כל מה שחשוב ויפה
חן גושן. צילום: ג׳רמי כהן
חן גושן. צילום: ג׳רמי כהן

חגורה שחורה בציור: חן גושן יוצר ומלמד אמנות בדרך אחרת

בעשר השנים האחרונות חי ועובד חן גושן בניו יורק, שם גם פתח בית ספר לציור שעובד במודלים ששאובים בין השאר מאמנויות לחימה. במקביל הוא מציג עבודות שלו במסגרת שתי תערוכות בביאנלה של ירושלים, שמתקיימת בימים אלה ברחבי העיר

עמית: גוד מורנינג ניו יורק. מה שלומך? קר אצלכם?

חן: ערב טוב! בסדר גמור. ביחס אליכם קר אצלנו, ביחס לשנים קודמות – ממש סביר. לא היה יותר מדי שלג בחורף הזה

עמית: אני אוהבת חורף קר, אז עדיין בפוזיציית מקנאה. במה אתה עסוק בימים אלה?

חן: השבוע סיימתי את ההכנות האחרונות לקראת הביאנלה בירושלים. כל הציורים בדרכם ארצה וההתרגשות גדולה. בשבוע הבא אני מתחיל לעבוד על סדנה חדשה ולחזור לשגרת העבודה

עמית: בוא נתחיל מהביאנלה בירושלים. מה אתה מציג שם והיכן?

חן: הביאנלה פרושה על פני מרכז העיר ירושלים וכוללת 30 תערוכות שונות. אני מציג בשתיים מהן שמתקיימות במוזיאון לאמנות יהודית היכל שלמה – את האחת אוצר אודי אורמן, ואת השנייה אוצרים ארגון ״חבורה״.

בכל תערוכה אני מציג שני ציורי שמן שנעשו בטכניקות מעולם הציור הקלאסי, עם קריצות לעולם הציור העכשווי. יש בי רצון ליצור גשר בין עולם האמנות המסורתית לבין האמנות של ימינו, ואני מרגיש שגשר כזה צריך להתבטא בצבעים עצמם, בצורות עצמן, וכמובן גם ברעיונות ובנושאים.

ציור אחד מתאר נוף מדברי של חלה ובייגל שמונחים על שולחן, בצבעים חומים וצנועים. בציור השני של נוף ילדות ישראלית – ביסלי, שוקולית ושוקולד השחר, בצבעים עזים במיוחד. העבודה השלישית היא גריד של תשעה ציורים של פלפלים בצבעים פופיים. העבודה הרביעית היא החריגה מביניהן, גריד של ארבעה פאנלים עגולים בסגנון ציור נאיבי

עמית: מה הרקע שלך? ספר קצת על עצמך

אני חושב שתכניות לימודים בפורמט המקובל שלהן לא מייצרות ציירים איכותיים. הרבה תחומים חיוניים לא שייכים למבנה המקובל האקדמי, ולדעתי זה שהאמנות מצאה דרכה לאקדמיה המסורתית זו סוג של הזייה משונה של מאה השנים האחרונות

חן: נולדתי בירושלים לפני 35 שנה ובעשר השנים האחרונות אני גר בניו יורק. ציירתי מילדות, למדתי בתיכון לאמנויות בירושלים, ושירתי בצבא ביחידה מסווגת שדרשה מגוון יכולות עיצוב. אחרי הצבא למדתי ציור קלאסי במסלול תלת שנתי בבית ספר ״התחנה״ בתל אביב, תחת ההנחיה של ארם גרשוני ודוד ניפו. אחר כך עברתי לניו יורק ועשיתי תואר באמנות באוניברסיטת פארסונס.

בשנה שעברה פתחתי במרכז מנהטן בית ספר לציור מהתבוננות – ״גושן ארט אקדמי״. הצגתי עד כה בכ־30 תערוכות בארץ ובחו״ל, כולן קבוצתיות. עוד לא יצא לי להציג תערוכת יחיד, אבל אני מצפה להזדמנות

עמית: נייס. ועדיין שומר על קשר עם ישראל ומשלב דימויים שמשויכים לתרבות הישראלית/יהודית?

חן: בהחלט. פה בניו יורק זה לא חריג, אחוז גדול מהאנשים שגרים פה מביאים איתם את התרבות והזיכרונות מהמולדת שלהם. זה אחד הדברים שאני אוהב בעיר הזו. אני גם מבקר בארץ לעיתים קרובות, רוב המשפחה שלי שם, ואני בקשר קרוב עם החברים שבארץ. יש לי סדרה מתמשכת של ציורי חלות ויצא לי לשלוח כמה מהן לארץ, שזה בהחלט נחמד כי הן מקבלות נופך אחר שם

להציף את השדה התרבותי בהישגים אסתטיים

עמית: מיהם התלמידים שלך בניו יורק?

חן: יש מגוון די מדהים. חלק אמנים בשלבים שונים של הדרך, חלק לא עסקו באמנות מעולם ועושים את הצעדים הראשונים אצלנו, וחלק עובדים בתחומים קרובים כמו עיצוב או קעקועים

עמית: איזה סוגי סדנאות מתקיימות בבית הספר?

חן: אנחנו לא עובדים בפורמט של סדנאות (למרות שאני כן מלמד סדנאות אונליין). בניתי את בית הספר לפי מודל של דוג׳ו (בתי ספר לאמנויות לחימה) – מגיעים מדי שבוע באופן קבוע כדי להתאמן, וכל התלמידים עובדים יחד מול אותו מודל. המתחילים לומדים מהמתקדמים, והמתקדמים לומדים מהמתחילים. תכנית הלימודים היא אישית. לכל תלמיד נבנה מסלול שנועד לקדם את השאיפות האמנותיות הספציפיות שלו, וכל התלמידים זוכים לחוות את העבודה של שאר התלמידים בכיתה.

יש לנו גם חגורות בצבעים שונים, כמו באמנויות לחימה, כדי להפוך את הליך הלמידה ליותר קונקרטי, עם מטרות שצריך להשיג. זה מה שיוצר מבנה מסודר מבחינת הוראה וגם מוטיבציה מצד התלמידים

צילום: ג׳רמי כהן

צילום: ג׳רמי כהן

עמית: כמה זמן נמשך כל שלב?

חן: ההתקדמות בין החגורות מעוגנת בהישגים אמנותיים. כדי להתקדם מחגורה צהובה לכתומה על התלמיד להדגים יכולות מרשימות בתחום הפרופורציות; כדי להתקדם מכתומה לאדומה על התלמיד להראות יכולות מרשימות בתחום הטונאליות, וכן הלאה. ההתקדמות תלויה בנכונות של כל תלמיד לעבוד בחריצות.

אני חושב שתכניות לימודים בפורמט המקובל שלהן לא מייצרות ציירים איכותיים. אם הייתי מספר לך שאני נרשם לתכנית תואר ראשון בכדורגל, זה היה נשמע כמו בדיחה, נכון? או דוקטורט בג׳ודו? הרבה תחומים חיוניים לא שייכים למבנה המקובל האקדמי, ולדעתי זה שהאמנות מצאה דרכה לאקדמיה המסורתית זו סוג של הזייה משונה של מאה השנים האחרונות

עמית: מעניין. אז אתה מנסה לשנות את השיטה ואת הדרך המסורתית?

חן: כן, אני לגמרי משנה את השיטה. אבל אני לא ממציא אותה מאפס. אני מבסס את המבנה על שני דברים: הראשון הוא השיטה ההיסטורית – הצורה שבה לימדו ציור בתקופות שבהן הציור היה בשיאו, כלומר מתקופת הרנסנס ועד שלהי המאה ה־19. מה שהיה מקובל אז הוא בהחלט לא מה שמקובל היום, ואז זה יצר ציירים בקנה מידה שמגמד את כל מה שאנחנו רואים היום. לכן, בעיניי, יאה לנו ללמוד מהם איך מלמדים ציור בצורה שיותר טבעית למקצוע.

הדבר השני הוא השיטות השגורות בדיסציפלינות שקרובות לאמנות כמו מוזיקה, מחול ואמנויות לחימה. האופן שבו מלמדים את התחומים האלה שונה מהדרך המקובלת ללמד ציור, ולפי דעתי זו טעות. אם ילד בן שלוש רוצה ללמוד פסנתר אפשר יהיה ללמד אותו בדרך שבה הוא יהיה ממש מרשים עד גיל 15. בציור אין לנו שום מקבילה לשיטה הזו, ובעיני זו טרגדיה

birds

עמית: מהן התכניות שלך להמשך? או, מה אתה רוצה לעשות או להיות, נניח, בעוד 15 שנה?

חן: בעוד 15 שנה אני מקווה להמשיך לצייר ולהמשיך ללמד ציור, שהם שני הדברים הקרובים ביותר לליבי. כצייר החלום שלי הוא שציור שלי יוצג במוזיאון המטרופוליטן, שהוא המוזיאון האהוב עליי. כמורה אני רוצה שבית הספר שלי יהיה מוסד שמפיק עשרות ציירים איכותיים שיציפו את השדה התרבותי בהישגים אסתטיים

עמית: אתה כבר עובד על עוד תערוכה?

חן: לא, כל תשומת הלב שלי הייתה נתונה לעבודות לביאנלה. עכשיו אני אשמח לחזור לסטודיו, לצייר עוד, ואז לראות איזה כיוון העבודות העתידיות ייקחו. המטרה שלי היא בעיקר הציור עצמו, התהליך עצמו. עכשיו, כשאני חושב על הציורים הלא גמורים שיושבים אצלי בסטודיו – בוער בי להמשיך לעבוד עליהם ולהתחיל חדשים


הביאנלה של ירושלים | אמנות יהודית עכשווית
ברחבי העיר ירושלים
נעילה: 29.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. מעניין

    זו תפיסה ביחס לציור וללימוד אמנות שמוחקת כמעט 200 שנה של יצירה בעולם. לא נראה לי שבגישה שלו יכול לצאת מישהו כמו פרנק אורבך, אחד מגדולי הציירים היום. האמת גם לא סזאן ולא מונק ולא כל הציירים מהמאה ה-20.

  2. שירה יערי

    חן גושן
    אוהבת את הגישה שלך
    את העבודה בהתמסרות
    תודה לך

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden