כל מה שחשוב ויפה
אסנת בן דב, ליזיאנטוס על מפה רקומה
אסנת בן דב, ליזיאנטוס על מפה רקומה

אסנת בן דב // צל של ציפור חולפת

תערוכת היחיד של אסנת בן דב הוצגה בגלריה בבארי עד שנשרפה כליל ב־7 באוקטובר, על 18 העבודות ו־80 ספרי האמנית שהיו בה. התערוכה שוחזרה ונתלתה מחדש במוזיאון ינקו דאדא, וקיבלה חיים חדשים - למרות הצל החולף

״צל של ציפור חולפת״, קראנו אוצרת התערוכה סופי ברזון מקאי ואנוכי לתערוכה שלי שנפתחה ב־8.9 בגלריה בארי: 18 עבודות – 17 צילומי סטילס ועבודת וידאו אחת. כשנה לפני נפגשנו סופי ואני אצלי בסטודיו. יחד החלנו לרקום את התערוכה. שיחות מתמשכות על מהות הצילום, הרוחניות של המדיה והעיסוק המשותף של שתי צלמות, חיברו אותנו.

ביקרתי בקיבוץ במהלך השנה הזו כמה פעמים. ישנתי בו, התארחתי בחדר האוכל ואכלתי יחד עם שאר חברי הקיבוץ. נפעמת מהנופים שבדרך, מהמרחבים הפתוחים והצבעים הירוקים שהופכים לחומים פסטלים ככל שמדרימים. אני זוכרת את מתח שליווה אותי בביקורים שם, הקירבה לעזה לא היתה שגרתית עבורי. גם את התעסקות בנושא הביטחון במרחב – איזורים מוגנים וכאלה שאינם.

צל של ציפור חולפת, גלריה בארי. צילום: מיכל רביבו

צל של ציפור חולפת, גלריה בארי. צילום: מיכל רביבו

צל של ציפור חולפת, גלריה בארי. צילום: מיכל רביבו

צל של ציפור חולפת, גלריה בארי. צילום: מיכל רביבו

צל של ציפור חולפת, מוזיאון ינקו דאדא. צילום: נדב ברקאי

צל של ציפור חולפת, מוזיאון ינקו דאדא. צילום: נדב ברקאי

אחד המבנים שחזר על עצמו במרחב הציבורי של הקיבוץ היה מבנה בטון נמוך קומה ונטול חלונות. סופי קראה לו בטחונית. ביקשתי ממנה שבאחד כזה שסמוך לגלריה נציג עבודת וידאו על מסך קטן, אבל לא קיבלנו על כך אישור מהקב״ט.

המשפט ״צל של ציפור חולפת״ עבר בראשי מתוך התבוננות בפואטיקה של הצל, של החולף ושאינו נתן לתפיסה. צל של ציפור במעופה, אינו נתן לחיזוי, ותמיד מיצר הפתעה

העבודות בתערוכה עוסקות בסביבה הביתית והקרובה שלי. חפצים שיש בכל בית. סופי כתבה את זה כך: ״כלכלת געגוע: יש ימים ארוכים ויש קצרים, והירח מתמלא ומתמעט. האור שנכנס דרך החלון מאיר שולחן מתחלף בביתה של האמנית. עליו מונחים דברים שניתן למצוא כמעט בכל בית, בשלב מסוים של חייו – חמישה לימונים וחצי, זוג תירסים, מפת שולחן, ספר ישן.

ניתן לרשום אותם גם כך:
חצי לימון שהתייבש מעט
קפלים של סדין
אגס עם עלה קטן מיובש
תיקנחול מצרי
קפלים בדף ספר
שמונה תאנים בקערה
מפית רקומה מקופלת על מפת שולחן רקומה
כלכלת געגוע, עטוף בעלים של כרוב או ביצה יחידה לבנה״.

געגוע שנטמע בעבודות עצמן, ולאור האסון קיבל הקשרים נוספים ומצמררים למושג בית, ולגעגוע אליו. המשפט ״צל של ציפור חולפת״ עבר בראשי מתוך התבוננות בפואטיקה של הצל, של החולף ושאינו נתן לתפיסה. צל של ציפור במעופה, אינו נתן לחיזוי, ותמיד מיצר הפתעה.

בתערוכה דיברנו על הצל החולף, על רגעי וארעי, שנקשרו גם לחג הסוכות ועל תחושת הנחת הנלוות לעל זמניות. בחיפושי אחרי מקורות והקשרים לשם, מצאתי שיחה בין שלמה לדוד המלך. שלמה המלך אומר: ״כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״ (קהלת ו׳, י״ב).

אסנת בן דב. זר של סוף החג

אסנת בן דב. זר של סוף החג

חציל

חציל

דיוקן עצמי עם ז׳קט של אמא

דיוקן עצמי עם ז׳קט של אמא

ארטישוקים בקערה

ארטישוקים בקערה

חלון כחול

חלון כחול

birds

על איזה סוג של צל מדובר? אם זה צל של קיר, יש לזה קביעות מסוימת. קיר מוצק לא מכניס אור והצל שלו נע עם השמש. אפילו עץ דקל מספק צל עם איזושהי תחושה של קביעות ויש בו ממש (על שטח קטן יותר מקיר, העלים והענפים שלו מספקים צל נעים, אבל הרוח מעיפה אותה בקלות הצידה).

בא דוד המלך, אביו של שלמה המלך, ואומר (תהילים קמד, ד): ״אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר״. המדרש אומר: כצל של עוף הפורח – כמו ציפור שעפה, לוקחת את הצל שלה איתה. המשפט הזה ממשיך ומלווה את התערוכה.

באחד הביקורים בבארי נחשפתי לקן של סנונית המערות שנבנה בביטחונית. היא בונה אותו בחוכמה רבה מפיסות של אדמה, ומייצרת צורה של כלי חימר, שאליו אפשר להיכנס. מקום מחבוא מוגן ומושלם עבור הביצים שלה. המבנה הזה שעומד ריק ונטוש בחלק גדול מהזמן, הפך להיות מקום מסתור ובטחון עבור הטבע של האזור.

חוט שני עובר בין העבודות בגלריה, החוט שתופר את האגסים הבשלים, ממשיך לפרח הנורית הכפוף בזר של סוף החג, ומגיע לצבע הג׳קט בדיוקן העצמי שלי, שבו אני מביטה במראה לבושה בג׳קט של אמי. החוט הזה טווה את העבודות האחת לשנייה. במסתורין ובשקט סמוי.

התערוכה הוצגה חודש ימים בגלריה, עד שבת ה־7 באוקטובר, היום שבו נשרפה גלריה בארי היפה יחד עם 18 העבודות ו־80 ספרי אמנית שהוצאו מדפוס בארי מספר ימים קודם לכן. סופי, מנהלת הגלריה ואוצרת התערוכה, ניצלה בנס עם בני משפחתה.

כמה ימים אחרי האסון הנורא קיבלנו הזמנה ממוזיאון ינקו דאדא להקים אותה מחדש במוזיאון בעין הוד. ההזמנה הפיחה בנו חיים ותקווה, ובזכות גורמים מעולם האמנות שנרתמו וסייעו לנו, התערוכה שוחזרה והוקמה מחדש במוזיאון בעין הוד. סופי ואני הבנו שזה שהצל של הציפור חלף – לא אומר שהציפור לא חיה.


אסנת בן דב | צל של ציפור חולפת 
אוצרת: סופי ברזון מקאי
מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden