כל מה שחשוב ויפה
גיתי פלטי, צעדת מחאה החוק לביטול עילת הסבירות. סמוך ללטרון, ביולי 2023
גיתי פלטי, צעדת מחאה החוק לביטול עילת הסבירות. סמוך ללטרון, ביולי 2023

סיכום 2023 / ״במבט לאחור עולה מהתצלומים של השנה משמעות מבשרת אסון״

דנה וולפיילר־ללקין מציינת 20 שנה של עדות מקומית בשנה קשה, שרק מדגישה את חשיבות התערוכה והמבט שהיא מספקת על שטף האירועים: על המלחמה, על היומיום, ועל הבמה שהיא נותנת לצלמים

בשנתה ה־20, התערוכה ״עדות מקומית״ נקלעה לסחרור בלתי צפוי. ״ב־6 באוקטובר סיימנו את עבודת האוצרות לקראת עדות מקומית 2023. כבכל שנה – לב התערוכה מוקדש לתיעוד מצולם של אירועי השנה החולפת. בשבת ה־7 באוקטובר המציאות השתנתה ללא הכר, וכך גם ההקשר שבו מוצגת התערוכה. לקח לנו כשבועיים לחזור לעצמנו, למצוא את הכוחות ולשוב להסתכל על התצלומים של השנה, ולמעשה לתכנן את התערוכה מחדש״.

כך מתארת דנה וולפיילר־ללקין, מייסדת עדות מקומית, את ״הרגע המכריע״ של פרוץ המלחמה, ואת התכנסות הצוות – האוצרת של התערוכה השנה, ענת סרגוסטי וחברי מערכת האוצרות, ורדי כהנא ועמי שטייניץ והמפיקה סנדי טפרסון – שיחד עימה היו צריכים לחשב מסלול מחדש. משם נבעה ההחלטה להכניס עבודות של צלמות וצלמים מחודש אוקטובר, כמעט בזמן אמת. מקבץ העבודות הזה – כ־240 צילומים מאוקטובר 2023 – מוקרן בתערוכה. זאת, בניגוד לעבודות המודפסות, שתפסו את מקומן בחלל שעיצבה מחדש המעצבת רעות עירון.

דנה וולפיילר־ללקין. צילום: טל שחר

דנה וולפיילר־ללקין. צילום: טל שחר

אוהד צויגנברג, AP. איילון דרום, בעקבות פיטורי גלנט, תל אביב, מרץ 2023

אוהד צויגנברג, AP. איילון דרום, בעקבות פיטורי גלנט, תל אביב, מרץ 2023

אילן לורנצי, הפגנה למען הדמוקרטיה. צומת הגומא, מאי 2023

אילן לורנצי, הפגנה למען הדמוקרטיה. צומת הגומא, מאי 2023

בשנת 2023, בתערוכה המבוססת על צילומי עיתונות ואקטואליה, יש דומיננטיות מובנת של צילומים מהמחאה ששטפה את הארץ מאז עליית הממשלה בינואר. בהשראת השנה שבה יצאו מאות אלפי אזרחים לרחובות – עירון עיצבה את החלל בחלוקה לשדרות ראשיות ורחובות חוצים, והעבודות מוצגות כמעין שילוט חוצות. אבל לא רק מחאה: יש בתערוכה תזכורת לפיגועים ופעולות נקם; יש בה רגעים של חסד ויופי, של טבע ושל ספורט, ועוד. אבל כוחה נובע מהמכלול, כולל הכול – גם מיצב הווידאו המוקדש ל־20 שנות עדות מקומית, במלאכת מחשבת של האמן רן סלווין, וגם מה שקרה בחודשיים האחרונים, והפך לשיאה של הסלמה.

״במבט לאחור עולה מהתצלומים של השנה משמעות מבשרת אסון״, אומרת וולפיילר־ללקין בשיחה שנערכה אחרי שהסדירה את נשימתה ממרתון של שינויים בזמן אמת, והתערוכה באופן מפתיע נפתחה במועדה.

20 שנה של עדות מקומית – איך הכל התחיל?

״השנה הייתה שנת 2002, ימי האינתיפאדה השנייה, ישראל נמצאת בתקופת מתיחות ביטחונית גבוהה, מעט מאוד תיירים מגיעים לארץ, הופעות ותערוכות בינלאומיות מתבטלות, תחושת מחנק. חבר סיפר לי על התערוכה Press Photo – WPP שראה לא מכבר באמסטרדם, ונראה לי רעיון טוב לבדוק אפשרות להצגת תערוכת הצילום בארץ.

״התחלתי בבדיקת היתכנות, עלויות, שת״פים וחסויות, ומקומות אפשריים לתצוגה ועוד. תוך מספר חודשים התערוכה כאן – מוצגת בקומה 49 במצפה של מגדלי עזריאלי. למרבה האירוניה, הנושא המרכזי של תערוכת אותה שנה הוא אסון התאומים…

״ואז תוך כדי ההכנות, עלה בדעתי שכדי לחבר את הקהל המקומי לתערוכה, כדאי וחשוב להציג תערוכה מקומית לצד הבינלאומית. בשנה הראשונה שילבנו תערוכת צילומי טבע של מגזין ׳מסע אחר׳ לצד WPP בתל אביב. עדות מקומית נולדה שנה מאוחר יותר. מראשית הדרך עבדו איתי חברתי המעצבת הגרפית ענת קליימן, שנמצאת איתי עד היום, וצלם העיתונות הוותיק משה שי, שהכיר היטב את קהילת הצלמים המאוד מורכבת וסגורה״.

השנה התערוכה מקומית בלבד, ללא החלק של WPP מלבד המרחב ״המאוורר״ כדברייך, איך את מרגישה בקשר לזה?

״בשנים הראשונות התערוכה הייתה באופן יחסי קטנה ומצומצמת, וההחלטה להציג זווית התבוננות צילומית פנימית וחיצונית (בארץ ובעולם) – הוכיחה את עצמה. הקהל התחבר לתערוכה המקומית, זיהה את עצמו באירועים מרכזיים שונים ולמד והרחיב דעת דרך התערוכה העולמית״.

עדות מקומית, מראה הצבה. צילומים: מ״ל

עדות מקומית, מראה הצבה. צילומים: מ״ל

עשרים שנות עדות, מראה הצבה. צילומים: מל

עשרים שנות עדות, מראה הצבה

״ישראל היא המדינה היחידה שבה יש תערוכה מקומית לצד התערוכה העולמית, והארגון של WPP רואים בזה הצלחה ותמיכה בקהילת הצלמים המקצועיים. חוץ מזה אנחנו מקרה ייחודי בהרבה היבטים – כמות הטראפיק הניוזי שיש כאן היא לא רגילה.

״מעזריאלי עברנו לדיזנגוף סנטר, ומשם לחללים שונים, עד שהגענו למוזיאון ארץ ישראל שהפך לבית הקבוע. התערוכה גדלה והתבססה, הרבה בזכות שת״פים מוצלחים עם ynet ועיריית תל־אביב-יפו, שמלווים עד היום את התערוכה״.

20 שנה זה מרתון רציני, אבל כל שנה הבייבי הזה נולד מחדש. מה למדת לאורך השנים? (עוד לפני שנדבר על השנה המיוחדת הזו).

״למדתי שקשה עד בלתי אפשרי לצפות מראש את דעת הקהל. חשוב להיות נאמנה לדרך ולאמת היצירתית הפנימית, ואז דברים יסתדרו. חייבים לשמור על דינמיקה תוך כדי תנועה. הקשבה וראש פתוח לשינויים. רק לא לקפוא במקום״.

אנחנו עובדים עם מה שנקרא ״חומרי קצה״. הדברים היומיומיים, הבנאליים הם הפחות מעניינים ופחות מושכים תשומת לב. הצלמים נמשכים אל האש ואל הדרמה – שמרכיבים רגעי שיא זכירים

עדות מקומית מעמתת אותנו מדי שנה עם מראות ואירועים מחיי היומיום, איכשהו לתקשורת יש נטייה להקדיש תשומת לב בעיקר לדברים הקשים, השליליים. זה לא מאתגר לעשות תערוכה ״טובה״ מחומרים ״רעים״, במובן התוכן שלהם?

״אנחנו עובדים עם מה שנקרא ׳חומרי קצה׳. הדברים היומיומיים, הבנאליים הם הפחות מעניינים ופחות מושכים תשומת לב. דוגמה מצוינת אפשר לתת מהתערוכה השנה, שהרבה ממנה נסוב סביב תצלומי המחאה לשמירה על הדמוקרטיה. המחאה הייתה באופן יחסי מאוד שקטה ומנומסת, חריגה במשך ובנפח שלה, אך מעט מאוד אירועי אלימות ואנרכיה. למרות זאת, הצלמים נמשכים אל האש ואל הדרמה – שמרכיבים רגעי שיא זכירים. התמונות הבולטות שנבחרו מראות מחאה אחרת מזו שהלכנו אליה מדי שבת.

״יחד עם זאת יש בתערוכה תחומים מגוונים כמו טבע וסביבה, תרבות, ספורט ועוד, שמאפשרים ויסות מסוים בין הנושאים ה׳קשים׳ לאלה היותר ׳קלים׳, נעימים, הומוריסטיים״.

יש לך ״שנה פייבוריטית״?

״השנה. תמיד השנה. אבל גם התערוכה שללא ספק תמיד אזכור הייתה תערוכת 2020 – שנת הקורונה. כבר לקראת אמצע השנה היה ברור שזו שנה שעוד לא הייתה כמותה, עם דימויים אחרים בתכלית ממה שראינו עד כה. שנה היסטורית בארץ ובעולם.

״נערמו דימויים מצויינים, אחרים ומסקרנים מצד אחד ומצד שני אנחנו בסגרים חוזרים ונשנים. בערך בחודש מאי היה כבר ברור שלא נוכל להציג את התערוכות השנה בחלל הקבוע במוזיאון ארץ ישראל, בגלל שינויי לו״ז תערוכות שהשתבש עקב המצב. זה היה מאוד מתסכל. הבנו שתערוכה חשובה ומעולה הולכת ומתגבשת, ועולם התרבות נמצא בהדממה והתנאים לתצוגה ולהתקהלות משתנים ומתעדכנים מדי חודש והופכים בלתי אפשריים.

״בסופו של דבר בזכות המון מזל, עיקשות ואנשים טובים, נמצא פתרון: עדות מקומית 2020 הוצגה במתחם מידטאון, תחת כיפת השמיים, פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום. התערוכה הותאמה למרחב הציבורי, הודפסה על גבי חומר מיוחד והוצמדה לחלונות זכוכית ענקיים של המבנים השונים במתחם, סביב הגינה והכיכר המרכזית.

״התערוכה יצרה מפגשים ואינטראקציה גם עם קהל חדש, ועצם העובדה שהצלחנו להציג בתקופה משוגעת כזו הייתה הישג אדיר ומספק, מעבר לכך שהיא נראתה ממש טוב״.

יונתן סינדל, פלש 90, פורים במאה שערים

יונתן סינדל, פלש 90, פורים במאה שערים

טל גבעוני, קפטניות ליגת הנשים בכדורגל

טל גבעוני, קפטניות ליגת הנשים בכדורגל

birds

איך את מתמודדת עם הפרידה מ־WPP ואיך הם הגיבו למצב?

״זו פרידה מאוד נקודתית ותלויית נסיבות שנקלענו אליהן, בגלל המלחמה וביטול הטיסות, שלא אפשר להטיס את הצילומים בזמן לתערוכה. אבל מדובר במערכת יחסים של 21 שנה, כך שקיבלתי מהצד השני רק דאגה ותמיכה ורצון לעזור.

״אולי לא זוכרים אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מציגים את עדות מקומית ללא ה־WPP. אותו הדבר קרה בשנת הקורונה. השנה זה באמת אירוע קיצוני – בעקבות 7 באוקטובר והמלחמה, לא ניתן היה להביא את התערוכה העולמית בזמן, מטעמים לוגיסטיים.

״מהרבה בחינות זה לטובה. ראשית, החלל נראה הרבה יותר טוב, מאוורר ומאפשר שיטוט והתמקדות, ללא האינטנסיביות של שתי תערוכות עמוסות. מעבר לכך, אני מרגישה שהמורכבות והכאב שכולנו חשים, שבאים לידי ביטוי בעיקר ב׳יומן המלחמה׳ המוצג בלב החלל, מצריך רגע התכנסות בעניין שלנו. רצון להתמקד בכאב ובהתמודדות עם המציאות שלנו כאן, עם פחות יכולת להכיל נושאים זרים מהעולם, חשובים ומעניינים ככל שיהיו״.

באופן סימבולי (וגם פרקטי) זה קצת מחדד את תחושת הבידוד שלנו מהעולם בתקופת המלחמה. זר לא יבין זאת?

״אני מסכימה מאוד. אנחנו מבודדים ובודדים. העולם אינו מצליח – כנראה אינו יכול – להבין מה עובר עלינו כאן, וזה מעורר תחושות מאוד קשות של ייאוש ואפילו עלבון. אבל צריך לזכור שזה לא חדש״.

זה דומה קצת לתיאור שלך בתחילת השיחה את התקופה שבה התחילה התערוכה.

״זה כנראה לא מנחם, אולי אפילו להיפך. וגם אם כרגע זה מה שקרה, אני מרגישה שאסור לנו לבודד את עצמנו, אין לנו את הפריבילגיה הזו. חשוב מאוד להמשיך ולייצר גשרים תרבותיים ביננו לעולם, להציג כאן תערוכות בינלאומיות ולייצא תרבות החוצה. אני מאמינה שזה בין היתר מה שייצור דיאלוג וקשרים חשובים. בידוד שלנו לא יסייע לכלום רק יביא להקצנה.

״הכלל הוא – לקוות לטוב ביותר, אך להתכונן לגרוע מכל. אנחנו חייבים לשמור על אופטימיות מסוימת, אחרת אין לנו סיכוי. זה הולך ונהיה קשה וסיזיפי וממש מאתגר למצוא נקודות אור, למצוא במה להיאחז. אבל גם כאן, אין לנו את הפריבילגיה להרפות. אנחנו מושקעים מדיי בחיים כאן מכדי לוותר. אנחנו עם מטורלל במציאות מטורללת עוד יותר, יכולת ההסתגלות שלנו היא קיצונית ונוציא ממנה את מה שאפשר״.

20 שנה – החגיגה התקלקלה, אבל החגיגיות נוכחת. איזה החלטות חשובות נעשו על התצוגה המיוחדת לשנת ה־20?

״ההחלטה המהותית ביותר סביב תצוגת תערוכת 20 שנות עדות מקומית הייתה קודם כל להציג אותה כמיצב וידאו – שאותו יצר האמן רן סלווין. חיפשנו דרך להציג רטרוספקטיבה של דימויים מתוך 20 שנה של תערוכות, אבל היה חשוב ביותר לבדל את החלק ההיסטורי מהתערוכה השנתית. בשיחות עם חברי המערכת והאוצרים של עדות מקומית, ורדי כהנא ועמי שטייניץ, ועם רז סמירה, האוצרת הראשית של מוז״א, הגענו למסקנה שמיצב וידאו יכול לתת את המענה הנכון.

״היה כאן תהליך מאוד מורכב וארוך, עם המון ניסוי ותהייה עד הרגע האחרון. השלב הראשון כלל בחירה של דימויים שמספרים סיפור באופן מיידי, ללא צורך בטקסטים ארוכים, ומעבירים את הנושאים המרכזיים של ההיסטוריה המקומית שלנו בשני העשורים האחרונים. הבחירה ברן סלווין הייתה מתוך רצון לצאת מהראייה של אנשי הדוקו, ולתת לו לקחת את היצירה למקום אחר. רן מצד אחד מאוד מחובר לחומרים, ומצד שני נותן מבט חיצוני ומפתיע.

״היה כאן תהליך עבודה מאוד אחר, במדיום שונה – וידאו רב ערוצי – שכלל המון דילמות של עריכה, קצב, סאונד, חלל. אפילו מאיזה חומרים עשויים המסכים, שמאפשרים הקרנה דו צדדית. ההצבה על גבי ארבעה מסכים מייצרת הזמנה לשיטוט, ומאחוריהם מתגלים שלושה מסכים נוספים, שעליהם ראיונות אישיים שקיימנו עם צלמים מובילים. זו חוויה שמפעילה אותנו כצופים באופן מאוד רגשי וחקרני.

״אני מאוד מרוצה מהתוצאה ומוצאת את עצמי צופה בלופ חוזר ומגלה כל פעם משהו אחר מתוך חיבור שונה״.

ולסיום, מה תאחלי לבייבי שלך ל־20 השנים הבאות?

״מאחלת להתפתח, להשתנות ולהתעדכן. מאחלת שנוכל לעסוק בנושאי קיצון מעניינים, שנמצאים בשוליים של החברה והמקום, ופחות בנושאים של חדשות מהעמודים הראשיים. שנים של שקט והמון עניין, מתוך יצירה ובנייה ותקומה. הגזמתי??? 😉


עדות מקומית 2023
אוצרת: ענת סרגוסטי, מייסדת: דנה וולפיילר־ללקין
מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב
נעילה: 3.2.2024

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden