כל מה שחשוב ויפה
קרן תגר, תערוכת יחיד. צילומים: איה צייגר

״הדבר הזה שקרה, הסערה ברגע שלפני הסערה״ בתערוכה של קרן תגר

חמש שנים לאחר מותה בגיל 39, איה צייגר ושיראל ספרא, חבריה של קרן תגר ללימודי התואר השני בבצלאל, אצרו לה תערוכה בגלריה חנינא. ״יש דברים בחיים שבאמת שווים את הכאב שהם מאלצים אותנו לשאת והם מלאי אהבה ויופי״

יובל: הי איה, הי שיראל. בוקר טוב. אנחנו מדברים בבוקר הפתיחה של התערוכה של קרן תגר, שאת אצרת איה ושיראל ליווה את התהליך (תכף נדבר על זה), כך שאם הימים האלו מורכבים גם ככה, אני מניח שהיום הזה אמוציונלי עבורכם במיוחד

איה: נכון, זאת הייתה בחירה מעניינת לעשות את השיחה בבוקר הזה, כמו לעצור רגע לפני שנדלק או נכבה האור. וכן, אלו ימים שתחושת האדמה הזזה מאד נוכחת בתוכם, אני יכולה רק לקוות שהם נושאים איתם איזו הצעה אחרת לצמיחה

שיראל: היום הזה מיוחד מאוד, ההתרגשות והגעגועים שאני מרגיש גדולים. יש משהו מנחם ומרגיע בעשיה במיוחד בתקופה המורכבת הזאת. אני שמח שהעבודות של קרן יוצגו, ומקווה שהן יפגשו את האנשים ויגעו בהם עמוק בנפש

יובל: לגמרי.

וגם אני התרגשתי לשמוע על תערוכה לקרן, שהלכה לעולמה בגיל 39, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. כי אני חושב שכמו הרבה אנשים שהכירו אותה, אני רוצה להאמין שהיה לי קשר קרוב אליה. למדתי במקביל אליה ארבע שנים בבצלאל, עקבתי אחרי קריירת האיור שלה, שיתפנו פעולה לפעמים – פה בעטיפה על ספר, שם בפרויקט במוסף הארץ – ואז סקרן אותי המעבר שלה לעולם האמנות.

לפני תשע שנים התחיל איזה דיבור ביננו על תערוכה (עד היום אני לא מעז למחוק את המסמך עם התמלול של השיחה ביננו). ואת העבודה ״בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד״, קניתי ממנה בתערוכה הראשונה שלה ב־2013 בגלריה אלפרד, ומאז היא תלויה לי ליד שולחן העבודה. אז אולי לפני שנתחיל לדבר על התערוכה, ספרו רגע על הקשר שלכםן לקרן

איה: לאורך זמן העבודה על התערוכה הזאת אנחנו נתקלים באנשים שיש להם קשר עמוק/קרוב עם קרן. זה תמיד מאד מרגש האיזורים האלו של נקודות מפגש, נשמע מאד מסקרן המסמך המתומלל שלכם.

אני הכרתי את קרן במהלך לימודי התואר השני בבצלאל, למדנו באותה כיתה שלושתנו. אני לא זוכרת איך זה קרה אבל היה רגע שהיה ביננו ניצוץ כזה ופשוט התאהבתי בה כמו קראש של גיל הנעורים, משהו מאד מלא התרגשות. שלחנו אחת לשניה מילים יפות ושירים ובעיקר זוכרת אותי יושבת סמוקה אל מול מכשיר הטלפון

שיראל: את קרן פגשתי במסגרת לימודי התואר השני באמנות של בצלאל. הסטודיואים שלנו היו דלת מול דלת. כשהילד הראשון שלי נולד היא סיפרה לי שהילדים שלנו חולקים את אותו התאריך לידה, והקשר ביננו התחזק מאותו הרגע מאוד. 

אהבנו מאוד לכתוב ביחד ולצחוק ולדבר על אמנות ועל שדה האמנות. לקראת סוף הלימודים זכיתי לראות את קרן עובדת בסטודיו, היא היתה כל כך מוכשרת והתאהבתי ברישומים הקסומים שלה. היא היתה מאוד מאוד מוכשרת חכמה ונדיבה, תמיד ידעה לתת את העצה הטובה בחיים וגם באמנות. 

תמיד הרגשתי שהיא מקבלת אותי כמו שאני בלי טיפה שיפוט, ומצד שני הדרך שבה היתה עובדת ומשאירה רק את הרישומים הטובים ביותר שלה והקצב שבה עבדה היה מעורר השראה. הרגשתי שהזמן שלנו כל כך מוגבל והרגשתי במשך הזמן צער שלא הכרתי אותה הרבה שנים לפני שנפגשנו באמת

יובל: הכי מבין ומזדהה.

וכעת, חמש שנים עברו, מאיפה בכלל מתחילים את העבודה על התערוכה?

איה צייגר. צילום: מ״ל

איה צייגר. צילום: מ״ל

שיראל ספרא. צילום: מור אלנקוה

שיראל ספרא. צילום: מור אלנקוה

איה: אני לא בטוחה אם יש מאיפה להתחיל. אני חושבת שהשאלה שניצבנו מולה היא מאיפה ממשיכים ואיך עושים את זה לבד.

שיראל: אני הרגשתי שנקודת ההתחלה לתערוכה היא ציורי השמן האחרונים שקרן ציירה בסטודיו האחרון שלה. אני ממש מרגיש שחלק מהעוצמה שלהם היא העובדה שקרן רשמה כל כך הרבה שנים והגיע לציור בצורה כל כך בשלה. ובאמת החלק הקשה הוא לעשות את התערוכה בלי העין החכמה שלה

איה: היה רגע כזה כשהגעתי לסטודיו שלה, ונתקלתי באחת מהעבודות שנמצאת בגוף העבודות האחרון, והוא זה שממלא היום את חלל הגלריה. הייתה בי חוויה מסעירה: העבודות הכו בי. זאת הייתה קפיצה עצומה ומרגשת כל כך של קרן, וזאת הייתה נקודת האחיזה שלי – התחושה הזאת, העבודות הללו, הדבר הזה שקרה, הסערה ברגע שלפני הסערה

יובל: ספרו עוד על העבודות שיש בתערוכה: מה מוצג בה

איה: בתערוכה יוצגו סדרת העבודות האחרונות שהייתה בסטודיו – אלו ציורי שמן גדולים, כמו סדרה של דיוקנאות עצמיים שממלאים את החלל. הן עצומות בגודלן ומלאות סערה כאב בדידות וכוח. מלבדן יהיו בחלל שישה ספרי סקיצות

יש משהו בעבודות עצמן, השילוב הזה בין המתנה ובערה פנימית שנוכח בהן, וכנראה גם בזמן שלקח להן להיחשף אל העולם, וגם לנו לנסות לצמוח מספיק כדי לגעת בדברים

יובל: זו פעם ראשונה שהציורים האלו מוצגים?

איה: כן, זאת פעם ראשונה שהן מוצגות, זה היה באמת מהלך אמיץ, יפה ואחרון שעוד לא ראה אור. הן המתינו ליום הזה וגם אנחנו.

יש משהו בעבודות עצמן, השילוב הזה בין המתנה ובערה פנימית שנוכח בהן, וכנראה גם בזמן שלקח להן להיחשף אל העולם, וגם לנו לנסות לצמוח מספיק כדי לגעת בדברים

יובל: וספרי הסקיצות? הם מאותה תקופה?

איה: ספרי הסקיצות הם מהשנים 2015-2018. הם מאוד אחרים: מלאים ביומיום בהתבוננויות, במבטים החוצה. ציורי השמן הם דיוקנאות עצמיים עצומים של מבטי פנים

יובל: וכל ציורי השמן הם דיוקנאות עצמיים? לא הייתי מנחש

איה: זה תלוי איך מביטים בהם אבל ככה הם בעיני, ריבוי דיוקנאותה של קרן

שיראל: גם בעיני אלו דיוקנאות של קרן, לפחות מבחינה רעיונית. ברישומים קודמים שלה, קרן רשמה את מספרת הסיפורים מאלף לילה ולילה, שחייה תלויים בסיפור שהיא מספרת כביטוי לחייה עצמה. מעשה הציור נתן לה כוח והזדמנות לדבר על החיים והמוות, כמו גם על החרדה המלווה את ההתמודדות

birds

יובל: זה מעניין כי נראה לי שתמיד העבודות שלה לא היו מאוד שמחות, שליווה אותן איזה דוק של מלנכוליות, או אולי משהו פואטי, הרהורי. גם באיורים שלה, גם כשהיו לקוחות בתמונה

שיראל: אני מרגיש שהתבוננות בעבודות שלה נותנת לי הרבה פעמים לגיטימציה להיות עצוב, ולראות שגם במקומות האלו יש יופי שדרכו יכולים להיכנס רגשות אחרים ואפילו שמחה

איה: אני חושבת שהדברים בהקשר הזה מאוזנים. כשדבר מה הוא מאוד גבוה, הוא גם מכיל עומקים ותהומות גדולים. קרן היא אדם מלא תשוקה, והתשוקה הזאת והחוכמה הזאת מתפזרות לכל עבר. היא לא בוחרת לא בגבוהים ולא בנמוכים, אלא בעוצמה שיש לה, ביכולת לשאת את בערת החיים

יובל: אז רק עוד שאלה על חלוקת העבודה ביניכם, לא שמטריד אותי מי עשה מה, אז רק אם יש מה להגיד על אוצרות / ליווי אוצרותי?

איה: ההזמנה הנוכחית לעשות יחד תערוכה לקרן/של קרן הייתה של שיראל בלעדיו כל זה זה לא היה קורה. עם הזמן והחיים, בעיקר החיים שהתדפקו על הדלת, גילינו שלכל אחד יש משהו אחר שהוא יכול לתת מבחינת פניות ואנרגיה, וניסינו לייצר מסגרת כזו שתאפשר לנו לתת לתוך התערוכה הזאת, את כל מה שיש לנו יכולת

שיראל: ליווי הוא הגדרה באמת לא הכי ברורה. את כל העבודה הקשה איה עשתה ואני ניסיתי לעזור במה שיכלתי מתוך אהבה לקרן ולעבודות שלה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שניפרד?

איה: שיש דברים בחיים שהם באמת שווים את הכאב שהם מאלצים אותנו לשאת והם מלאי אהבה ויופי. בואו לראות את התערוכה, היא שווה את הכאב


קרן תגר | תערוכת יחיד
אוצרות: איה צייגר; ליווי: שיראל ספרא
גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
נעילה: 24.2

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אבנר

    תערוכה עותקת נשימה, כל הכבוד לאיה ושיראל שעשו מאמצים אדירים כדי ליצור אותה. ולמיכל הלפמן שכתבה טקסט מבריק, מדויק להפליא. קרן אמנית ענקית, ותמיד הייתה one of a kind, מאז סיימה את לימודי האיור ב-2006. אהבתי אותה מאד.

  2. יוסי וסיד

    תערוכה מצויינת לאמנית (שאיננה עוד), שמוכשרת ורב מימדית כל כך…

  3. יעקב ששון

    תערוכה מדהימה. חובה לראות. באמת שווה את הכאב. ויש כאב.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden