כל מה שחשוב ויפה
קירות מדברים בחיפה. צילומים: צבי רוגר
קירות מדברים בחיפה. צילומים: צבי רוגר

קירות מדברים: אמני חיפה מגיבים בהסברה רועמת

27 אמנים.ות השתתפו במיזם ציורי קיר של קרן מולדת. ״להציף מסרים מסבירים הוא עניין קיומי״, אומרת המנהלת האמנותית של הפרויקט, מעיין בכר

״כשהתותחים רועמים המוזות שותקות״ – האמנם? זירת האמנות המקומית מוכיחה בימים אלה שכשהתותחים רועמים – המוזות רועמות בתגובה. ״קירות מדברים״ בחיפה הוא מיזם כזה, רועם ומגיב, שהפך פסאג׳ אפרורי בעיר התחתית בחיפה, למוזיאון רחוב. 80 המטרים של קירותיו מספרים את הסיפור הישראלי מימי ערב המלחמה, דרך התופת של השבת השחורה באוקטובר וכל שאירע בעקבותיה; מסע כרונולוגי המתעד ומנציח את האירועים, וחותר לשאת עימו מסר הסברתי לעולם.

מאחורי רעיון המיזם עומדת קרן מולדת – יוזמה משותפת של אנשי עסקים יהודים ודרוזים שנולדה לאחרונה, כשתכליתה היא לתמוך בעורף הישראלי ובאזור העוטף ולקדם הסברה בעולם. ״קירות מדברים הוא פרויקט של הנצחה והסברה״, אומרת מעיין בכר, המנהלת האמנותית של המיזם. ״זה הבית שלנו וזו החברה שלנו ואנחנו צריכים להיאחז בהם. הסברה היא אחת הדרכים להבטיח שהם ימשיכו להתקיים״.

בכר היא עורכת הדין של הקרן, שבמקביל לעיסוקה במשפטים עוסקת באמנות, ואינה זונחת גם עשייה התנדבותית. היא גם הציגה והייתה מעורבת בפרויקט ״חומות של תקווה״ בשכונת פלורנטין בתל אביב, שהוקדש לילדים החטופים ובשיתוף עם הקרן קידמה את הפרוייקט החיפאי. ״הקונספט דומה, אך כאן הרעיון הוא להנציח את האירוע ולהפיץ את שאירע במטרה לייצר הסברה שתגיע לעולם ותעורר מודעות״.

הגדרנו מראש פלטה של צבעי יסוד ואת התמות של הציורים. היה חשוב ועקרוני מבחינתנו לוודא שהביטוי האמנותי יהיה נקי. שיעסוק רק בסיפור ובהשלכותיו הרגשיות, ויהיה חף מכל ממד פוליטי

27 אמנים מציגים במוזיאון הרחוב שבפסג׳ המחבר בין רחוב הנמל לרחוב קדושי בגדד. בימים כתיקונם עוברים בסביבה הסמוכה לשער הכניסה לנמל תיירים רבים המגיעים לעיר בהפלגות נופש, כך שהבחירה במקום, שהיום הפך למוקד בילוי המושך תיירות, מקפלת בתוכה פוטנציאל חשיפה לסיפור – לערכי התיעוד וההנצחה שמבטאים הציורים ולמסרים העולים מהם.

לכל עבודה הוקצה שטח קיר של 3X3 מ״ר, ובכאלה שבשטחם היו קבועים חלונות או דלתות – הם השתלבו בתוך הציור. ״את פלטת הצבעים הגדרנו מראש כפלטה של צבעי יסוד – אדום, כחול, צהוב וירוק, עם שילוב של שחור, לבן ופסטלים כמו ורוד. בדומה לכך הגדרנו גם את תמות הציורים ולכל עבודה קדמה סקיצה. מה שהיה חשוב ועקרוני מבחינתנו היה לוודא שהביטוי האמנותי יהיה נקי. שיעסוק רק בסיפור ובהשלכותיו הרגשיות ויהיה חף מכל ממד פוליטי שהוא״.

ההיענות של האמנים הייתה מיידית, וביניהם היו גם כאלה שהציגו במיזם התל אביבי. במישור האוצרותי סדר הציורים משרטט ציר זמן כרונולוגי, מהזמן שלפני השביעי לאוקטובר ועד היום, פרק זמן של חודשיים בלבד שנדמה כנצח. מהימים שבהם דרום אדום התייחס לפריחת הכלניות היפהפייה באזור העוטף, ועד המציאות העכשווית של אדמתו הספוגה באודם הדם הרב שנשפך בה. בתוך כך מסגרות הצבע האדומות שתוחמות את הציורים מרפררות לשני הקשרי האדום ומבטאות את המעבר הבלתי נתפס מיופייה של הפריחה לנוראות השבר, ההרס והאובדן.

קריאת השכמה לעולם

במבט ראשון נחשפת צבעוניותם העזה של הציורים, אך רגע אחרי כבר נחשף הפער העצום בינה לבין התכנים הכואבים שמבוטאים דרכה. כך לדוגמה, הקשר מטלטל לטבח הנורא תורגם על ידי האמן קונסטנטין לורי (KOTKIT) לארגז של טנדר טויוטה לבן, כמו אלה ששימשו את המחבלים המרצחים, מלא באבטיחים. טנדרים מסוג זה משמשים פעמים רבות להובלת תוצרת חקלאית, אך בעבודה של KOTKIT משולב ממד פצוע: בתוך ערימת האבטיחים נגלים שניים חצויים, כשהחיתוך והצבע האדום העז שנחשף איתו מהדהדים את כאבי השבר, הפגיעות והפציעות של השבת השחורה.

צילומים: הראל עציוני, קולקטיב סירה

צילומים: הראל עציוני, קולקטיב סירה

רגעי חיים שלווים הופכים אצל הציירת ירין מנצור למסמלי היעדר ואובדן, כמו תמונה פואטית של דמות אישה הניצבת מול השקיעה. לצד צלה הנופל על הקרקע ישנו צל נוסף של בן זוגה, אך הוא עצמו איננו. בציור נוסף נראית אם רוכנת אל כיסא תינוקה כמו להאכילו, אך הכיסא ריק. האינטרפרטציה של יגאל טליאנסקי לסיטואציה המעציבה של משפחות שהופרדו ונקרעו, מוצגת בציור שבו נראית כרזת החטופים כשהיא חתוכה, ובכך היא גם מבטאת את אקט הפגיעה בכרזות שנראה במקומות שונים בעולם. הציור של אודיה קוניג נוגע ברגשות השנאה והאנטישמיות: על רקע שחציו שחור וחציו לבן עם קשת בענן, מוצג מגן דוד שחציו כחול־לבן וחציו צהוב. הרקע השחור והצבע הצהוב כצבעו של הטלאי שנאלצו היהודים לענוד נקשרים לתקופת השואה, שאליה מתייחס גם הכיתוב The dark side of humanity.

עבודתה של בכר משלבת אייקונים מוכרים באירופה, כמגדל אייפל ושער הניצחון בפריז או הביג בן בלונדון, כשלצידם נראית דמות מחבל עם טיל נ״ט ובתחתית הציור משולב הכיתוב Wake up נועלת את ציר הזמן הכרונולוגי, עם מסר: ״הציור הוא קריאת השכמה לעולם. את מה שבמילים לא תמיד מחלחל, תמונה בועטת – שאינה מותירה מקום לדמיון במסר האיום שהיא מציגה – מסוגלת לעשות״.

birds

רובד נוסף הנקשר לתמת קירות מדברים הוא העובדה שהצבעים למיזם נתרמו על ידי חברת נירלט, שמפעלה הממוקם בקיבוץ ניר עוז שנפגע קשות בהתקפה הנפשעת, נשרף והייצור בו הושבת. עם זאת, לטובת המיזם דאגה החברה לספק את הצבעים לציור, ובמוזיאון הרחוב הקדישו לה האמנים זוהר ואייל עבודת מחווה: בציור נראה פח צבע שנשפך, כשהצבע גולש גם לרצפה שלמרגלותיו, תוך שהוא משרטט את מפת ארץ ישראל.

הצבע שנשפך מייצג את האובדן וההרס, אך המפה שהוא מייצר בגלישתו מייצגת אופטימיות ותקווה לתקומה. בימים אלה החברה אכן נוקטת צעדים לחידוש פעילות הייצור בדרכים שונות. לצד חברת נירלט נרתמו לטובת הפרויקט תורמים נוספים, כמו חברת מישורים שהעמידה לרשות קיומו את הנכס שבבעלותה, חברת ויצנר לציוד בניין מחיפה שתרמה את ציוד הציור והצביעה, וחברת GSG שמימנה את הארגון וההקמה.

״הפעילות שלנו לא עוצרת כאן״, מסכמת בכר. ״השאיפה היא לקדם תערוכות ומיזמים שעניינם הסברה במקומות נוספים בארץ וגם בעולם. לרתום אמנים יהודים או כאלה שמזדהים עם ישראל, ולהציף מסרים מסבירים. זוהי המטרה, ולשיטתנו היא עניין קיומי״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נטי

    תוהה לעצמי – עד שמגיעים סוף סוף לחיפה… מדוע לתת שטח והזדמנות נוספת לאמנים תל אביביים שהשתתפו כבר בפרוייקט ולא להזמין יוצרים אומנים חיפאים?
    שלא לדבר על שילוב אמנים ערבים? יכול להיות מעניין ועמוק.
    מלבד זאת פרוייקט נפלא.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden