כל מה שחשוב ויפה

מיה גונן // The Forest Within

הספר השקט שאיירה מיה גונן וכתבה ביחד עם נועה בוקר, עוסק בסיטואציה יומיומית, אבל כזו שטעונה בקיטשיות ורומנטיקה; בקסם

ספר שקט הוא ספר מאויר ללא מילים. כמאיירת, אני מרגישה שזו הצלחה אמיתית לספר סיפור שלם, עשיר, מעניין ומרגש – רק באיורים. זה גם יפה בעיניי ליצור בשפה שהיא בינלאומית ופתוחה. מעבר לזה, אני שומעת כל כך הרבה דעות נחרצות שלא מאפשרות שיחה וכל כך הרבה מילים שכבר קשה לי למצוא בהן משמעות. ספר שקט הוא גם מקום קטן לצלול אליו ולנוח בו מכל המלל.

אני מיה גונן, מאיירת, מעצבת גרפית ויוצרת רב תחומית. The Forest Within הוא ספר שקט שאיירתי על בסיס סיפור שנרקם במשותף עם הכותבת נועה בוקר. לאחרונה הגיע הספר לרשימת הפיינליסטים של תחרות הספר השקט, והוצג בתערוכה ביריד ספרי הילדים האחרון בבולוניה.

מיה גונן // The Forest Within

מיה גונן // The Forest Within

ראשיתו של הסיפור והספר היא לפני קצת יותר משנה, זמן שמרגיש כמו גלגול אחר. אי אז, הגיע קול קורא וקורץ באחת מקבוצות המאיירים: ליאורה גרוסמן ואורית גידלי יזמו אתגר משותף למאיירים ולכותבים ליצירת ספר שקט לטובת תחרות בינלאומית. חלמתי לאייר ספר ללא מילים כבר שנים, וזו בדיוק הדחיפה שהייתי צריכה כדי להניע.

אז באתי, ברור שבאתי. שודכתי לכותבת נועה בוקר ותוך חודש התבקשנו לפתח סיפור ולהגיש סקיצות לעשר כפולות, מתוך 14 בסך הכל. בסיעור המוחות הראשון זרקנו נועה ואני מילים ואסוציאציות לאוויר, עד שנתפסנו על הדימוי של כדור זכוכית עם שלג מחנות מזכרות; אוביקט כזה שמסופר בו סיפור רק מעצם הוויתו. הוא טעון בקיטשיות ורומנטיקה, בקסם וכשף. וזה עוד לפני שיש עלילה כלשהיא.

איכשהו, בתוך כל ההתפוררות הזו, פתאום הסיפור הזה, הזנוח, הרים ראש והציע לי מרפא. קיבלתי את ההצעה וצללתי. אולי כמו בסיפור – משהו צריך להתנפץ כדי שדבר אחר ישתחרר

את העלילה התחלנו לטוות עם כמה גרסאות שנעו כמו מטוטלת בין הסיטואציה הכי אגבית לצד השני של הגזמה פראית ומופרכת לחלוטין, ובסופו של דבר נשארנו בתוך רגע קטן ומוכר: ילד בחנות מתנות, מהופנט מכדור השלג ומבקש מאמא שתקנה לו כזה. אמא עסוקה בטלפון ולא מתייחסת אליו.

זמן הוא דבר מתעתע, ובכמה הדקות שבהן אמא כותבת הודעה, יכול לצמוח יער שלם באמצע החנות והילד יכול לעבור בו מסע שלם כדי לקבל את תשומת הלב שלה, ולדעת שהוא חשוב ואהוב. וכך, ממש כמו היער שפרץ מכדור השלג, הסיפור הלך והתעבה דרך האיורים, הסקיצות הוגשו, האתגר המאתגר הסתיים ולמשתתפות ניתנה האפשרות להשאיר את הסיפור שם, או להמשיך ולהגיש את הספר לתחרות.

הסיפור היה די מוצלח, האיורים היו בכיוון, אבל החיים כמו החיים הריצו את השבועות קדימה והפרויקט נזנח לו. אחרי כמה חודשים היתה עוד נקודה בזמן שבה ליאורה הציעה לתת פידבק על מה שיש וזה שוב הניע לבדוק, אולי בכל זאת. קיבלתי פידבק, רשמתי הערות (והיו הרבה!) ולא הייתי בטוחה איך להתקדם עם זה, ואם בכלל.

באוגוסט האחרון הגעתי לתערוכת האיור ספרו לי עוד במוזיאון הרצליה ופגשתי חברות מאיירות מהאתגר, שכמוני זנחו את הפרויקט אבל קצת קיוו לחזור. יצרנו לעצמנו קבוצת תמיכה כדי לדרבן, לשתף בסקיצות ולדייק זו את זו. זה היה רעיון מעולה (ומומלץ!) והנענו מחדש.

ושוב החיים והחגים וסיני, וישר מסיני חזרתי למלחמה, ואיפה הספר ואיפה אני… אחרי ה־7 באוקטובר מצאתי את עצמי, כמו רבים ורבות, משותקת יצירתית. אלה היו ימים של חרדה קיצונית, עצב תהומי, סערה, אימה, הלם, כאב שלא מרפה. כל כך רציתי לזעוק משהו, לטלטל בחזרה את המציאות הטרופה הזאת, כל דבר – ואין. כל המשאבים הופנו להישרדות – הגנה על הילדים, על הנפש, על כל זכר לאדמה יציבה.

איכשהו, בתוך כל ההתפוררות הזו, פתאום הסיפור הזה, הזנוח, הרים ראש והציע לי מרפא. קיבלתי את ההצעה וצללתי. אולי כמו בסיפור – משהו צריך להתנפץ כדי שדבר אחר ישתחרר. נותרו ארבעה חודשים כדי לסיים את כל 14 הכפולות, שער גדול ועטיפה, לצבוע ולהגיש. עוד חשבתי שאצבע בטושים או בגואש והזמנתי מחו״ל סקצ׳בוק מושלם, בדיוק בגודל, אבל הוא התעכב והתעכב והבנתי שאו שאני הולכת על זה דיגיטלית, או שזה לא קורה.

birds

וזהו. זה היה מקום המפלט שלי בימי נובמבר העצובים. הייתי כל כך שקועה בדבר עד שהילדים שלי, כשלא דיגמנו לי פוזות משונות, ראו אותי במשך חודשיים כמעט רק מבעד לאייפד. ברגע האחרון לפני ההגשה עוד שיניתי את הצבעוניות והבנתי מה יהיה השער ומה שם הסיפור – והספר הוגש.

החיים היו אינטנסיביים מהרגיל, נראה לי שגם אצל כולם מסביבי. אולי זו המלחמה, אולי האקלים, אולי עידן הקאלי יוגה. בכל אופן, לקבל בשורה טובה וחיובית כמו זו שקיבלתי היתה הפתעה נהדרת. הרבה שנים שאני רוצה להגיע לבולוניה, אבל אפילו לא עלה בדעתי שאגיע לשם כמשתתפת בתערוכה.

קשה לשמוח עד הסוף ממשהו בימים האלה וגם קצת לא נעים עד מפחיד להיות ישראלית בעולם האמנות העולמי. אבל היי, אני מציגה בבולוניה! וטוב לי ממש שזה ללא מילים.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden