כל מה שחשוב ויפה
אלישע בנוביץ׳, תמיד מצייר. צילום: עומרי מירון
אלישע בנוביץ׳, תמיד מצייר. צילום: עומרי מירון

תמיד מצייר: אלישע בנוביץ׳ בתערוכת יחיד - 50 שנה מאז הקודמת

פורטפוליו Promotion: בתערוכה בבית האמנים מציג אלישע בנוביץ׳ ציורי שמן ורישומים שנבחרו מתוך גוף עבודות שצבר במשך חמישה עשורים, שבמהלכם עבד כגרפיקאי. עכשיו הם רואים אור בפעם הראשונה

אלישע בנוביץ׳ מצייר כל חייו, וכשמדובר באדם בן 83 זה בכלל לא עניין של מה בכך. תערוכת היחיד שלו, ״תמיד מצייר״, שמוצגת בימים אלה בבית האמנים תל אביב, היא התערוכה הראשונה שלו מזה 50 שנה. את הקודמת הוא הציג קצת לפני מלחמת יום כיפור, ולמרות שלא הציג לאורך כל השנים הללו – הוא לא הפסיק ליצור לרגע.

״אני מחכה לתערוכה הזו 54 שנים״, הוא מספר. ״יש לי פרפרים בבטן בגללה, למרות שהגעתי יחסית מוכן. כבר לפני כשנה וחצי החל לחץ מצד המשפחה שלי בנושא, מה שהוביל לחיבור עם בית האמנים ועם ורה ואריק. לצד התערוכה הוצאנו גם קטלוג שכולל קרוב ל־100 עבודות. לתערוכה עצמה הם בחרו 30 עבודות של ציור בשמן על בד, ועוד כעשרה רישומים״.

צילומי עבודות: עומרי מירון

צילומי עבודות: עומרי מירון

אלישע בנוביץ׳. צילום: תומר קמרלינג

אלישע בנוביץ׳. צילום: תומר קמרלינג

״בסדרות רבות של ציוריו משלב בנוביץ׳ סימנים של נוף שהוא ספציפי, ובה בעת הוא כל־מקום – כזה שנוגע בפנטזיה, ברגש ובפיוט״, כותבים אוצרי התערוכה ורה פלפול ואריה ברקוביץ. ״הציורים מאוד דינמיים, ומורגשות בהם נגיעות מכחול קצביות ורפטטיביות. הנחת הצבע יוצרת כתמים וצורות המתפרצות בקומפוזיציה א־סימטרית.

״במופשט של בנוביץ׳ ניכר מבט שמחלק את הבד לצורות גיאומטריות, וקומפוזיציית צבעים וכתמים היוצרת אינדקס צבעוני ומוזיקלי. זאת לצד השפעת הנוף המקומי, שבמקרים רבים נחווה ומתואר כאילו ממעוף הציפור המתבוננת מטה לעבר הקרקע, שבה חרושות חלקות אדמה חקלאיות מעובדות, ולחלופין מה שעשוי להיראות כמסלולי המראה או מתווים אורבניים של כבישים וערים סואנות״.

לאורך השנים זו היתה עבורי קצת מלחמה בין הסדר המופתי שגרפיקה תובעת לבין החופש והצבעוניות הבלתי מוגבלת שהציור מאפשר. אני שלם עם ההשפעות הגרפיות שנכנסו לציורים שלי, הרבה פעמים הן מסייעות לי לקחת אותם למקומות טובים יותר

בנוביץ׳ מספר שהוא מצייר אז שהוא זוכר את עצמו. ״כבר בכיתה א׳ או ב׳ ציירתי תפאורות להצגות של הכיתה בבית הספר ברמת השופט, הקיבוץ שבו גדלתי. נתנו לי יריעות בד, שקי קמח ושקי מלט שנפרמו במיוחד כדי שאצייר עליהם. כנער הציור שלי השתפר בעיקר בזכות חשיפה לעבודות של אחרים. אהבתי במיוחד את ציירי הרנסנס ואת האימפרסיוניסטים, גם אם סגנונית התרחקתי מהם״.

ידיים טובות

כשסיים את שירותו הצבאי בגולני חזר לקיבוץ, ובמשך ארבע שנים עבד בו כגנן נוי. אחר כך נרשם ללימודי אמנות במדרשה, שאז פעלה כמדרשה למורים לציור. הוא סיים שנת לימודים אחת, שבמהלכה גם הספיק להציג תערוכה ראשונה ב״דוגית״, ואז פרצה מלחמת יום כיפור שאליה גויס כחייל במילואים. ״כשחזרתי מהמלחמה זה כבר היה באמצע שנת הלימודים השנייה, כבר הייתי נשוי ועם ילדה קטנה. לא חזרתי ללימודים ובמשך השנים תמיד רציתי להציג בתערוכות נוספות, אבל אילוצי החיים לא אפשרו את זה. עברתי לעסוק בגרפיקה – מקצוע שממנו התפרנסתי במשך שלושה עשורים.

״עבדתי בחברת שק״ם עד שהיא הופרטה, במשך 29 שנים. היה לי סטודיו שכלל חמישה גרפיקאים וגרפיקאיות שאני ניהלתי. הסתובבתי בין בתי דפוס בכל הארץ. במקביל הייתי חבר בוועד המנהל של אגודת הגרפיקאים. כשדרכה של החברה הסתיימה עבדתי כעצמאי, לקחתי כל עבודה שרק אפשר. אומרים שיש לי ידיים טובות ועשיתי כמעט הכל – עבודות נגרות, צביעת דירות, יצירת רהיטים״.

צילום התערוכה: אלה אורגד

צילום התערוכה: אלה אורגד

מתי הספקת לצייר?

״בעיקר בערבים ובלילות. הייתי יושב ומצייר, בעיקר על נייר, וכשהיה לי זמן אז גם בצבעי שמן על בד. העבודות שלי מתחילות תמיד ברישום, ואחרי שאני מסיים אותו אני יושב עם עצמי ומחליט איך אני ממשיך. לפעמים אני מעביר אותו לצבע, לפעמים הופך אותו לרישום גדול יותר. את צבעי השמן אהבתי תמיד, השמן הוא חומר גמיש יותר ואפשר למרוח בו שכבות גדולות יותר. אקריליק מתייבש מהר מדי, הוא לא סלחני״.

איך השתנה הציור שלך במהלך השנים?

״בהתחלה ציירתי בסגנון פופ ארט. בתערוכה שהצגתי בדוגית בשנת 1972 כל הציורים היו בסגנון הזה, ומבחינתי זו היתה תערוכה מאוד מוצלחת. היא קיבלה ביקורות טובות ולמעלה ממחצית העבודות שהוצגו בה נמכרו. אבל אז התקופה של הפופ ארט הסתיימה, גם בארץ וגם בעולם. התחלתי לצייר ציורים פיגורטיביים יותר ועם הזמן, כשזה הפסיק לספק לי את הצרכים שלי בציור, עברתי למופשט. היום אני מצייר קצת מזה וקצת מזה.

״בכל מקום שביקרתי בו בעולם תמיד הלכתי לראות תערוכות ותמיד הושפעתי גם מספרים. אני לא יודע בדיוק להגיד באיזו מידה ציירים אחרים השפיעו עליי, אבל כשאתה רואה עבודות של אחרים באופן רציף, אתה חייב להתחשב במה שהם עושים. יש גם כאלה שהשפיעו עליי דווקא מתוך הסתייגות – כאלה שראיתי איך הם מציירים והם שימשו לי כדוגמה איך לא לצייר״.

birds

לעבודה שלך בתחום הגרפיקה היתה השפעה גם על הציורים?

״כן, הגרפיקה נכנסה לתוך היצירה הפרטית כי גם במקרה הזה אי אפשר שלא להיות מושפע. לאורך השנים זו היתה עבורי קצת מלחמה בין הסדר המופתי שגרפיקה תובעת לבין החופש והצבעוניות הבלתי מוגבלת שהציור מאפשר. אני שלם עם ההשפעות הגרפיות שנכנסו לציורים שלי, הרבה פעמים הן מסייעות לי לקחת אותם למקומות טובים יותר״.

בנוביץ׳ מספר שבתיקיות שהוא מחזיק בבית הצטברו במשך השנים אלפי ציורים, רישומים, איורים וקולאז׳ים. את תהליך בחירת העבודות לתערוכה הוא הותיר לאוצרים, שהגיעו אליו כמה פעמים, עברו על גוף העבודות הגדול ובסוף בחרו את אלה שיוצגו בתערוכה. ״מאז כבר ציירתי תשעה או עשרה ציורים חדשים. אבל הם יחכו לתערוכה הבאה״.


אלישע בנוביץ׳ | תמיד מצייר
אוצרים: ורה פלפול ואריה ברקוביץ
בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב
נעילה: 27.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יעל

    אהבתי מאוד את הציורים. מלא תנועה גאוניים בעיניי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden