כל מה שחשוב ויפה
ניר סגל בגלריה רו ארט. צילומים: דניאל חנוך
ניר סגל בגלריה רו ארט. צילומים: דניאל חנוך

הזדמנות אחרונה לראות // ניר סגל בגלריה רו־ארט

ניר סגל מציג בגלריה רו־ארט תערוכת יחיד, ששמה (מיט / Meat) הוא משחק מילים בין המפגש לבשר. נעילה: 9.3

מה צריך לדעת לפני שבאות

מזה שנתיים שניר סגל עובד כקצב בקצבייה שכונתית בצפון לונדון, במקביל לעבודתו בסטודיו והורות לשלוש בנות צעירות שאותן הוא מגדל יחד עם אור, בן זוגו. אחרי שכבר הפך בעבר את גלריה רו־ארט למעין חדר כושר עם 12 הליכונים (ובית קפה זמני), ולאולם ריקודים שמזכיר מסיבת כיתה תלושה ממקום ומזמן, התערוכה הנוכחית היא תולדה של המפגש (מיט – meet) בין מרכיבי חייו.

למה כדאי להתאמץ

״מיט, זה גם חלק ממיטה״, אומר סגל; המיטה היא מוטיב מרכזי בתערוכה והיא משמשת מפתח להתבוננות בציוריו, כותבת בטקסט התערוכה ד״ר לני דותן – אמנית, אדריכלית וחוקרת. המיטה הזוגית האינטימית מופקעת לטובת ההורות. היא מתמלאת בגופן הזעיר אך המאוד נוכח של בנותיו המאכלסות אותה, או נמצאות למרגלותיה, ממלאות את חדר השינה של ההורים. אולם הם דווקא לא נמצאים במיטה – אולי ביקשו למצוא מקום אחר לסקס ואינטימיות.

אז מהו אותו ״חלק ממיטה״ של סגל? למי שייכים החלקים? לבני הזוג, חצי מיטה לכל אחד? או ההורים בחלק אחד ובחלק האחר הילדוֹת. אולי חלק ממיטה של הורות אל מול חלק ממיטה של זוגיות ומיניות? תיאורי בשר־קצבים (meat) אמנם נעדרים מהדימויים של סגל אבל מהווים בסיס לעיסוק בבשר המיני, הפראי והחייתי.

סדרת עבודות נוספת מתארת אוביקטים ארוכים ואורגניים דמויי איברי מין גבריים, בולבולים עצומים ונוטפי נוזלים, בו בעת גם שחלות, עצים או אלמוגים צפים בחלל, עקורים מכל בסיס של אדמה או גוף. בגלל הניתוק או העיקור שלהם מהמקור שאליו היו מחוברים, האורגניזמים האלה, אומרת דותן, מתגבשים לכדי יצירת זהות פלואידית־מגדרית, עוצמתית, עצמאית וחדשה.

סגל מצביע על התגבשותו הציורית של אחד מהגופים בסדרת העבודות הזו ואומר ״הגוף נהיה מעשה (gesture)״. הוא ממשיך ומספר איך כל העבודות בתערוכה נעשו מזיכרון ומדמיון ולא מדימוי מצולם – ״לגוף המיני שלי אין דימוי, הוא מה שאני נושא בזיכרון״.

אם אתן כבר בסביבה

שתי תערוכות חדשות נפתחו לאחרונה בבית בנימיני הסמוך. Disintegration היא תערוכת יחיד למארק צצולה (אוצרת: שלומית באומן), דמות מרכזית בזירה הבינלאומית בשדה העיצוב הקרמי. צצולה סחף אחריו תנועה עולמית של מעצבים ואמנים, שהחלו לפעול בתפר שבין תעשייה לקראפט. בתערוכה הנוכחית הפורצלן עובר תהליך של שיבוש, פירוק והתכלות, ובכך הוא מוסיף נדבך נוסף, ביקורתי ונוקב של עשייה בחומר.

בתערוכה טקטוני (אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט) מוצגות הסדרות האחרונות שעליהן עבד זיו גנל, שנפטר באופן פתאומי באוקטובר האחרון, כשהוא בן 40 בלבד. גנל יצר טקסטורות, צבעים ודוגמאות שונות בתהליך חיפוש הדומה לעבודת הגיאולוג. התערוכה מציגה את שכבות הרוח והמחשבה שבהן עסק כשכבות תבליט המעצבות את נוף יצירתו.

זיו גנל. צילומים: מ״ל

זיו גנל בבית בנימיני. צילום: מ״ל

מארק צצולה. צילומים: סבסטיאן צימר

מארק צצולה. צילום: סבסטיאן צימר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. ליאת

    חלק מהתערוכות לא ראויות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden