אהבה זה כואב: הנמל הלילי של ניר ג׳ורג׳יו לוין

כותרת התערוכה הקבוצתית ״עיר מקלט״, שאצרה רעות ברנע ומוצגת בימים אלה במרכז אדמונד דה רוטשילד, נבחרה כבר לפני כשנה; הרבה לפני שחשבנו שהמקלט יהפוך שוב לעניין מהותי כל כך בקיום שלנו. זה היה בחורף שעבר, עם תחילת המחאה, שגרמה לרבים מאיתנו להתבונן מחדש על דרך החיים בתל אביב (ובערים נוספות) שהיא אולי ״המקלט השפוי״ שעיר בישראל מאפשרת.

האמן ניר ג׳ורג׳יו לוין, ממשתתפי התערוכה, קרא למיצב שהוא מציג בתערוכה ״נמל לילי״. בעבודה, המשלבת וידאו ארט וסריגה במכונה תעשייתית, מזמין לוין לחוויה שבה אמנות, היסטוריה וקצב החיים המודרניים מתמזגים ונפגשים. בלב המיצב שתי יריעות טקסטיל סרוגות תלויות מהתקרה, נושאות דימויים תואמים שמשקפים את העבר וההווה.

הדימוי הסרוג מציג דמות פסל יווני של גבר עירום, עומד לחופו של ים ומחזיק בידו מנורה. מנורה פיזית, שמוצבת בין הסריג לצופה, מאירה ומפרקת את המחסומים בין האמנות לצופים בה. האור, לדבריו, בהמשך לדימוי הנמל הלילי, מסמל מגדלור בלילה חשוך ומתפקד גם כמדריך מטפורי, כמשואה שמובילה דרך הצללים החשוכים של הלילה האפל.

במיצב מבקש לוין להביא לקדמת הבמה את הלילה ואת כל האפשרויות שהוא מייצג. דווקא בלילה, המשחרר אותנו מסדרי היומיום, אנשים מוצאים את מקומם. הלילה הוא סמל לחופש, מקום שבו אפשר להיות עצמך ללא חשש. מקום שבו אפשר לחוות את הקוויריות שבכל אחד מאיתנו, בלי קשר לדרך שבה אנחנו מגדירים את עצמנו.

״גדלתי בתל אביב כהומוסקסואל, ידעתי מהי זהותי המינית מגיל צעיר״, הוא מספר. ״הייתי נער מאוד גבוה וכבר בגיל 15 התנשאתי לגובה של 1.90 מטר. נראיתי מבוגר מגילי, מה שאפשר לי להיכנס בקלות למועדוני הלילה שבהם ביליתי הרבה. הלילות והבילויים שהם הביאו עימם סייעו לי להגדיר את עצמי ואת נטיות ליבי. הכרתי את חיי הלילה ויצרתי קשרים גם בקהילת האופנה״.

נראיתי מבוגר מגילי, מה שאפשר לי להיכנס בקלות למועדוני הלילה שבהם ביליתי הרבה. הלילות והבילויים שהם הביאו עימם סייעו לי להגדיר את עצמי ואת נטיות ליבי. הכרתי את חיי הלילה ויצרתי קשרים גם בקהילת האופנה

לוין נולד בברזיל ואומץ על ידי הורים ישראליים. הוא גדל בתל אביב, בבית שחינך לצריכת תרבות. כשסיים תיכון נסע ללונדון, שם למד עיצוב אופנה בבית הספר סנטרל סנט מרטין. כעבור שנה חזר ארצה והמשיך ללמוד עיצוב אופנה בשנקר – אך גם כאן הספיקה לו שנה.

הוא עזב את בית הספר לטובת משרה במחלקת הפקות האופרה של השחקנית ניצה שאול. שם התאהב בעולמות התלבושות לתיאטרון, מה שסייע לו להחליט ללמוד לימודי עיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון, באוניברסיטת תל אביב – פרק שנמשך הפעם סמסטר אחד בלבד. בהמשך עבד במשרות מגוונות בעולמות ההפקה, וגם כטבח.

״מטבח הוא אהבה גדולה שלי. מבחינתי יש הרבה במשותף בין אופנה ומטבח. שניהם שייכים לעולמות המיינדפולנס, ומביאים איתם הרבה מדיטציה. עולמות מרגיעים״. אחרי חיפושים שכללו טיול במזרח, הבין את אהבתו האמיתית ונרשם שוב לשנקר – הפעם ללימודי עיצוב טקסטיל – לימודים שהוא גם סיים בשנת 2022. עבודות האמנות שלו, מבוססות הסריגה, הן תולדה של המומחיות בטקסטיל.

עם תחילת הלימודים השתלב בחברת הייטק בשם LEVL, שעוסקת באבטחת סייבר. מיום עבודה אחד בשבוע גדלה המשרה שלו והוא מצא את עצמו משלב לימודים בשנקר עם משרה מלאה. בשנת 2022 עשתה החברה אקזיט, כשנמכרה לענקית התקשורת האמריקאית קומקאסט ב־50 מיליון דולר. לוין שהיה שותף להצלחה לא עזב את המשרה, והוא משלב אותה עם חיי האמנות.

״אני ממשיך ללכת כל יום למשרד, מה שמאפשר לי להמשיך וליצור עם שקט פיננסי. לאמנות יש מקום מרכזי בחיים שלי, אולי המרכזי שבהם. אין ספק שהסמצב הכלכלי שלי מאפשר לי ליצור את מה שאני אוהב. אני חי בשני עולמות ומרגיש שונה בכל אחד מהם. העבודה בהייטק היא טכנית ולא דורשת ממני הרבה יצירתיות, אבל היא מספקת לי שקט ואפשרות להתבטא באמצעות היצירה״.

נרטיב חדש לנצרות

לוין מעצב פריטי אופנה ייחודיים, שאותם גם מעלה לחשבון האינסטגרם שלו. ״הסטייליסטית קורין סוויד שהיא חברה שלי ראתה את אחת השמלות שהעליתי, וביקשה עבור הזמרת לירז צ׳רכי – שהצטלמה איתה למגזין בינלאומי״. זו היתה עבורו פריצת דרך נוספת שבעקבותיה נוצר שיתוף פעולה בינו ובין צ׳רכי, והוא עיצב עבורה תלבושות נוספות למסעות הופעות שלה ברחבי אירופה.

ביריד צבע טרי האחרון (2023) לקח לוין חלק בחממת האמנים העצמאיים, שם הציג עבודות שהן חלק מתהליך שהחל בפרויקט הגמר שלו בשנקר. כישראלי שנולד כנוצרי והתגייר פורמלית רק כשמלאו לו שש – לוין מציע בעבודתו נרטיב חדש לנצרות ומאפשר לעצמו ״מקום לסלוח על חטאים שהדת הנוצרית אומרת שאין עליהם מחילה״. את זה הוא עשה באמצעות דימויים חדשים שיצר בתוכנה של בינה מלאכותית, לצד צילומים שצילם שקשורים לעולם הנוצרי.

״אחרי פרויקט הגמר ויריד צבע טרי עברתי לייצר את כל הסריגים שלי וגם את העבודות שמוצגות בתערוכות במפעל גדול בהונג קונג. הם פנו אליי וביקשו שאעצב עבורם פריטים למכירה, ועיצבתי עבורם מוצרים כמו כיסויים לכריות, שמלות, סוודרים וקימונוז שכבר נמכרים ברשת ובירידים רבים בעולם. העבודות שלי סייעו להם להיכנס לעולם ה־Wall Art, תחום שהם לא לקחו בו חלק לפני. וזו פעילות שמסייעת כלכלית גם לי. היתרון בעיצוב שלי, שמתרגם לסריגה, הוא השימוש בצילום שהופך לסרוג. כל פיקסל מתורגם לעין של סריגה, אבל במבט ממושך הכל מתחבר והופך לוויזו׳אל שלם״.

בעוד הוא עסוק בחיבור ושילוב בין מדיות, הוא ממשיך לעבוד על פרויקטים נוספים. ״כרגע אני עסוק בפרויקט שנקרא LUST, שעוסק בסוגי קשרים ובאהבה – אבל בפן הכואב שלה. כתוצאה מהפרויקט הזה הבנתי שנמאס לי להתעסק בחטאים ובפן השלילי של האהבה, ואני כבר יודע שלפרויקט הבא שלי אקרא LUST OR LOVE . הוא יהיה כרוך בעוד הרבה שיחות עם אנשים שתמיד מסייעים לי להבין את היצירה שלי עד סופה. אני תמיד מתחיל מרעיון שאיכשהו מזדמן אליי וממנו מתפתח התוצר הסופי״.

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

״אני כבר עושה מה שאני רוצה לעשות, גם כשאהיה גדול. אבל האמת? הייתי שמח לעזוב את ההייטק ולהתמסר במאת האחוזים רק לאמנות, וליצור בתחומים נוספים. אני רוצה סטודיו גדול, שאליו אוכל להכניס מכונת סריגה תעשייתית גדולה, ממש כמו זו שיש בשנקר״.

---

עיר מקלט
אוצרת: רעות ברנע
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 9.4