כל מה שחשוב ויפה
אביעד אריק הרמן. צילום: רייצ׳ל הרמן גבריאלי
אביעד אריק הרמן. צילום: רייצ׳ל הרמן גבריאלי

רוקד על כל החתונות: אביעד אריק הרמן נע בין מחול לעיצוב אופנה

הרקדן ומעצב התלבושות אביעד אריק הרמן זכה בתחרויות מחול בעולם וגם עיצב את השמלה הכי מפורסמת שלבשה מירי רגב. עכשיו הוא מעצב גם לתיאטרון ולתחרויות יופי, שהביקורות עליהן בעיניו אינן מוצדקות

אביעד אריק הרמן הוא ברוך כישרונות: לא ברור מה הוא יותר – מעצב אופנה, מעצב תלבושות לתיאטרון או רקדן. מעבר לזה, מסתבר שהוא אוטודידקט, למרות שהרמן מעיד שזו לא היתה אג׳נדה, לא ללמוד; להפך: ״היו שנים שבהן האמנתי שאם לא אלמד בבית ספר גבוה לאופנה, לא אוכל להיות מעצב טוב. אבל היה משהו אורגני בהתפתחות המקצועית שלי. דבר הוביל לדבר״.

הרמן (39) מתרגש מכל דבר שהוא עושה באותו רגע נתון. ״ברור שיש שיאים בעשייה שלי, אבל כל דבר באותו הרגע הנתון – הוא המרכזי. עכשיו אני מעצב את התלבושות למחזה של חנוך לוין שיעלה בסוף החודש, עליו עובדים תלמידי שנה ג׳ בבית צבי בבימויו של עידו רוזנברג. עידו ואני חברים קרובים כבר שנים, ולכן זה מרגש אותי במיוחד לעבוד איתו שוב״.

במקביל, סיים הרמן לאחרונה לעצב את התלבושות להצגה ״גלבי״ בבימויו של רזי אמיתי, על פי ספרה של איריס אליה כהן. המחזה עולה בימים אלה ממש בתיאטרון הבימה ועוסק בפרשת ילדי תימן. גיבורת המחזה, שחוותה את משבר ההגירה של הוריה שעלו מתימן, יוצאת במצוות אמה שנפטרה למסע חיפושים אחרי אחותה התאומה שנעלמה בתחילת שנות ה־50 מהמעברה (״מדובר בנושא מטריד שחזר שוב להיות אקטואלי, נוכח העיסוק המחודש בו״). לצד שני המחזות הללו, עובד הרמן על מחזה נוסף בשם ״הדוקטור״ שמביימת מירי לזר ושיעלה גם הוא בקרוב בתיאטרון הבימה.

מדובר בשינוי כיוון? אתה מעצב תלבושות למחזות דרמטיים? זה לא היה מרכז הכובד שלך בעבר.

״נכון. אני מזוהה יותר עם ז׳אנר המיוזיקל, אני נחשב למעצב של פריטי לבוש גרנדיוזיים. אבל אני ורסטילי ומצליח לעבור ממשימה למשימה ולהתאים את עצמי לתוכן״.

לאילו מיוזיקלס עיצבת תלבושות?

״מאמא מיה, עוד חוזר הניגון, המחזה על חייהם של אלתרמן ותרצה אתר, וחלומות של אחרים בתיאטרון השעה – מחזה שמבוסס על שיריו של עידן רייכל. כל אלה בבימויו של משה קפטן; וגם את עלובי החיים בגואם, שם קיבלתי את הוקרת המושל על תרומה בלתי רגילה לאמנות״.

מאמה מיה, הבימה. צילום: אור דנון

מאמה מיה, הבימה. צילום: אור דנון

הנסיך איוון במחול ציפור האש. צילום: מאטס באקר

הנסיך איוון במחול ציפור האש. צילום: מאטס באקר

אז איך הכל קורה? רקדת בארץ ובחו״ל, אתה מעצב אופנה. מה אתה?

״נולדתי באופקים, הכי בפריפריה. כשהייתי בן שנה עברנו לגור במצרים בשל שליחות דיפלומטית של אבא שלי. אני מניח שהשנים שבהן למדתי בבית הספר הבינלאומי בקהיר יחד עם ילדים מרחבי העולם והחשיפה לתרבויות רבות סייעו, וכנראה יצרו אצלי את היסודות לעולמות התוכן המגוונים שבהם אני עוסק. דיברתי ערבית רהוטה (בגיל 5, היום כבר לא) והאנגלית הרהוטה שלי היום היא בזכות השהיה הזו.

״אני חושב שאחד מהאירועים המכוננים בחיי שכיוונו את הקריירה שלי היה העובדה שליום הולדת שנתיים שלי קיבלתי במתנה מאשת השגריר הישראלי במצרים בובת ברבי. כמו הרבה סיפורים על מעצבי אופנה, גם אני אהבתי לשחק בבובות ברבי, הלבשתי והחלפתי להן שמלות. עם השנים אספתי עשרות בובות והיה לי ארגז מלא בבגדים עבורן. הייתי גם ילד שצייר, ביטאתי את עצמי באמצעות ציור ורישום, כשרוב הציורים היו של שמלות כלה ותלבושות לרקדניות. לא הייתי איש של כתיבת מילים. הבעתי את עצמי בציורים ובהאזנה למוזיקה״.

כילד, כשהלכתי לתיאטרון, אהבתי לשבת קרוב לבמה כדי שאוכל לראות את כל הפרטים של התלבושות, מלמעלה למטה. זה תמיד הקסים אותי, לפעמים יותר מהמשחק עצמו

אירועים נוספים שכנראה כיוונו את הרמן לעיסוק הנוכחי היו ריקודי הבטן שאליהם נחשף בזמן השהות במצרים. ״זה הרשים אותי בצורה יוצאת דופן. אני נפעם מההופעה של הרקדניות, מהבגדים ומתנועות הגוף שלהן. ריקוד בטן מביא לידי ביטוי את הזהות המקצועית שלי – אמן במה לצד מעצב אופנה. שני התחומים האלו מגולמים ברקדנית הבטן.

״אני מתרגש מההופעה הפיזית, אבל לא פחות מהנשיות, מהכריזמה, מהתלבושות הנוצצות ומהבדים. זה מרתק אותי. כשחיינו במצרים הייתי חוזר הביתה ומחקה אותן – מוריד מפות שולחן, עושה דיגום חופשי ורוקד. זו תמצית העלילה. כאן כנראה הכל התחיל – הריקוד וגם עיצוב האופנה״.

איך הגעת לריקוד? מה דחף אותך להתקדם בתחום הזה?

״הבית שבו גדלתי איפשר לי להביא לידי ביטוי את כל תחומי העניין שלי, תמיד עודדו ודחפו אותי להתפתח. אמא שלי וסבתא שלי הן הרול־מודלס שלי. גדלתי עם נוכחות של מכונת תפירה בבית ותפירה היתה ברירת מחדל. לשתיהן יש חוש אסתטי מפותח, והיתה לזה השפעה עצומה על החיים שלי. אבא היה דיפלומט שפחות התעסק בתחומים האמנותיים. אני סוג של ייצוג של שניהם. יש לי עוד שתי אחיות צעירות, האחת צלמת שחיה בניו יורק והקטנה אופה ומעצבת עוגות מדהימה.

״כנער רקדתי בלהקת ריקודי עם כתחביב. שם דירבנו אותי לנסות להתקבל לבית ספר מקצועי לבלט ולפתח את הכישרון שלי, והגעתי בעקבות חברה למרכז העירוני למחול של בת דור בבאר שבע, בניהולה של דניאלה שפירא שהייתה מורתי ומנטורית עבורי. הוקסמתי מרמת הטכניקה והמשמעת הגבוהה שנדרשות מרקדני בלט, הרגשתי שאני רוצה להגיע גם לרמה גבוהה.

״הבנתי שיש לי עוד דרך ארוכה לעבור, אבל התמסרתי לעבודה הקשה שזה דרש ממני. בהמשך רקדתי כסולן להקת קמע בניהולו האמנותי של תמיר גינץ, שירתי כרקדן מצטיין בצה״ל, המשכתי ללמוד בבית הספר המלכותי לבלט בהולנד, לרקוד עם להקות מחול מובילות בארה״ב ובשבדיה ולהופיע ברחבי העולם״.

ניסית להתקבל ללהקות מחול בארץ?

״ללהקת בת שבע לא התקבלתי. זה היה בצבא, הייתי בן 19. לא ניסיתי שוב, אבל אני חולם לעצב להם תלבושות. פניתי לאוהד נהרין; אני מחכה״.

מרקדן למעצב תלבושות, מברבי למירי רגב

במהלך השנים שבהן עסק בריקוד זכה הרמן במלגות רבות, בהן של קרן התרבות אמריקה־ישראל, במקום השני בתחרות הבלט על שם מיה ארבטובה, וקיבל מלגה מקרן הנסיכה גרייס במונקו. הוא גם למד בקונסרבטוריון המלכותי לבלט בהאג, רקד בלהקת בלט האופרה של גטבורג בשוודיה ובלהקת טרוקדרו.

איך הפכת מרקדן להיות מעצב התלבושות של הרקדנים והשחקנים?

״כילד, כשהלכתי לתיאטרון, אהבתי לשבת קרוב לבמה כדי שאוכל לראות את כל הפרטים של התלבושות, מלמעלה למטה. זה תמיד הקסים אותי, לפעמים יותר מהמשחק עצמו. גם כאמן מבצע, לתלבושת יש חשיבות גדולה בעיני. נקודת המפנה היתה בשנת 2006, כשהתבקשתי על ידי הכוריאוגרפית הקנדית מיריאל להבלאנק (Mireille Leblanc) שפעלה בשוודיה, לעצב תלבושות עבור יצירתה ״The Seventh Sense״. זה היה ניסיון מקצועי גדול ומשמעותי שסייע לי והביא אותי למרכז תשומת הלב של תעשיית המחול והתיאטרון בשוודיה. אחרי כן הוזמנתי לעצב עבור כוריאוגרפים ולהקות נוספות, ביניהן בלט קולברג בשטוקהולם, בלט האופרה של גטבורג ובית הספר הלאומי לבלט השוודי״.

אירוע משמעותי נוסף בקריירה של הרמן קרה בשנת 2013, כשהוא נקרא לעצב את התלבושות להפקה ״ברבי לייב״ של חברת הצעצועים מאטל, בעלת המותג ויצרנית ברבי, ובכך אולי סגר מעגל של שלושים שנה מאז שקיבל את בובת הברבי הראשונה שלו בגיל שנתיים. ״עיצבתי 270 תלבושות צבעוניות וגרנדיוזיות שכללו פאות ואביזרים. ההפקה הזו רצה במשך שנה ברחבי אסיה, וכנראה היא זו שמיצבה אותי כמעצב תלבושות למחזות זמר. עבדתי יותר משנה על הפרויקט הזה. חייתי על הקו בין שוודיה לארה״ב. בערב הבכורה ישבתי ובכיתי מהתרגשות. פתאום הבנתי את גודל הפרוייקט״.

אומרים לנשים שהן יכולות לעשות הכל – הן יכולות להיות אסטרונאוטיות, טייסות, מהנדסות אווירונאוטיקה ורובוטיקה. אז מה פסול באישה שרוצה להתמודד ולהביא לידי ביטוי את היופי שלה?

איך הגעת לעיצוב תלבושות של נציגות מיס יוניברס לאורך השנים?

״את השמלה הראשונה במיס יוניברס עיצבתי למיס שוודיה, בתחרות שהתקיימה ב־2011 בברזיל. מנהל יחסי הציבור שלה ראה עיצובים שעשיתי להפקת מחול שהציגה בפילדלפיה וביקש שאעצב עבורה את השמלה. הצעתי שהיא תלבש בגד שעיצבתי לפני מספר שנים לבנות בית הספר הלאומי לבלט שבגוטנבורג. החיבור לתרבות ולמחול של שוודיה נתן את הערך המוסף שהם חיפשו, ולי זה חיבר בין כל עולמות התוכן בהם אני עוסק. שנתיים אחר כך עיצבתי שוב את הבגד לנציגת שוודיה בתחרות ובהמשך גם לנציגה הגרמנית ולאחרות״.

