוב: ׳גם מתוך החושך ידלק האור׳, מרגישה שזו המהות של הקולקציה״.

בקולקציה הקבועה של מעצבת התכשיטים מיטל בר־נוי יש כבר שנים שרשרת בצורת מפת ישראל, עם חור בצורת לב במרכזה. בימים אלה היא מספרת על תמיכה אדירה מצד לקוחות בחו״ל ואומרת ״כבר 15 שנה אני מוכרת ב־ETSY ובחיים לא קיבלתי כל כך הרבה הזמנות של שרשרת מפת ישראל״.

על רקע התעצמות האנטישמיות וההפגנות נגד ישראל, נדרש אומץ מצד חברים ותומכי ישראל בעולם שעונדים ולובשים את הסמלים הללו באופן גלוי. בראיון למגזין Glossy מעצבות תכשיטים יהודיות סיפרו גם הן על גידול במכירות של שרשראות מגן דוד. חלקן מיועדות לתרומה ל־UJA, ארגון United Jewish Appeal, שתרם 20 מיליון דולר לישראל מאז תחילת הלחימה.

מוקדם עדיין לדעת אם האופנה תמשיך להתייחס לשבר הנוראי, לכאב והצער לאורך זמן או שהייצוגים יהיו עם הזמן מרוחקים ומתוחכמים יותר. מתי נוכל לשוב להתעסק בערכים תרבותיים למדינה שאותה נרצה לראות פה? דבר אחד בטוח, מאורעות ה־7 באוקטובר והמלחמה כבר נרשמו כטביעת אצבע באופנה הישראלית.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. עפרה

    אני מבינה שהתליון בצורת מפה עם לב נוצר לפני המלחמה ובלי קשר אליה. הדימוי עשוי להתפרש לשני כיוונים קיצוניים בעיני: מצד אחד כך נראית ״ארץ ישראל השלמה״ לפי גרסת הישראלים שמתכוונים לספח את הגדה ומצד שני, כך נראית פלסטין לפי גרסת ארגונים כגון החמאס שמעוניינים לחסל את מדינת ישראל. חבל שאין תכשיטנים ישראליים שרואים לנגד עיניהם שתי מדינות לשני עמים, או במילים אחרות, תקווה לעתיד.

  2. יצחק שכטר IFT

    הערה קטנה אסור לנו כמעצבים להיכנס לפוליטיקה
    את הפוליטיקה תשאירו לפוליטיקאים .

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden