״חומות של תקווה״: עשרות ציורי קיר בהשראת הילדים החטופים, מחכים להם שיחזרו

בתוך פחות משבוע נהגה, נוצר ו(כמעט) הושלם אחד הפרויקטים הכי גדולים והכי מרגשים בתקופה: ״חומות של תקווה״ – סדרה של כמה עשרות ציורי קיר שצוירו בידי אמנים ואמניות שונים, במטרה להעלות מודעות לשחרור החטופים, בדגש על הילדים שביניהם.

מאחורי היוזמה עומדת תנועת Free Our Kids, שהוקמה מיד לאחר אירועי ה־7 באוקטובר על ידי קבוצה של אמהות – בעיקר מישראל אבל גם מהעולם. הן מעידות שכבר מהרגע הראשון היה להן ברור שהן עוזבות את כל עיסוקי היומיום שלהן ונרתמות במלוא כוחן כדי להשיב את 38 הילדים החטופים בעזה הביתה. ביממה הראשונה לפרוץ המלחמה הן כבר יצרו סרטון של הילדים, שהגיע לחשיפה של 10 מילון צפיות ושודר במליאת האו״ם. מאז, בכל יום, הן מוציאות עוד סרטון שהעולם יראה את סיפוריהם ודמותם של הילדים החטופים.

סטודיו רה־לבנט. צילומים: מיכאל שבדרון

נטע כהן, יובל דניאל, עדן כליף

בראדרס אוף לייט

תום מלניק, manyearsago, דימה קורמה, אלון בונדר

״חומות של תקווה״ הוא הפרויקט הגדול ביותר שלהן עד כה, וגם הוא, כמו כל רעיון גדול – התחיל בקטן. בהשראת אוהדי קבוצת הפועל תל אביב שיצרו בשבועות האחרונים עבודות גרפיטי עם שמות אוהדים שנרצחו ברחבי העיר, העלו בנות התנועה רעיון לייצר פעולה דומה עם שמות הילדים החטופים. הרעיון המקורי היה למצוא קיר גדול מספיק בכדי לכתוב על גביו את כל 38 השמות והגילים. 

באמצעות חברים משותפים יצרה התנועה קשר עם קובי פולטרוק, הבעלים של מפעל ״טחנות קמח ישראליות״ בדרום תל אביב. פולטרוק נענה מיד לבקשה והסכים לתרום את כל הקירות הסובבים את המפעל, כולל אחד גבוה במיוחד (בגובה 40 מטרים). משנמצאו הקירות – התפתח הרעיון לכיוון אמנותי יותר, והוחלט שבמקום לייצר קיר הנצחה, הם ייצרו קיר של תקווה. קירות של דימויים וצבעים אופטימיים שיוקדשו לילדים החטופים, שמטרתם היא לא רק להעלות מודעות, אלא בסופו של תהליך גם לצלם את כל אחד מהילדים ליד הקיר שהוקדש לו, שכשיחזרו הביתה. 

היו אמנים שזה היה עבורם תהליך קשוח. גם כאלה שאני מכיר מלפני ותמיד נתפסו לי כקשוחים במהות שלהם – מצאו את עצמם מתפרקים כשדיברו עם המשפחות. ברגעים האלה, ששומעים את הקולות של בני המשפחה, הכל נהיה אמיתי

בתחילת השבוע שעבר הוציאה התנועה קול קורא והזמינה אמנים (בדגש על אמני רחוב או כאלה שמתורגלים בעבודה במרחב הציבורי, אבל לא רק) לקחת חלק. ההיענות היתה גדולה מהצפוי. אחד האמנים שנענו הוא ימבו (ים בן אדיבה), אמן ישראלי שמחובר בין השאר גם לסצנת האמנות המקומית ולסצנת אמנות הרחוב. 

״ראיתי את הפרסום באינסטגרם, ומיד שלחתי הודעה למארגנות״, הוא מספר. ״מלבד ההשתתפות האישית שלי, הצעתי להן לקחת חלק ולנהל את הפרויקט מבחינה אמנותית. בהתחשב בעובדה שאף אחת מהן לא מגיעה ישירות מתוך עולם האמנות, הן שמחו על ההצעה״.

בעשור האחרון עסק ימבו בניהול של ימבו סטודיו, סטודיו לעיצוב המכוון תלת־ממד, כשבשנים האחרונות הקים גם את פרויקט ה־NFT ״דיסראפ״. באוגוסט 2021, כששוק ה־NFT כבר היה בימיו האחרונים, הוא החליט לעצור את העיסוק שלו בתחום, ופנה דווקא לעולם אחר. ״החלטתי לחזור לאמנות. קניתי תנור קרמיקה וחזרתי להתעסק בעבודה בידיים״, הוא מספר. ״מעניינים אותי תהליכים טכנולוגיים מורכבים ושילובם עם טכניקות מלאכה קדומות״. בתקופה האחרונה, ממזגים האוביקטים שלו את העולם הדיגיטלי עם הפיזי.

״מאז ה־7 באוקטובר קפצתי ממיזם הסברתי אחד לאחר, וכשהגיעה ההזדמנות הזו קפצתי עליה. הזמנים היו סופר־קצרים. ביום ראשון יצא הקול הקורא, וביום שני בערב כבר נסעתי ללוקיישן, מדדתי את הקירות, סימנתי עם ספריי והכנתי מצגת לאמנים. העברתי לכל האמנים שהתנדבו את כל האינפורמציה כדי שיוכלו לתכנן סקיצה מתאימה על בסיס הקירות הקיימים. היתה הרתמות מדהימה של כל הצדדים. גם האמנים והאמניות, גם המפעל וגם עוד גופים וגורמים שתרמו. אלה באמת הימים שבהם עם ישראל בולט בנכונותו לעזור״.

האמנים קיבלו הנחיות מסוימות מבחינה תמטית או ויזואלית?

״ניגשתי לזה כמו שניגשים לתערוכה. בשלב ראשון ישבתי עם תום מלניק, מאיירת שהיא גם חברה, ועברנו יחד על סדרה של איורים שנעשו במהלך השבועות האחרונים, כדי לנסות ולהבין מה ישאיר את האימפקט הכי חזק. החלטנו שהציורים ימוסגרו במסגרת אדומה, ושבפלטת הצבעים יהיו גם ירוק, ורוד, כחול וצהוב. לקחנו בחשבון שיש אמנים שיעבדו רק עם חלק מהצבעים, וגם כאלה שיעבדו רק בשחור־לבן. מבחינה נושאית השארנו חופש, ביקשנו שלא יהיו מסרים פוליטיים אלא שהכל ייסוב סביב הילדים״.

להכיר את אופי הילדים

עוד פעולה משמעותית שיצרו חברות התנועה היתה חיבור בין כל אמן או אמנית למשפחה של הילד או הילדה שלהם בחרו להקדיש את הציור, במידת האפשר כמובן. המטרה בחיבור היתה לספק רפרנס ליוצרים, שיכירו קצת את אופי הילדים, התחביבים ותחומי העניין שלהם, מה שבא לידי ביטוי אחר כך גם בציורים. 

במקרים של ילדים מסוימים, שנחטפו יחד עם כל המשפחה שלהם או כאלה שלא נותרו להם בני משפחה בחיים, סיפקו לאמנים חומרים מהרשת ומכתבות שהתפרסמו אודותיהם. ״היו אמנים שזה היה עבורם תהליך קשוח״, מספר ימבו. ״גם כאלה שאני מכיר מלפני ותמיד נתפסו לי כקשוחים במהות שלהם – מצאו את עצמם מתפרקים כשדיברו עם המשפחות. ברגעים האלה, כששומעים את הקולות של בני המשפחה, הכל נהיה אמיתי״. 

ימבו בעבודה על חומות של תקווה. צילום: עמרי טאוב

תהליך העבודה על חומות של תקווה. צילומים: עמרי טאוב

ביום חמישי בשבוע שעבר, משעות הבוקר המוקדמות, התכנסו האמנים בלוקיישן והחלו לעבוד. בסופו של היום רוב העבודות היו מוכנות, ואלה שלא הספיקו חזרו בימים שלאחר מכן להשלים אותן. תוך כדי תהליך הציור הגיעו גם חלק ממשפחות הילדים החטופים למקום, מה שהפך את כל האירוע למרגש הרבה יותר. 

״את החלק המשמעותי בעבודה סיימנו״, מספר ימבו, ״אבל נותרו עוד כמה דברים שצריך להוסיף. בין השאר נדפיס QR קודים בלייזר על מתכת ונתקין ליד כל ציור, בנינו אתר אינטרנט כדי שעוברי האורח יוכלו לשמוע עוד על כל סיפור. האתר עלה לאוויר תוך יומיים בעזרת דור שגיב ואבשה.

״שגיב הוא מעצב מוכשר שמשקיע הרבה מזמנו מאז ה־7 באוקטובר, וביחד עבדנו כבר על כמה מיזמים בנושא (כמו האתר neveragain.world). אבשה הוא מפתח מדהים שגרם לדברים לעבוד עם ממשק ניהול תוך יום אחד(!) כדי שהמבקרים יוכלו לסרוק ולקבל אינפורמציה נוספת – גם על האמן וגם על הילד שלכבודו צויר הציור״.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

״תוך כדי הפרויקט קיבלנו פניות נוספות מאמנים וקבוצות שרוצים להצטרף, לדוגמה מקבוצה של אמהות שהילדים הפרטיים שלהן חטופים ורוצות לייצר עבודה משותפת. במהלך השבוע הקרוב עתידים להתווסף עוד כעשרה ציורים״.

הקיר המשמעותי הנוסף שהעבודה עליו מתרחשת ממש בימים אלה הוא הקיר הגבוה של מפעל הקמח, שעליו יצייר Tant, אחד מחברי קבוצת האמנים Broken Fingaz, ציור בגובה של 40 מטרים. זהו ציור שהעבודה עליו תארוך זמן ארוך יותר, אבל במהלך השבועות הקרובים אפשר יהיה להגיע ולצפות גם בה. 

בימים האחרונים קיבלה תנועת Free Our Kids פניות ובקשות לייצר קירות באותה הרוח גם בירושלים ובחיפה, מה שנמצא בימים אלה בבדיקה ובעיקר בחיפוש אחרי לוקיישנים מתאימים. בינתיים, מוזמן הקהל להגיע לרחובות רבנו חננאל ואלפסי בדרום תל אביב ולצפות בפרויקט הקיים, בתקווה שבקרוב מאוד הוא יגשים את מטרתו המלאה ויסגור מעגל כשיגיעו לבקר בו גם הילדים החטופים בעצמם.