כל מה שחשוב ויפה
רותי חינסקי־אמיתי (ביקור סטודיו אצל קובי אסף). צילום: אסנת בן דב
רותי חינסקי־אמיתי (ביקור סטודיו אצל קובי אסף). צילום: אסנת בן דב

״איבדנו אוצר״: לזכרה של רותי חינסקי־אמיתי

האוצרת רותי חינסקי־אמיתי ז״ל הותירה מורשת של חקר ואהבה לאמנות ישראלית. התערוכה האחרונה שעבדה עליה תיפתח בגלריה זוזו בספטמבר, במקביל לתערוכת מחווה לזכרה שתיפתח בגלריה לאמנות בגבעת חיים איחוד

בחודש ינואר מתה במפתיע רותי חינסקי־אמיתי, אוצרת אהובה ומוערכת. היא לקתה בדום לב יום לפני חזרתה המתוכננת לארץ, משהות של כמה חודשים בקריית האמנים הבינלאומית בפריז, ״הסיטה״. מותה הותיר רבים המומים, עם תחושת אבדן של אישיות נדירה; כזו שהייתה בה אהבת אדם, אהבה וסקרנות רבה לאומנים וליצירתם, וידע מעמיק ונרחב בשדה האמנות בארץ.

בתחילת דרכה המקצועית של חינסקי־אמיתי לא היה רמז שתעסוק באמנות ובאוצרות, היא למדה לימודי ארץ ישראל וביולוגיה, ובהם תכננה להמשיך. החיבור לאמנות הגיע במהלך שהות ממושכת בארצות הברית. בניו יורק נחשפה לאמנות עכשווית שעוררה בה עניין רב, ועם שובה לארץ נרשמה ללימודי תולדות האמנות. זו הייתה תחנה ראשונה, שממנה המשיכה לתואר שני ולימודי אוצרות.

״ממש בסמוך לסיום לימודי התואר השני בתולדות האמנות, ביוני 2005, התחלתי לעבוד בעיריית רעננה כרכזת אמנות באחד מהמרכזים הקהילתיים״, היא סיפרה לפורטפוליו לפני ארבע שנים. ״מתוך רצון לצקת תוכן נוסף למקום, הצלחתי לשכנע את הנהלת המקום להפוך את אחד מחדרי החוגים לגלריה של תערוכות מתחלפות.

״התחלתי לאצור שם תערוכות, בעיקר תערוכות יחיד של אמנים שפועלים בקהילה, ומדי פעם גם תערוכות נושא קבוצתיות של סדנת האמנים שפועלת במקום. זו אמנם הייתה ההתנסות הראשונית, אבל התערוכה שאותה אני מחשיבה כפעם הראשונה באמת, והיא מהווה עבורי נקודת מפנה, הייתה התערוכה ׳רשימות סרוגות׳ שאצרתי ב־2013 במרכז לאמנות עכשווית (CCA), בסיום לימודיי בתוכנית הבינלאומית לאוצרות של ה־CCA, בניהולם של סרג׳יו אדלשטיין וד״ר יעל ואן הנסן, ובליווי לאה אביר״.

רותי חינסקי אמיתי. צילום: אסנת בן דב

רותי חינסקי אמיתי. צילום: אסנת בן דב

״רותי הייתה למדנית רצינית״, מספרת חנוש מורג, חברה קרובה ובעלת הגלריה לאמנות בגבעת חיים איחוד. ״היה לה ידע אדיר. היא השקיעה עצמה במחקר לקראת כל פרויקט, וידעה לעשות הקשרים וחיבורים בין מקורות מידע, אמנים ונושאים שונים.

״בנוסף לשדה המחקרי, רותי הייתה אוצר בלתי נדלה של ידע על אמנות ישראלית עכשווית. היא הכירה היטב את האמנים; חקרה באופן עמוק מי האמן, למדה את גוף העבודות שלו, איפה הציג ומה הניע אותו. ראתה המון תערוכות ובעיקר, עשתה עבודת שטח. ביקרה אמנים בסטודיו באופן קבוע, גם אם לא הייתה מתוכננת תערוכה. כך היא יצרה המון קשרים, וליוותה אמנים רבים״.

מתי התחלתן לעבוד יחד?

״הכרתי את העשייה שלה והיה בה משהו שעניין אותי. בזכות ורד נחמני שהכירה ביננו, נוצר קשר מקצועי, שמהר מאד הפך לאישי. הפכנו לחברות קרובות ועבדנו יחד בגלריה מעל עשר שנים. מצאנו קשר בין ההורים שלנו שגדלו באותה קבוצה כשעלו לארץ. הייתה לנו שפה משותפת של הדברים הכי קטנים, הבנו אחת את השנייה בניואנסים, אהבנו דברים משותפים.

״זו אבדה גדולה, ממש כואב לי פיזית שהיא לא איתנו. אני מרגישה שאני והגלריה קיבלנו מתנה. זמן איכות של כמה שנים טובות, עם שותפה שאין לה תחליף. היא הקרינה את האישיות הנעימה והאינטליגנטית שלה בכל מקום, והייתה מסורה וטוטאלית, גם במקומות שאת לא מצפה מאוצרת. סוחבת, מביאה, מסיעה, מחפשת חומרים. אם יש נדיבות בעולם האוצרות, זו היא. הייתה קשובה ומסורה לאמנים בצורה יוצאת דופן. היה לה רצון אמיתי להכיר אותם, ולתת פידבק ממקום אמיתי ואוהב״.

חתך בסכין מטבח. גלריה זוזו. צילום: תמי סואץ

״חתך בסכין מטבח״ שאצרה חינסקי־אמיתי, גלריה זוזו, 2020. צילום: תמי סואץ

אדית סמואל בתערוכה הסיפור שלה. צילום: אברהם חי

אדית סמואל בתערוכה ״הסיפור שלה״. צילום: אברהם חי

יעל בלבן בתערוכה רשימות סרוגות. צילום: ורהפטיג ונציאן

יעל בלבן בתערוכה ״רשימות סרוגות״. צילום: ורהפטיג ונציאן

האמנית רויטל לסיק מחזקת את הדברים: ״רותי ידעה איך להכיר אותי. ידעה איך להבין את הדברים שמעבר, לחבר את מה שאני עושה לעוד כיוונים ומקורות. יותר מזה, היא נתנה לי בטחון ודרבנה אותי לבטא את אשר על ליבי בלי חשש. סמכתי עליה והתייעצתי איתה גם בתערוכות שלא עשינו יחד. עכשיו כשהיא איננה, אני עדיין שומעת אותה לוחשת לי באוזן, ללכת עד הסוף עם הדברים״.

בתקופה האחרונה חינסקי־אמיתי צמצמה את היקף עבודת האוצרות, והרחיבה את העיסוק במחקר, בין היתר בעבודה משותפת לאורך שנים עם חוקרת האמנות רות מרקוס, מייסדת העמותה לחקר נשים ומגדר בישראל.

חנוש מורג: רותי הייתה אוצר בלתי נדלה של ידע על אמנות ישראלית עכשווית. היא הכירה היטב את האמנים; חקרה באופן עמוק מי האמן, למדה את גוף העבודות שלו, איפה הציג ומה הניע אותו. ראתה המון תערוכות ובעיקר, עשתה עבודת שטח

״בשנת 2015 הזמין אותי בית האמנים בתל אביב לעשות תערוכה על נשים יוצרות, אמניות ישראליות שפעלו בארץ ונשכחו. מדובר בהיקף עבודה גדול וידעתי שלא אוכל לעשות את זה לבד. הצעתי לרותי להצטרף אליי״, מספרת מרקוס על החיבור ביניהן. ״היא בדיוק ערכה מחקר על חנה לוי, אחת האמניות שרציתי להכליל בתערוכה. פניתי אליה, היא הסכימה ויצאנו לדרך.

״במשך חצי שנה נסענו ברחבי הארץ כמעט יום יום, ואספנו יצירות אמנות. הקמנו את התערוכה ׳הסיפור שלה׳ באוצרות משותפת וכל אחת כתבה טקסט לקטלוג. במקביל נוצרה בינינו חברות קרובה ופיתחנו שיטות עבודה שאיפשרו לנו לחקור ולכתוב יחד. זה לא משהו שאפשר לעשות עם כל אחד. היה ברותי משהו שבמובנים מסוימים השלים אותי ויצר הרמוניה״.

מה היו הפרויקטים הבאים שלכן?

״אחרי שנתיים המשכנו לתערוכה נוספת בבית האמנים בתל אביב, הפעם על ציירות נוף. התערוכה שילבה אמניות עכשוויות ואמניות ותיקות. ובתוכנית הייתה לנו תערוכה שלישית, על אמניות בתקופת המנדט, יחד עם רונה סלע.

״עבדנו על התערוכה כמעט שנה ואז הגענו למסקנה שכדאי קודם להוציא ספר. מדובר בעשרות אמניות, ולחלק מהן אין תיעוד של יצירות האמנות. חשבנו שאם לא נוכל להציג אותן בתערוכה, לפחות נוכל לכתוב עליהן בספר. יצרנו קשר עם הוצאת ספרים והתחלנו תהליך.

״בינתיים רותי נסעה לרזידנסי בסיטה בפריז. שם היא המשיכה לחקור בנושא. ידענו שחלק מהאמניות במחקר שלנו נסעו בתקופת המנדט ללמוד ולעבוד בפריז. שם הן פעלו, והיו בקשר עם אסכולת פריז. חנה אורלוף הייתה האמא הגדולה שלהן, ועזרה להן להשתלב.

״רותי מצאה חומרים ושיתפה אותנו. התכתבנו כמעט מידי יום וסיכמנו שברגע שהיא חוזרת, ניפגש ונאסוף את הכול. עכשיו שהיא איננה אנחנו חושבות איך להמשיך מפה. קיבלנו מבעלה עופר את כל החומרים שאספה. הייתה שם גם מתנה שקנתה לי – ספר על חנה אורלוף, מתערוכה שביקרה בה בפריז״.

birds

פרויקט נוסף שחינסקי־אמיתי הותירה באמצע הדרך, הוא תערוכה שתוכננה להיות מוצגת בגלריית זוזו בעמק חפר. מספרת תמי סואץ, בעלת הגלריה: ״עבדנו יחד בהצלחה רבה בכמה תערוכות. בספטמבר הייתה מתוכננת התערוכה הבאה שלה, העוסקת בקשר בין אמן לביתו. למעשה כל החומר כבר מוכן. רותי הכינה תיקיות מסודרות וגם הספיקה לכתוב טקסט.

״אחרי מותה החלטנו בגלריה שנקיים את התערוכה במועד המתוכנן באוצרות של רותם ריטוב, כמחווה לפועלה. במקביל תתקיים באותו זמן תערוכת מחווה נוספת לזכרה, בגלריה לאמנות בגבעת חיים איחוד.

״איבדנו אוצר. רותי הייתה מגדלור של אישיות נעימה וחמה, בשילוב עם מקצועיות ורצינות ברמה גבוהה. זה היה הסוד המיוחד שלה. כל מי שהכיר אותה הרגיש שהיא החברה הכי טובה שלו. היא יצרה תחושה של אינטימיות שלא הפריעה למקצועיות״.

סואץ נוצרת את הביקור האחרון בפריז, שם נפגשה עם חינסקי אמיתי בתקופת הרזידנסי שלה. ״בסוף דצמבר ראיתי אותה בפעם האחרונה. היא עשתה חיל. יצרה קשרים וקישורים מדהימים לעשייה שלה. בדיעבד, זו תחושה שזכיתי להזדמנות להיפרד ממנה, ולזכור אותה כל־כך מאושרת״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. לילך

    יהי זכרה של רותי חינסקי מבורך. מותה מצער. תנחומי למשפחתה וחבריה.

  2. חברונה מלכי

    זכיתי להיות שכנה של רותי ז"ל שהייתה שכנה יקרה ונעימה, ידעתי שהיא אוצרת מוערכת ומאוד עסוקה ומבוקשת , אך לאחר לכתה הבנתי עד כמה בעצם לא ידעתי על כל פועלה בזירת האמנות בארץ, כמה כוח ידע והשפעה הייתה לה. וכאמנית התייעצתי איתה פעמים בודדות,כמה חבל ובילתי נתפס…יהי זיכרה ברוך🙏🏼🥲

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden