כל מה שחשוב ויפה
נכנסת לאירוע. שבת, 25.3.23, קפלן. צילומים: כנרת רוזנבלום, אייל דה ליאו
נכנסת לאירוע. שבת, 25.3.23, קפלן. צילומים: כנרת רוזנבלום, אייל דה ליאו

יצירתיות בעד הדמוקרטיה: שנה של מחאה בשלטים

מאז הקמתו לפני שנה, עמוד האינסטגרם Creativity for Democracy הפך לארכיון ולכיכר שוקקת של מחאה, מקור לאופטימיות ותקווה

כל כך הרבה חלומות התנפצו השנה; אני מרשה לעצמי לספר על עוד אחד מהם. לקראת יום השנה למחאה נגד ההפיכה המשטרית חלמתי לערוך ספר שיאסוף את מיטב השלטים הייחודיים, מעשה ידי המפגינים, שהונפו בקפלן, בחיפה, בירושלים, בבית שמש, בצומת עמיעד, בוושינגטון סקוור, בכל מקום שבו הונפו.

אייל הציע לקבוע את ה־14.1, יום הפגנת המטריות, כמועד הקובע, שממנו מתחילים לספור. חשבתי שנוכל לגייס את הסכום הדרוש להפקת הספר על ידי מכירה מוקדמת של העותקים, עם 27 אלף העוקבים המעורבים והמחויבים של העמוד. הרי רבים מהם כתבו לנו או דיברו איתנו בהפגנות, ושאלו: מתי ספר? מתי תערוכה? 

שבת, 25.2.23, תל אביב

שבת, 25.2.23, תל אביב

שבת, 4.3.23, קפלן

שבת, 4.3.23, קפלן

שבת, 11.3.23, הבימה

שבת, 11.3.23, הבימה

חמישי, 23.3.23, עזריאלי, בירידה לאיילון

חמישי, 23.3.23, עזריאלי, בירידה לאיילון

שבת, 25.3.23, קפלן

שבת, 25.3.23, קפלן

כולנו הרגשנו חלק ממשהו גדול וחשוב, משהו שרצינו שאפשר יהיה לחזור אליו. חוקרת של מחאות שאלה אותי אם העמוד מגובה, כי מתברר שבדרך לדיקטטורה השלטון מתנקש בכל העדויות לקיומה של המחאה נגדו, וראשונות – בעדויות הדיגיטליות. על אף התקדימים מהעולם, האפשרות שמישהו יחסל את העדויות שצברנו לקיומה של מחאה, תוססת, נחושה ויצירתית, נראתה לי מוגזמת, אבל ספר מודפס, חשבתי, יסגור גם את הפינה הזאת. את תנועת המחאה של 2023 איש לא יוכל להכחיש. 

על שדרת הספר, כך דמיינתי, יהיה כתוב: ״יצירתיות בעד הדמוקרטיה – השנה הראשונה״. כי גם בשיאה של המחאה, מאות אלפי מפגינים ברחבי הארץ, פעם או כמה פעמים בשבוע, לא חשבתי שזה יהיה בליץ וגמרנו. השלט הראשון והיחיד שהנפתי אני, לפני שידעתי שאני מוכרחה שתי ידיים כדי לצלם, קרא ״זאת דרך ארוכה״, ומהצד השני ״לכנען״. מתה על שלומי שבן, מה תעשו לי. 

זאת דרך ארוכה, ידעתי כבר אז, והריקבון עמוק, ויש כל כך הרבה לתקן וכל כך הרבה אנשים לשכנע, אבל חשבתי שהתנועה העזה, הנחושה, שקמה בישראל בעקבות הרפורמה של נתניהו, לוין ורוטמן, לא בקלות תיעצר; וראיתי גם את ההישגים. 

כשאייל מציע לי מפתח לאנשהו אני מסכימה מיד 

אייל דה ליאו ואני, מכרים ותיקים, נפגשנו באחת ההפגנות הראשונות בהבימה. כל אחד מאיתנו הגיע לבד, כמו נציגות שנשלחת מדירות הבניין לאסיפת דיירים, רק בשביל הפרוטוקול. נבוכים בנואשות שבה אנחנו חותרים לתקווה, בנרפות שבה אנחנו פועלים לשינוי, שנינו הבנו את הפרדוקס.

נדנדתי לאייל בתקווה שנפצח סיסמה סוחפת לטי־שירט; לא פיצחנו. אבל הפגנה אחת מאוחר יותר הוא התחיל לצלם ולהעלות שלטים לעמוד שפתח, והציע לי את הסיסמה לניהול העמוד. כשאייל מציע לי מפתח לאנשהו אני מסכימה מיד, ובלי שדיברנו, דרך ניהול העמוד, הפעולה והתגובות אליה, גיבשנו מדיניות, סגנון ושיטת פעולה: העמוד יתמקד בשלטים ייחודיים, מעשה ידי המפגינים שנושאים אותם; העמוד ישמש כארכיון, כלומר נעלה אליו כל שלט ונכתוב במדויק מתי ואיפה הוא הונף; נקפיד על זכויות יוצרים וניתן קרדיט לצלמים וכשאפשר – גם ליוצרי השלטים.

שבת, 25.3.23, קפלן

שבת, 25.3.23, קפלן

שבת, 25.3.23, קפלן

שבת, 25.3.23, קפלן

ראשון, 26.3.23, איילון דרום

ראשון, 26.3.23, איילון דרום

שני, 27.3.23, ירושלים

שני, 27.3.23, ירושלים

שבת, 6.5.23, קפלן

שבת, 6.5.23, קפלן

העמוד המריא יחד עם התעצמות ההפגנות. תוך זמן קצר היו לנו אלף עוקבים, והעוקבים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהעמוד. הם שיתפו בחשבונות האינסטגרם שלהם פוסטים של שלטים מתוך העמוד, שלחו לנו צילומים של שלטים שצילמו בהפגנות וצילומים של עצמם, מפגינים כשהם מניפים את השלטים שהגו ויצרו. כך, מעמוד שניזון מתמונות שצולמו בשני טלפונים בהפגנות בתל אביב ולפעמים גם בירושלים, עכשיו כבר היו בעמוד צילומים מכל קצווי הארץ וגם מהעולם, ואלפי עוקבים ושיתופים, ואז גם עשרות אלפי. 

בתחילת הדרך קיווינו שהעמוד ישמש כארכיון של תקווה; בהמשכה נדמה היה לנו שיש לו תפקיד פעיל בהווה המתמשך של המחאה. ככה, חשבתי, עושים שינוי: בטושים וסלוטייפ וחתיכות קרטון, הומור ויצירתיות, מחוייבות והתמדה

השלטים הייחודיים הם הזדמנות למפגין הבודד להשמיע את קולו המסוים בהמון הגדול. ״אני מפחד״ בטוש על קרטון, הדמות המלובדת של ״הזעקה״ לפי מונק שנשאה על מקל האמנית סלי קריסטל, שלטי ״גרנדמייזר״ ששטפו את הכיכרות אחרי הנאום של סמוטריץ׳ בוושינגטון – ניסוח הזעקה שלהם, על התוכן ועל הסגנון, על המסר ועל המדיום, איפשר למפגינים להיות חלק מתנועה גדולה בלי לאבד את עצמם. להיפך: הקולות הפרטיים התחדדו והתבהרו, וזכו להגברה, להדהוד ולשיתוף. 

העמוד הציע למפגינים לנסח עוד בבית את הסיבה שבגללה הם יוצאים לרחובות. מפגינים התחרו זה בזה בהכנסת שלטים לעמוד, כלי תקשורת ציטטו מתוכו שלטים וארץ נהדרת שילבו אחד מהם במערכון. 

בתחילת הדרך קיווינו שהעמוד ישמש כארכיון של תקווה; בהמשכה נדמה היה לנו שיש לו תפקיד פעיל בהווה המתמשך של המחאה. העמוד הפך להיות כיכר כשלעצמה – מקום שבו נפגשים השלטים זה עם זה, גם אם הונפו במקומות אחרים ובזמנים שונים, מתווכחים זה עם זה או משלימים זה את זה. האמת, גם כשהיה קשה, לפעמים היה גם כיף. ככה, חשבתי, עושים שינוי: בטושים וסלוטייפ וחתיכות קרטון, הומור ויצירתיות, מחוייבות והתמדה. 

היה חם נורא, היה קשה, היה עצוב 

הממשלה חתרה בכל הכוח להחלשת הדמוקרטיה, אבל המחאה הצליחה להסיג את הדחפור שאיים – שעדיין מאיים – לפרק את החברה הישראלית ולרוקן את מוסדות המדינה כדי ליהנות מכוח בלתי מוגבל ומתגמולים לא ראויים. המאבק הלך והסלים, ורגע קשה במיוחד בו היה ביטול חוק עילת הסבירות.

נשברתי, אני מודה. אבל כל עוד לא מצאנו דרך אחרת להשפיע, המשכנו להפגין. היה חם נורא, היה קשה, היה עצוב. לפעמים היה מסריח. אבל המשכנו, כי לא ידענו מה עוד אפשר לעשות אחרת. וגם – כי העמוד נתן לי תפקיד, השותפות בינינו החזיקה את שנינו עירניים, והמפגינים שהם עוקבים ושותפים לדרך, נתנו כוח להמשיך. 

שבת, 6.5.23, קפלן

שבת, 6.5.23, קפלן

שבת, 13.5.23, קפלן. צילום: רוני לביא

שבת, 13.5.23, קפלן. צילום: רוני לביא

שבת, 27.5.23, קפלן

שבת, 27.5.23, קפלן

שבת, 1.7.23, קפלן

שבת, 1.7.23, קפלן

הקיץ, החמסינים, החופשות והעייפות דיללו את ההפגנות, אבל בסוף אוגוסט כבר ידענו, או קיווינו, שהן יחזרו לעוצמתן. היה כיף לפגוש את כולם: את שגיא עם השלט A4 הטרי שהוא יוצר במידג׳רני מדי שבוע; את ססיל ועמינדב עם השלטים הכפולים, שלו ושלה, עם שני צדדים טריים לכל שלט; את דורון עם השלטים היפים והיצירתיים, בכל פעם מחומרים אחרים, ותמיד מתאימים לבגדים; את מיכל, שמדי הפגנה מניפה שלט עצום בכתפיים שלוות וזקיפות קומה; את know hope מהגוש עם הצהרות חדות שלא קל לשמוע.

וטוב היה לפגוש דרך האינבוקס את קואוץ׳ גרייס מנהלל ואת אילן שריף ששולח צילומים יפים מפרדס חנה כרכור; והיה טוב וחשוב להיזכר שקיימת קבוצה גדולה של אנשים שאיתם אנחנו חולקים תקווה ובצידה – את ההתעקשות לשאת את הקול שלנו בתוך ההמון ולא לאבד אותו. 

משירת התקווה ודקת דומיה לזעם, תקווה ואבל עמוק

בשבעה באוקטובר, בשבת בבוקר, כבר הבנתי שבערב לא תהיה הפגנה. בשבת בצהריים כבר היה ברור שהכל השתנה. 

אם קודם היה נדמה לנו שאנחנו במצב הישרדות, עכשיו באמת לא יכולנו לעזוב את המרחב המוגן, או כמו שקוראים לזה עכשיו בוויניקוטיות ״המרחב הכי מוגן״. הקרשנדו שאליו הגענו, כמפגינים, כמנהלי העמוד, נגדע באחת.

בהדרגה, התחילו הפגנות וחזרו השלטים, קודם להשבת החטופים, ובהמשך גם נגד המלחמה והשלטון. אני הייתי באבל, זועמת ומבוהלת, ולא היינו בטוחים אם זה הזמן, אם זאת אותה המחאה. זאת לא בדיוק אותה המחאה, סיכמנו. העמוד קפא, כמו כל כך הרבה מאיתנו. 

גם לי לקח זמן להשתכנע שזה הזמן, שזה הדבר הנכון לעשות, גם בשביל החיילים, שתהיה להם מדינה דמוקרטית לחזור אליה. הגעתי להפגנה ברוטשילד וסוף סוף הרגשתי בבית. באותו ערב החזרנו את העמוד לאוויר וקצת תקווה למפרשים. 

שבת, 8.7.23, קפלן

שבת, 8.7.23, קפלן

שבת, 22.7.23, קפלן

שבת, 22.7.23, קפלן

שבת, 16.12.23, רוטשילד

שבת, 16.12.23, רוטשילד

שבת, 20.1.24, הבימה

שבת, 20.1.24, הבימה

בשבוע שבו ההפגנה עברה מרוטשילד להבימה, היו אלפים רבים ומעט מאוד שלטים. צילמתי חמישה. כולם היו חמושים במטריות. זאת היתה שוב הפגנת המטריות. 

ההפגנות מתחילות עכשיו בהבימה וממשיכות בצעדה עד כיכר החטופים. הן ממילא לא מתחילות שמחות, נפתחות בשירת התקווה ובדקת דומיה, נמשכות בזעם ובתקווה, ונגמרות באבל עמוק ומשותף בעמידה עם משפחות החטופים, בכיכר שהפכה לפצע הפעור שבטבורה של העיר. 

לפני שנה יצאנו לרחובות מתוך תחושת כאב ושבר, מתוך הבנה שהסכנה גדולה ומוחשית. עכשיו, הכאב והשבר עמוקים עוד הרבה יותר מאלה שאיתם יצאנו לדרך לפני שנה. בהפגנת המטריות השניה עמדנו אלפים, במשך שעות ארוכות, רטובים עד לשד עצמותנו, כשלמעלה ממאה חטופים עדיין בשבי והשלטון עדיין מסרב לקחת אחריות ולפעול לטובת המדינה ואזרחיה.

המחאה, עכשיו כבר ברור, השיגה כמה מהמטרות שלה: חוק ביטול עילת הסבירות, לדוגמה, נפסל. ההפיכה המשטרית נעצרה, לפחות במישור החוקי. אבל אולי היה מאוחר מדי? אפשר רק לקוות שלא. או לנסות. במבול העז של הפגנת המטריות השניה רעדתי מקור, מזעם ומצער, אבל ידעתי שאי אפשר יהיה להכחיש את מחאת 2023. גם לא את זאת של 2024. 

creativity_for_democracy

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden