פונט מוזס ״בא לעבוד״ ולתת לקורא תחושה שאפשר לסמוך עליו

יובל: הי אלון, בוקר טוב. איך אתה בימים מורכבים אלו?

אלון: הי יובל, בוקר טוב. תשובה מורכבת לימים מורכבים…

עושה את המיטב, ראש מעל המים, מנסה לשמור על שגרת יום־יום משפחתית ומקצועית. אני מוצא הרבה נחמה ומשמעות בעשייה המקצועית, דווקא בימים האלו

יובל: לגמרי. זה גם חשוב, להתעקש על יצירה. ואנחנו פה כדי לדבר על פונט מוזס, שיצא שהעבודה עליו נגמרה עכשיו אחרי כמה זמן?

אלון: שנתיים מאז שהתחלנו לעבוד עליו

יובל: טוב אני הכי מבין למה זה לוקח שנתיים, וזה בלי מחאה ומלחמה בפנים. אבל בוא נלך אחורה, מה התבקשתם לעשות ולמה?

אלון: בסוף 2021 פנו אלינו אלעד מערכות (Netcraft) בעקבות רענון עיצובי שהם עשו לאתר ולאפליקציית ynet שנתיים קודם לכן, שהוליד מספר בעיות טיפוגרפיות הקשורות בקריאות, בחסכון בנדל״ן ובהיררכיות טיפוגרפיות מרובות הקיימות באתר. לאחר מחקר מעמיק, הבנו ביחד שנדרש להם פתרון טיפוגרפי מותאם אישית בהתאם לצרכים הרבים שלהם. כך נולד פונט מוזס

יובל: מלכתחילה כך נקרא הפונט? שרק נגיד שהוא על שם משפחת מוזס, המו״לים המיתולוגיים של ידיעות אחרונות, עד היום

אלון: לא ממש מההתחלה, אבל כשהצגנו להם את הגרסה הראשונה של הפונט, כבר הצענו את מוזס כשם. זה הרגיש נכון ומחובר להיסטוריה הענפה של ידיעות אחרונות ועזר להם מאוד להתחבר לפונט, ולהרגיש שהוא שלהם

יובל: אז מאיפה מתחילים? ואולי צריך רגע לפתוח איזה טאב ולהסביר למה בכלל צריך פונט מיוחד שיהיה רק של ווינט? מה רע בפונטים האחרים? הקוראים באמת שמים לב לדברים האלו?

אלון: אוקיי, אז יש פה כמה שאלות.

אין רע בפונטים קיימים. יש הרבה פונטים טובים בחוץ, בתשלום ואפילו חינמיים. אבל אם לנתח רגע לעומק מה המשמעות של פונט ייחודי למותג – אני חושב שבעולם הוויזואלי שאנחנו חיים בו היום, קשה למותגים לקחת בעלות לעצמם נכסים מותגיים בלעדיים. קשה היום יותר ויותר לקחת בעלות על צבע, צורה או אפילו סגנון איורי/צילומי. 

פונט, לעומת זאת, בגלל היותו מערכת מורכבת של סימנים, מאפשר לייצר קול ייחודי מאוד – גם אם מדובר בניואנסים שהמשתמש הממוצע לא בהכרח יודע להגדיר. על אחת כמה וכמה בעולם העיתונות הכתובה – האות היא לבנת הבניין הבסיסית ביותר של המשתמש. המוצר הוא התוכן, השימוש הוא הקריאה, והאות היא הקול הייחודי של התוכן הזה. 

קשה היום יותר ויותר לקחת בעלות על צבע, צורה או אפילו סגנון איורי/צילומי. פונט, לעומת זאת, מאפשר לייצר קול ייחודי מאוד – גם אם מדובר בניואנסים שהמשתמש הממוצע לא בהכרח יודע להגדיר

מבחינת הקוראים, אני יכול לומר שאפילו עדיף שלא ישימו לב. המטרה היא חווית קריאה מצויינת, ולא שבהכרח ״ישימו לב״, אלא שפשוט יהיה נעים לקרוא. הקבילו את זה פעם למזלג: אם אתה זוכר את המזלג שאכלת איתו צהריים היום, כנראה שזה לא היה מזלג טוב.

מעבר לזה, ל־ynet יש המון צרכים מבחינה טיפוגרפית, שפונטים קיימים לא בהכרך עונים על כולם

יובל: אינטרסטינג. מה למשל? איזה צרכים?

אלון: בראש ובראשונה – קריאות מעולה בכל פורמט, דפדפן ומכשיר. דבר שני – אקונומיה: פרופורציות אות צרות לחסכון בנדל״ן באתר ובאפליקציה (צורך שקיים עוד מעידן העיתונות המודפסת, ועל אחת כמה וכמה בעיתונות הדיגיטלית).

דבר שלישי, התאמות טכנולוגיות: מוזס עוצב בפורמט חדש יחסית של פונטים שנקרא Variable Font, שמאפשר להכניס מנעד רחב מאוד של משקלים לתוך קובץ אחד קל משקל – משהו שמאוד עוזר בזמני הטעינה של אתר כמו ynet. 

הרביעי הוא ההיררכיות המרובות של אתר כמו ynet ויכולתה של משפחת הפונטים לעבוד בכל תרחיש – כותרת, גוף כתבה, טקסטים קטנים וטקסטים בנגטיב. לכל תרחיש כזה יש מענה במשפחת מוזס. ובסופו של דבר – כל אלו מתנקזים לאיחוד הקול הטיפוגרפי־מותגי של ynet לרוחב מגוון הערוצים והפלטפורמות שלהם

יובל: ומהו אותו קול מותגי? איך ynet תופסים את עצמם ואיך זה בא לידי ביטוי בעיצוב?

אלון: בסופו של דבר מדובר בעיתון ותיק ומוביל בישראל. הוא פונה לכלל האוכלוסיה, ושם דגש תמידי על אמינות התוכן והאחריות העיתונאית. עיצוב אות מוזס נשען על מודלים סאנס־סריפיים עבריים קאנונים, בכדי לייצר אות מוכרת מאוד לקורא העברי, אך עדיין חדשה ועדכנית. 

הייחוד מגיע בניואנסים קטנים מאוד, ובכדי לייצר אות מאוד קריאה, כדאי להישאר יחסית ניטרלים. האות בסופו של דבר ״באה לעבוד״ ולתת לקורא תחושה של משהו שאפשר לסמוך עליו

יובל: זה השלב לדוגמאות קונקרטיות

אלון: אז כאמור, כדי לכסוך בנדל״ן יקר, מוזס עוצב בפרופורציות אות צרות יחסית המאפשרות לכתוב יותר בפחות מקום. הגופן החדש צר ועגלגל יותר, מה שמוביל לצמצום של 10-15% ברוחב מילה בשורה וצמצום של 8-12% באורך פסקה בכתבה.

או לדוגמה, גרסת הנגטיב של מוזס ״מפצה״ על האשלייה שנגרמת בקריאת טקסט בהיר על רקע כהה שגורמת לו להראות כבד וצפוף יותר. גרסת הנגטיב מבטיחה עקביות בקריאה ובנראות האותיות ללא קשר לניגודיות בין הטקסט לרקע.

וגם, אחד האלמנטים המרכזיים במחקרי קריאות נוגעים לבידול בין אותיות דומות. דגש מיוחד על הדגשת ההבדלים הללו בפונט מוזס עוזר לאות להיות קריאה מאוד בעיקר בגדלים קטנים

השלמת פערים אבולוציונים

יובל: אני רוצה לתת הקשר רחב יותר לפרויקט מתוך העשייה שלכם, של סטודיו RAG, אז אולי קודם תספר קצת על הסטודיו ומה אתם עושים

אלון: אז אנחנו אלון קנצ׳וק ורמי רשתי, צמד מעצבי אותיות, חיים ועובדים בתל אביב. ב־2014 הקמנו את הסטודיו עם רצון אמיתי להשפיע על שדה הטיפוגרפיה המקומית ובפרט על עיצוב האות העברית.

כסטודיו, התקיימנו תמיד על התפר שבין מיתוג לאותיות; אנחנו מגיעים מעולם המיתוג ובתחילת דרכו של הסטודיו התמקדנו בתהליכי מיתוג מבוססי טיפוגרפיה. כמעט כל מותג שבנינו בסטודיו יצא לעולם עם פונט ייחודי שמהווה את לב הדי.אן.איי המותגי.

ב־2017 החלטנו לפתוח חנות פונטים מסחריים, ולאחר שלוש שנים של עבודה השקנו קטלוג פונטים של חמש משפחות (ממש בתחילת הקורונה). במקביל לזה, הפסקנו לקחת פרוייקטי מיתוג מלאים והיום אנו מספקים שירותי עיצוב אותיות לסוכנויות מיתוג, לחברות ולמותגים, ומרחיבים את קטלוג הפונטים המסחריים שלנו

יובל: איזה לדוגמה, תן פרויקט או שניים שאנחנו מכירים

אלון: מיתגנו את המוזיאון לאמנות ומדעי הננו של אוניברסיטת בר אילן – מיתוג שהתבסס על יצירה של שפה טיפוגרפית ייחודית ומאופיינת שיוצאת מתוך המבנים הננומטרים בחומרים שונים. דוגמה נוספת היא מסעדת HIBA של השף יוסי שיטרית שמיתג עודד בן־יהודה, והזמין אותנו כדי שנעצב פונט ייחודי למסעדה שנובע מתוך ערכי המותג ועולמות התוכן. פרוייקט נוסף שעתיד לצאת לאור בקרוב הוא פונט ייחודי עבור אחד הבנקים בישראל, כחלק ממתיחת פנים מיתוגית

יובל: הו. עכשיו סיקרנת. אני יכול לנחש איזה אבל אתה לא תגלה לי אז נשמור את זה לעצמי.

והשאלה שרציתי לשאול היא על טיפוגרפיה עברית באופן כללי, איפה אתה רואה את האתגרים? בכלל ולעומת שפות אחרות? לעומת טיפוגרפיה לטינית? שאלות גדולות, אני יודע

אלון: האתגר המרכזי ביותר אני חושב הוא ״השלמת פערים אבולוציונים״, ואני אנסה להסביר. האתגר הגדול של העברית (וזהו אתגר שמעצבי אותיות עבריים מתמודדים איתו עוד מלפני קום המדינה) הוא שאין לה בהיסטוריה שלה את המהלך האבולוציוני/צורני המאוד הדרגתי שיש ללטינית. 

הלטינית התפתחה, התדייקה והתחדדה במשך מאות שנים. העברית לעומת זאת, קצת קפאה בזמן ועברה לא מעט טלטלות בהיסטוריה היהודית. זו שפה שבמשך שנים שימשה אך ורק כשפת קודש, והחייאתה לשימוש יומיומי הגיע מאוחר יחסית באבולוציה.

לכן – מעצבי אותיות עבריות מתמודדים עם פערים עיצוביים שיש לגשר עליהם. בגלל זה גם התחושה אצל מעצבים עבריים ״שאין מספיק פונטים בעברית״. ובאמת אין מספיק. עם זאת, אני רואה בזה גם יתרון גדול. יש לעברית עוד הרבה לאן להתפתח, ועוד נתיבים עיצוביים רבים שעוד לא באמת נחקרו

יובל: ומבחינה מסחרית? כי לא לכל לקוח יש תקציב ואמצעים (וצרכים) כמו בנק או כלי תקשורת כמו ynet

אלון: אני חושב שלאורך השנים שבהן אנחנו עובדים עם מותגים על שפה טיפוגרפית ייחודית – הבנו שלדבר הזה יש מנעד די רחב ברמת ההקף. נכון, פונט לגוף תקשורת או בנק, משפחה רחבה של פונטים שאמורים לעבוד לכל תרחיש שלא יהיה, זה אכן פרויקט מורכב מאוד. 

אבל למותגים קטנים יותר, שדווקא לא מעוניינים בניטרליות הזו, יש גם אפשרות ליצור פונט כותרות במשקל בודד, בעל סט סימנים מוגבל יחסית, אבל בעל אופי מובחן, זכיר ואקספרסיבי יותר. במקרה כזה מדובר על מהלך הרבה יותר אקונומי מבחינת תקציב וזמן עבודה, ולעיתים האימפקט שלו ברמה המותגית יכול להיות אפילו גדול ויעיל יותר

יובל: יפה. מה עוד? לפני שניפרד, משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרנו?

אלון: המממ… אולי זה כבר יהיה לכתבה הבאה, אבל אנחנו בעיצומו של פרויקט שאפתני במיוחד במסגרת חממת הפיס לאות העברית (עם מכון שנקר לחקר העיצוב), שבו אנחנו מבצעים החייאה (Revival) לאות המוכרת בישראל כ״דרוגולין״. זה מחקר מעמיק מאוד, שמחובר להיסטוריה של האות העברית באירופה, ואנחנו ממש מרגישים כבוד, שליחות ואחריות גדולה לשפוך קצת אור על פרק בהיסטוריה של האות העברית שלא ממש קיבל מקום