האנושות כפרה עליה: שלוש אחיות חוצות יקום שלם בדרך לאומן. באנימציה

יובל: הי עידו, מה שלומך? איך אתה בימים אלו?

עידו: אהלן וכיף להתארח. אני מתוח ואופטימי קצת בימים האלו

יובל: כן, אנחנו מדברים רגע לפני הבחירות ויש מצב שהשיחה שלנו תתפרסם אחרי שנדע את התוצאות ואז אין לדעת מה נהיה יותר, מתוחים או אופטימיים, אבל אני אגיד לך שבאופן קוסמי השיחה איתך אופטימית מבחינתי.

כמה זמן לקח לך לגרום להאנושות כפרה עליה לקרות?

עידו: תראה זמן זה דבר גמיש 🙂 אבל בערך עשור מאז שהרעיון נחת עליי ועד שהוא יצא למציאות, ואם להיות כן אז בלי האנשים המוכשרים שהצטרפו מתוך אהבה לעולם הזה ומשיכה לכריזמה המוגזמת שלי, זה כנראה היה לוקח יותר

יובל: אהבתי. תעשה לנו תקציר הפרקים הקודמים?

עידו: ״לפני שנים רבות ישבתי לי במרפסת ועישנתי להנאתי ואז משום מקום הרמתי את הראש לשמיים וצעקתי מכל הלב: ׳טאטא, תעזור! הלכו לנו מנועי השיגור!׳ ואז חשבתי: מי יגיד דבר כזה? והתשובה בלתי נמנעת כמובן הייתה: פרחות בחלל.

וכך נולד לו עמוד פייסבוק בשם הזה והציף שאלות מהותיות כמו: אם אני חוזרת בזמן שש שעות, אני עדיין בשרית? ועוד מחוות ים־תיכוניות לעולם המדע הבדיוני כמו הפוסטר של ״אתי תקשרי הביתה״ ו״אללה יוסטור וואי האב אה פרובלם״ ועד הרבה כיף וצחוקים.

אנחנו מקבלים טעימה מהחיים של שלוש אחיות שעכשיו חוצות יקום שלם ומתמודדות עם גזעים שאף רבנות לא מכירה כדי להגיע לכדור הארץ האמיתי, יותר נכון לאומן שבכדור הארץ, במסע שלהן להציל את האנושות ואולי גם למצוא אהבה, אמן

ההזדמנות לעשות עם זה משהו הגיעה בצורת תחרות חדשה של קרן מקור ״דראפט סקיצה״ שרצתה ליצור חיבור בין תסריטאים לאנימטורים (גם בבנות) ואז הצטרף אליי עידן גלבוע המוכשר, כבמאי ויוצר שותף, ויחד עם סטודיו פלונטר הגשנו את הפרויקט וזכינו. הידד. (זו ההתחלה)

יובל: על איזו שנה אנחנו מדברים?

עידו: ביקשתי מהרובוט שלי שיבדוק – ב־2020

יובל: ואז הגיעה הקורונה…

עידו: 🙂 וגם הבחירות ותקציב המדינה שלא עבר ואחרי שהוא עבר אז הכסף שלנו התעכב (לא מסיבות קטנוניות בכלל) אבל אז חילי טרופר התערב והכסף הגיע (לכן יהיה גם חייזר מחווה על שמו בסדרה). וקרן מקור ועמית דורן היקר עשו הכל כדי שזה יקרה ואחרי הכל זה קרה. אבל הכסף לא הספיק לנו למספר הפרקים שהתחייבנו אליהם, הייתה זו תקופה אחרת שבה היו משלמים לאנשים מוכשרים ולא לרובוטים כדי ליצור את כל מה שצריך

יובל: אז בוא תאמלק רגע בכל זאת את 5 השנים האחרונות

עידו: בתהליך היצירה החלטנו לנסות לעשות את זה כמו שחלמנו ובצורה גרנדיוזית למרות השוק הישראלי הקטן, אז נפרדנו מהסטודיו ועידן בנה לנו צוות לכל מה שרצינו.

בזמן העבודה הבנו שהכסף שקיבלנו לא הספיק לחלום הזה אז יצאנו לקמפיין מימון המונים שלא צלח ואז עשינו פיבוט והחלטנו ליצור סרט קצר שייתן טעימה מהעולם שלנו, סידרנו קצת את האיפור, שינינו את השם ל״האנושות כפרה עליה״, הגשנו בקשה למפעל הפיס וזכינו. הידד 2.

והיום יש לנו סרט קצר שאנחנו מציגים לעולם בגאווה

יובל: יסססס. אז מה קורה בסרט? והאנושות באמת כפרה עליה? באמת???

עידו: חח. מי שמאמין לא חושש. בסרט אנחנו מקבלים טעימה מהחיים של שלוש אחיות שעכשיו חוצות יקום שלם ומתמודדות עם גזעים שאף רבנות לא מכירה כדי להגיע לכדור הארץ האמיתי, יותר נכון לאומן שבכדור הארץ, במסע שלהן להציל את האנושות ואולי גם למצוא אהבה, אמן

יובל: אמן. באיזה שלב מתגבשת השפה האמנותית? הדמויות? סגנון האנימציה?

עידו: השפה האמנותית התגבשה תוך כדי תהליך הכתיבה והפיתוח, ועברה לא מעט גלגולים בדרך. בהתחלה עבדנו עם רומן קרנס, שעיצב לנו דמויות מעולות, אבל בהמשך הבנו שהן פחות מתאימות לצרכים של הפקת אנימציה. אחר כך הילה עיני מסטודיו פלונטר פיתחה עבורנו דמויות בסגנון מדע בדיוני מגניב, עם אסתטיקה של סיי־פיי משנות ה־70, שהתאימו יותר לאנימציה דו־ממדית. עם הדמויות האלה גם יצאנו לפיץ׳ הראשוני.

אבל ככל שהכתיבה התקדמה, התחלנו להבין טוב יותר מה אנחנו מחפשים. רצינו לשאוב השראה מסדרות האנימה שגדלנו עליהן, ובמקביל נאלצנו להתמודד עם המציאות ההפקתית: ליצור שישה פרקי אנימציה בתקציב נמוך יחסית זו שאיפה די מטורפת. הבנו שאנימציה קלאסית, פריים־ביי־פריים, פשוט לא תהיה אפשרית במסגרת הזאת

יובל: ואז מה?

עידו: אז יצאנו לחפש שפה שתשלב בין אנימה, מדע בדיוני וגרוטסקה ים־תיכונית. ניסינו להעביר את הבריף הזה ללא מעט מעצבים, עד שארז קרמר הכין לנו טסט של דמות, ופתאום הרגשנו שזה זה.

היה שם בדיוק השילוב שחיפשנו: משהו בין אסתטיקת סיי־פיי עתידנית לבין חספוס ישראלי מאוד מקומי. משהו לא מושלם, קצת מכוער אפילו, אבל עם המון אופי. ובעיקר, משהו שמרגיש שייך לעולם של הסדרה.

היה גם שיקול טכני משמעותי: היינו צריכים דמויות שאפשר לפרק לחלקים ולהנפיש בצורה יעילה באפטר אפקטס, ובהמשך בטונבום, בלי לאבד את האופי וההבעה שלהן. העיצוב של ארז הצליח לענות גם על הצורך האמנותי וגם על המגבלות ההפקתיות.

ואני חושב שזה חלק ממה שמעניין בתהליך הזה – השפה האמנותית לא נולדה מתוך החלטה אחת, אלא מתוך דיאלוג מתמשך בין הסיפור, ההשראות שלנו והמגבלות של ההפקה. ובמובן מסוים היא עדיין מתפתחת. עם האפשרויות שכלי הבינה המלאכותית פותחים היום, יכול להיות שגם השפה הזאת עוד תעבור שינויים בהמשך הדרך

יובל: אז יש תוצר סופי ואפשר להראות אותו לעולם, ואחד הדברים שתפסו אותי זה המחשבה שלכם על מה קורה ליצירה אחרי שהיא כבר יוצאת לעולם, ולא להסתפק רק בתפילות ולייקים. זה משהו שהיה ברור לכם מהתחלה?

עידו: לא מההתחלה. בהתחלה בעיקר רצינו שהדבר הזה יקרה. עידן ואני היינו עסוקים בלבנות את העולם ולמצוא איך להביא אותו לעולם.

אבל דווקא אחרי כל השנים האלה, רגע לפני שמוציאים את הסרט, התחילה להציק לי השאלה: אוקיי, ואז מה? אנשים יראו, יצחקו, אולי ישתפו ויכתבו ״מתי ההמשך?״. שזו תגובה נהדרת, אבל איך הופכים את הרצון הזה להמשך שבאמת אפשר ליצור?

משם נולדה מרצ׳יט. לא מהמחשבה ״בוא נמכור חולצה״, אלא מהמחשבה שיש בתוך יצירה עולם שלם שאנשים יכולים להתחבר אליו: דמות, משפט, בדיחה, רגע. רציתי למצוא דרך לתת לחיבור הזה להמשיך גם אחרי הצפייה, וגם לאפשר לו לתמוך ביוצרים.

והרעיון הוא לא רק מרצ׳נדייז. אנחנו בונים מעטפת שמחברת בין מוצרים, תוכן, קידום והבנה של הקהל, כדי שיוצר לא יצטרך להפוך לחברת שיווק ולוגיסטיקה כדי להמשיך לעשות את הדבר שהוא אוהב.

המודל שלנו הוא ״אהבה מביאה עוד אהבה״. מי שכבר אוהב את היצירה יכול לעזור לה להמשיך להתקיים ולהגיע לעוד אנשים. לייקים זה נהדר. אבל כשיש מערכת שעושה מזה גם ביזנס, יש סיכוי גדול יותר שהיצירה תחיה ותשגשג

מרצ׳יט נולדה לא מהמחשבה ״בוא נמכור חולצה״, אלא מהמחשבה שיש בתוך יצירה עולם שלם שאנשים יכולים להתחבר אליו: דמות, משפט, בדיחה, רגע. רציתי למצוא דרך לתת לחיבור הזה להמשיך גם אחרי הצפייה, וגם לאפשר לו לתמוך ביוצרים

יובל: תן דוגמה תכל׳ס איך זה עובד

עידו: באחת הסצינות בסרט שלנו יש חייזר שמספר לאחיות שהסיבה היחידה שהוא לא משמיד אותן היא כי הן בנות האנוש האחרונות ביקום. בת חן עונה לו בזעם קדוש: ״בלאק בת אנוש, אני בת של מלך!!״. המערכת של מרצ׳ מזהה שיש פה משפט עם פוטנציאל ויוצרת מזה קריאייטיב ייחודי (לא העתק הדבק של הסצינה) שמוצג על מוצר לרכישה.

הצופה שעוצר את הסרט בסצינה הזאת נחשף למוצרים המבוססים על הסצינה הזאת ויכול לרכוש לעצמו חולצה או לבקש להכניס את הפנים שלו לאיור ואז לרכוש. ברגע שהרכישה מתבצעת, המערכת שולחת קובץ מותאם לספק הרלוונטי והמוצר בדרך למעריץ.

או בהדגמה על תוכן אחר שאני אוהב: הייתי עכשיו יכול לעצור ב״משפחת שווץ״ בסצינה שאהובה עליי ולראות מרצ׳נדייז מבוססי סצינה ולקנות לי ישירות כוס מעוצבת עם כיתוב ״אררררך״

יובל: זה ממש ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

עידו: רובוטים חביבי. אבל האמת שהיה נורא קשה להסביר את זה לפני שהבינה המלאכותית הגיעה

יובל: ברור. ברור. זה משהו שאתם מתכוונים לפתח מעבר ליצירה שלכם?

עידו: אנחנו קוראים לזה Momentization: להפוך רגע שאוהבים למוצר שמתאהבים בו ברגע. כרגע הפיילוט רץ על היצירה שלנו ובתקווה שהכל יעבוד טוב, נוכל להציע את זה ליוצרים עצמאיים ובהמשך גם לגופי שידור. איזה כיף יהיה לראות שידור חוזר של הפרלמנט ולקנות ישר מהסצינה כיסוי לחלות עם הכיתוב ״אתה שורף אותי על פיתה??״

יובל: כיף! מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר שלא אמרת לפני שנפרדים?

עידו: אני רוצה להגיד תודה לערימות האנשים שעבדו איתנו על הדבר הזה (נוסיף קרדיטים וכו׳ בסוף. תודה) וגם לאבא שבשמיים שהנחית עלינו עולם חדש של מדע בדיוני ים־תיכוני. ולהזמין את כולם לבקר בו

וזה האתר שלנו: https://haenoshut.pages.dev/imperial-stream/