בתחרות מיס יוניברס שנערכה בארץ בשנה שעברה, עיצב הרמן לשש נציגות את השמלות הלאומיות שלהן. ביניהן מיס מרוקו, איטליה, רומניה, שוודיה וגם מיס יפן, ששמלתה עוצבה בהשראת שמלתה של נטע ברזילי כמחווה לזכייתה באירוויזיון. את השמלה של הנציגה הישראלית בטקס עיצב שי שלום.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Aviad Arik Herman (@aviadarikherman)

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Aviad Arik Herman (@aviadarikherman)

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Aviad Arik Herman (@aviadarikherman)

אין ניגודי אינטרסים?

״לא. שמלה לאומית מייצגת את התרבות של המדינה, המיוצגת ולכן כל שמלה עומדת בזכות עצמה״.

אני לא יכולה שלא לשאול אותך מה דעתך על תחרויות היופי לנשים. הן זוכות לביקורות נוראיות.

״אני חושב שיש מידה של צביעות בביקורות האלה. אומרים לנשים שהן יכולות לעשות הכל – הן יכולות להיות אסטרונאוטיות, טייסות, מהנדסות אווירונאוטיקה ורובוטיקה. הן יכולות להתמודד עם כל מה שהן רוצות. אז מה פסול באישה שרוצה להתמודד ולהביא לידי ביטוי את היופי שלה? יש איזו תדמית שדבקה במשתתפות בתחרויות האלו לפיה הן כביכול טיפשות או ריקניות. בעיני זו טעות והביקורת לא במקום. אני חושב שהעיסוק שלנו בנושא הזה בתקופה הנוכחית הוא אולי הוכחה שאנחנו תקועים כמה שנים אחורה. תחרות מיס יוניברס של היום שונה באופן מהותי מזו שהיתה לפני שנים״.

בוא נדבר על מירי רגב.

״מירי רגב, שהיתה בשנת 2017 שרת התרבות והספורט, צעדה על השטיח האדום בפסטיבל קאן כשהיא לבושה בשמלה שעיצבתי, שכללה הדפס של העיר ירושלים הכולל את הכותל המערבי, כיפת הזהב, מגדל דוד ועוד – שילוב של כל הדתות. השמלה עוררה עניין רב בישראל ובעולם וגם בפסטיבל עצמו. אני הרגשתי הרבה כבוד על זה שהלבשתי את השרה לאירוע הבינלאומי הזה. אני חייב להודות שזו הייתה חוויה נעימה״.

מירי רגב בפסטיבל קאן. צילום: אלי סבתי

מירי רגב בפסטיבל קאן. צילום: אלי סבתי

נטע ברזילי. צילום: מ״ל

נטע ברזילי. צילום: מ״ל

birds

מה אתה יותר – ישראלי או בינלאומי?

״אני גם וגם. הבית שלי כאן, המשפחה והחברים שלי כאן. בני הזוג שלי תמיד היו ישראלים, אבל אני בקלות יכול לעבור ולפעול גם במדינות אחרות״.

מהי עיקר הפעילות שלך היום?

״היום אני עסוק בעיקר בעיצוב לתיאטרון. היתה לי קריירה של 20 שנה כרקדן. הגוף מאפשר להיות רקדן עד גיל מסוים, ואני מרגיש שמיציתי את השנים האלו״.

היה קל לפרוש כי היתה לך אלטרנטיבה?

״נכון. וחלק מהשינוי היה גם שהיום מרגש אותי יותר לעצב מלרקוד״.

מה אתה עוד חולם לעשות?

״אני מאד שאפתן. אני מתייחס לעצמי כמי שנמצא בתחילת הדרך. אני מאחל לעצמי להגשים את כל החלומות שלי. אולי בעצם מדובר בחלומות שעוד לא חלמתי. אני רוצה לגדול מקצועית, אבל אני רוצה להישאר בן אדם שמכבד את מי שעומד מולו. אני רוצה לעצב בברודווי, אני רוצה לעשות מחזות שהם ספקטקל, הפקות כמו ׳סירק דה סוליי׳. יש שתי זמרות שהן פס הקול של החיים שלי – ויטני יוסטון, שעבורה כבר לא אעצב, וסלין דיון שעבורה אני חולם לעצב לפחות שמלה אחת. אני מאמין שאם זה צריך לקרות זה יקרה, כמו מרבית הדברים שקרו בחיי המקצועיים״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden