כל מה שחשוב ויפה
ביתן אודרי אירמס, לוס אנג׳לס. צילום: ג׳ייסון אורר / OMA ניו יורק
ביתן אודרי אירמס, לוס אנג׳לס. צילום: ג׳ייסון אורר / OMA ניו יורק

״ארמון בזמן״: בתי כנסת בין עבר להווה

תערוכה חדשה במסגרת הביאנלה של ירושלים, שמוצגת במוזיאון היכל שלמה, בודקת כיצד מתייחסת האדריכלות העכשווית לעבר ההיסטורי ולמורשת יהודית בתכנון בתי כנסת, לצד עבודות אמנות ישראליות עכשוויות הקשורות לנושא

בשנה השישית לקיומה מציגה הביאנלה לאמנות יהודית – המתקיימת בימים אלה בירושלים – חידוש: לראשונה מאז נוסדה נכללת בה גם תערוכה המפנה זרקור לתוכן יהודי בהיבט אדריכלי. הביאנלה היא אירוע בינלאומי שתכליתו להפגיש אמנות עכשווית עם עולם התוכן היהודי, וככזה, לשיטתה של האדריכלית ד״ר נעמי שמחוני, אוצרת התערוכה ״ארמון בזמן״, נכון לכלול בו גם תוכן אדריכלי רלוונטי. ״אדריכלות יהודית היא חלק בלתי נפרד מאמנות יהודית״, היא אומרת.

״ארמון בזמן״ היא תערוכה מרתקת הנעה בין עבר להווה ומוצגת במוזיאון ליהדות היכל שלמה – אחד מבין מספר אתרים המארחים את תערוכות הביאנלה. בבסיס התערוכה עומדת השאלה כיצד מתייחסת האדריכלות העכשווית לעבר ההיסטורי ולמורשת יהודית בתכנון בתי כנסת, תוך שהיא עורכת מסע בין בתי כנסת עכשוויים בארץ וברחבי העולם: בדרזדן, בגרמניה, בקייב, באוקראינה, בלוס אנג׳לס, בקליפורניה, בתל אביב ובירושלים.

נעמי שמחוני. צילום: צבי זקהיים

נעמי שמחוני. צילום: צבי זקהיים

מראות הצבה. צילומים: צבי זקהיים

מראות הצבה. צילומים: צבי זקהיים

״האדריכלות העכשווית היא אמצעי לבחינת העבר וההווה״, אומרת שמחוני, שתמת התערוכה צמחה מתוך עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה באדריכלות בתי כנסת בשני העשורים הראשונים של מדינת ישראל. ״המחקר התמקד בעובדה שבתי הכנסת דאז צמחו מתוך אירועי אסון שקדמו להקמת המדינה, ובחן כיצד הם שיקפו ועיצבו את הבניית הזהות היהודית־ישראלית במדינה הצעירה״.

עיסוקה של שמחוני בבתי כנסת מגיע לדבריה ״מהסקרנות שלי כאישה חילונית, ומכך שהמרחב הזה של מבני דת הוא חלק מהטריטוריה שלי כאדריכלית״. בתערוכה היא מרחיבה את מושא העניין שלה, ואת שמה היא שאלה ממושג שטבע הרב והפילוסוף אברהם יהושע השל בספרו ״השבת: משמעותה לאדם המודרני״. על פי השל משמעות השבת עבור האדם נטועה בקידוש הזמן; בהשהיית כל פעילות ועיסוק אחרים שעניינם יומיומי – חומרי, תרבותי או טכנולוגי. לכך מוסיפה שמעוני ש״מחשבה דומה על הפרדת ממדי הקודש והחול נפוצה גם בשיח העוסק בתכנון מבני דת״.

״המבנים אוצרים בתוכם מתחים בין התייחסות לעבר ההיסטורי לבין תכנון עכשווי, ומציגים ביטוי חזותי חדש למורכבות הרוויה בזיכרונות. אין נוסחה אחת שמאפיינת ו/או חלה על כולם״

הרעיון של השל, כמו גם ההפרדה בשיח התכנוני, היוו עבור שמחוני רקע להצגת תזה אחרת, שלא לומר הפוכה. לתפיסתה משמעות הזמן והזיקה בינו לבין מבנה הדת תלויות במובנים ובהקשרים שעניינם שונה והם התקופה שבה הוקם המבנה, הזמנים ההיסטוריים שמיוצגים בו ומפגשו עם המשתמשים. בטקסט האוצרות היא מרחיבה בנושא: ״עד השנים האחרונות ייצוגי המאורעות הללו באדריכלות היהודית היו מעטים יחסית. בראשית המאה ה־20 המגמה השתנתה, וההיסטוריה הטעונה זכתה בביטויים ישירים ונועזים״.

בתוך כך, כל אחד מבתי הכנסת שסיפורם מובא בתערוכה מתייחס לפרק אחר בהיסטוריה או מעלה שאלות על השלכות של אירועים היסטוריים רלוונטיים, ומציג להם מענה פרשני. בחירתם, לדבריה, טמונה בהיותם שונים מהקונבנציות המוכרות. ״המבנים אוצרים בתוכם מתחים בין התייחסות לעבר ההיסטורי לבין תכנון עכשווי, ומציגים ביטוי חזותי חדש למורכבות הרוויה בזכרונות. אין נוסחה אחת שמאפיינת ו/או חלה על כולם. כל פרויקט תוכנן ונבנה לגופו, כשילוב של מספר גורמים – הרעיון האדריכלי של המתכנן, הקהילה עבורה נבנה, היזם, וכן המקום והזמן שעל בסיסם נרקם התכנון״.

לצד סיפור המבנים נכללות בתערוכה גם עבודות אמנות הנקשרות לתמה בדרכן, ומעשירות אותה בנופך נוסף: עבודה של האדריכל והאמן אמיר תומשוב, עבודה של ההיסטוריונית החוקרת ואמנית הצילום דנה אריאלי, ועבודה של האמן הרב תחומי דור זליכה לוי. ״לא מדובר באמנים העוסקים ביהדות באופן מוצהר או גורף, אבל העבודות שנבחרו מגלמות הקשרים רלוונטיים לתמה״.

היסטוריה בתוך מסגרות

כל אחד מבתי הכנסת בתערוכה מוצג באמצעות צילומים ארכיוניים המתעדים את עברו לצד צילומים, תכניות והדמיות של המבנה החדש. החומרים ההיסטוריים נתונים בתוך מסגרות, למעט אלה מדרזדן ומבאבי יאר, המוצגים על גבי פודסטים שהוצבו על הרצפה. ״אלה הם שני מקומות שחוו אסונות קשים ולכן הצבתם על גבי פודסטים מתכתבת עם מבני הנצחה וזיכרון, שהם הנכונים והראויים להם״.

הסיפור שפותח את התערוכה הוא סיפורו של בית הכנסת החדש בדרזדן, שתוכנן על ידי וונדל הופר לורך והירש אדריכלים, גרמניה. זהו מבנה שנחנך בשנת 2021 וממוקם באתר שבו ניצב בעבר בית הכנסת ההיסטורי שנבנה ב־1840 ונהרס בפרעות ליל הבדולח. ״במבנה שנהרס ניכרו השפעות של סגנון מורי, ומתכננו, האדריכל גוטפריד סמפר, נחשב אז כפורץ דרך באופן שבו שילב באדריכלות השפעות ממקורות מזרחיים, כמו ארמון אלהמברה בספרד שנבנה במאה ה־12״.

בניגוד למבנה שהיה אוריינטלי משהו, התכנון החדש מגלם אדריכלות עכשווית, ובכלל זה חושף קירות מעוקלים קמעה, שבוצעו באמצעות הטיה הדרגתית של שכבות לבני בטון. הוא כולל שני מבנים – בית כנסת ומרכז קהילתי, שביניהם, במקום שבו עמד המבנה שנחרב, משתרעת רחבה, כעין כיכר, שמנכיחה את ההיעדר ואת ההרס באמצעות הריק. החומריות שנבחרה משלבת לבני בטון במעטפת החוץ וטקסטיל בחלל הפנים, תוך יצירת מתח חומרי שמייצג עמידות מול ארעיות ויציבות מול שבריריות – ממדים הקושרים את תכני העבר עם ההווה. ״במבנה גם שולבו שרידים מההרס, שהבולט שבהם הוא מגן דוד, שהיה מותקן בראש בית הכנסת שנהרס. מגן הדוד שרד את האירוע ובמבנה החדש הוא קבוע בכניסה״.

בית הכנסת החדש בדרזדן. צילום: נורברט מיגולץ / וונדל הופר, לורך והירש אדריכלים

בית הכנסת החדש בדרזדן. צילום: נורברט מיגולץ / וונדל הופר, לורך והירש אדריכלים

בית הכנסת הישן בדרזדן. צילום: ויקיפדיה

בית הכנסת הישן בדרזדן. צילום: ויקיפדיה

סי איי פורם, מפת ציור תקרה בבית הכנסת בבאבי יאר. צילום: מנואל הרץ אדריכלים

C.I.Form, ציור תקרה בבית הכנסת בבאבי יאר. צילום: מנואל הרץ אדריכלים

מופע שונה בתכלית, המתגלה גם כמרובד מאוד, מגלם בית הכנסת שתוכנן על ידי מנואל הרץ אדריכלים משוויץ בבאבי יאר שבקייב, אוקראינה. המקום היה אתר טבח המוני שבו נרצחו יהודים רבים, והוא צרוב בזיכרון הקולקטיבי כאחד האסונות המרים בהיסטוריה ובתולדות העם. המבנה, העשוי שלד עץ ומסגרת מתכת, ניצב על משטח עץ, ובאופן פתיחתו באמצעות ידית מסתובבת הוא מדמה ספר פופ־אפ. ״מבחינתו של האדריכל ממד התנועה והריחוף של המבנה על משטח עץ מבטאים התייחסות לאדמת באבי יאר הספוגה בדם נרצחים חפים מפשע כאל אדמה קדושה, שהוא נמנע מלפגוע בה״.

״האדריכלות נשענת על המסורת וההיסטוריה כמקור השראה, והחיפוש אחרי שפה חדשה ופתיחת כיווני מחשבה אחרים מעניק להם פרשנות מקורית. ככזו היא מדגישה פער בין הנורא מכל ליצירתי מכל, ומעוררת שאלה אם אפשר לייצר זיכרון דרך אסתטיקה כה מנוגדת למה שאירע״

חלל הפנים מעוטר בציורים רבים, גדושים בסימבוליקה דתית והיסטורית, המגלמת מורשת אמנות יהודית, ובכלל זה ציור תקרה המשלב פרחים ודמויות של חיות. הציור מרפרר לציור שעיטר את תקרת בית הכנסת מהמאה ה־17 בגבודזדיץ, אוקראינה ,שהיה עשוי עץ ונהרס ב־1941, כששיבוץ החיות שבו מבוסס על מפת כוכבי השמיים כפי שנראו ביום הטבח. ״כאן האדריכלות נשענת על המסורת וההיסטוריה כמקור השראה, והחיפוש אחרי שפה חדשה ופתיחת כיווני מחשבה אחרים מעניק להם פרשנות מקורית. ככזו היא מדגישה פער בין הנורא מכל ליצירתי מכל, ומעוררת שאלה אם אפשר לייצר זיכרון דרך אסתטיקה כה מנוגדת למה שאירע״.

ביתן אודרי אירמס בלוס אנג׳לס הוא תוספת לבית כנסת קיים שתוכנן על ידי האדריכל א.מ.אדלמן ושותפיו ונבנה ב־1929. על תכנון הביתן, שנחנך בשנת 2022, היו אמונים OMA אדריכלים מניו יורק והאדריכל־שותף שוהי שיגמטסו. בעוד המבנה הישן מציג השפעות של סגנונות זרים באלמנטים כמו כיפה ביזנטית או חלונות מקושתים, הביתן החדש, שמכיל פונקציות נוספות כחללי מפגשים ואירועים, מציג חזות חדשנית עם מעטפת החושפת דיגום של לוחות משושים שבתוכם קבועים חלונות מלבניים. בה בעת, הוא מתייחס לשכנו ולמיקומו במחוות תכנוניות המכבדות את נוכחותו. כך לדוגמה באופן שבו החזיתות מוטות לכיוונו; בפתח עגול שנפרץ במרכז הביתן ומהדהד את הכיפה שבראש בית הכנסת הקיים; או באמצעות מרפסת טרפזית פתוחה שמשולבת במרכזו וממסגרת את המבט לכיוון חלונות הוויטראז׳ שבו.

ביתן אודרי אירמס, לוס אנג׳לס. צילום: ג׳ייסון אורר / אומה ניו יורק

ביתן אודרי אירמס, לוס אנג׳לס, OMA ניו יורק בשיתוף שוהי שיגמטסו. צילום: ג׳ייסון אורר / OMA ניו יורק

בית הכנסת ביד ושם. צילום: ארדון בר חמא / ספדי אדריכלים

בית הכנסת ביד ושם. צילום: ארדון בר חמא / ספדי אדריכלים

שימור וחידוש בית הכנסת הגדול בתל אביב. הדמיה: אורי פדן אדריכלים / קרן תל אביב

שימור וחידוש בית הכנסת הגדול בתל אביב. הדמיה: אורי פדן אדריכלים / קרן תל אביב

מבנה בית הכנסת הגדול בתל אביב, שנחנך ב־1930, חווה שני גלגולי תכנון שמיוצגים בו. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים מגידוביץ ושרנופולסקי ובשנת 1969 בוצע בו תהליך שיפוץ והרחבה בתכנונו של האדריכל אלחנן כנעני. במסגרת זו נוספה לו אכסדרת עמודים היקפית המצניעה אותו ובחלל הפנים טופל אולם התפילה. ב־2018 הוחלט בעירייה לשמר ולחדש אותו, והפרויקט שטרם הושלם הופקד בידי האדריכל אורי פדן.

תכנונו העכשווי משמר ומשחזר את אולם התפילה המקורי, את חזית הכניסה ואת שתי החזיתות הפונות לרחובות הראשיים שגובלים עם מיקומו, לצד תוספת של אגף חדש בחזית הרביעית. אגף זה עתיד לכלול פונקציות נוספות – מסחר, מרכז מבקרים וחללי לימוד ואירוח, וכן ישומר בו חלק מהאכסדרה. במופעה המחודש תותאם האכסדרה לדרישות תקינה עכשווית, תכלול קיר ויטראז׳ ורפפות הצללה, ולעומת ממד ההצנעה של עברה -תשלב ממד של שקיפות. זו תחשוף לסביבה את המתרחש בתוך החלל, כתפיסה חדשה הפותחת את התפילה הנערכת במקום למבט ציבורי .

בית הכנסת במוזיאון יד ושם, שתוכנן על ידי משה ספדי אדריכלים, חושף מערך של שני מעגלים: אולם תפילה עגול המואר בפתחי סקיילייט, ותצוגת זיכרון הזורמת כטבעת שמקיפה אותו, תוך יצירת סיטואציה של היסטוריה העוטפת את הכאן ועכשיו. בתצוגת הזיכרון מוצגים פריטים שנותרו מבתי כנסת שנהרסו במקומות שונים בעולם – מהם בשלמותם ומהם כחלקים ששרדו – וככאלה הם מייצגים אירועים היסטוריים.

דנה אריאלי, אושווייצים

דנה אריאלי, אושווייצים

 דור זליכה לוי, שומר. מידול: דוד חקי

דור זליכה לוי, שומר. מידול: דוד חקי

אמיר תומשוב, פרויקט מגירה. צילום: נעמי שמחוני

אמיר תומשוב, פרויקט מגירה. צילום: נעמי שמחוני

birds

עבודות האמנות בתערוכה מציגות מדיומים מגוונים. זו של אמיר תומשוב, ״תכנית מגירה 1״, משלבת פי.וי.סי, גבס, עץ קרטון וצבע סינתטי במגירת עץ, ולקוחה מתוך סדרת עבודותיו ״מרחבים פוסט־טראומטיים״. העבודה, שנוצרה אחרי ה־7 באוקטובר, עוסקת בהרס ובנייה ונוגעת גם במצב שבו ההרס הוא חומר לבנייה שבאה אחריו.

דנה אריאלי מציגה שלושה צילומים מתוך פרויקט ״הפנטומים״ – פרויקט מתמשך שבמסגרתו היא עוקבת כבר שנים אחר שרידי משטרים טוטליטאריים באירופה. כל צילום לקוח מתוך סדרה אחרת של הפרויקט, וככזה מגלם הקשר תמטי אחר, ובכלל זה ממקום אישי של אריאלי.

״שומר״, עבודת הווידיאו של דור זליכה לוי, מתחקה אחר גלגוליו של בית הכנסת מגן אברהם בבירות: מבנה שהוקם ב־1925, נהרס בשנת 1982 במלחמת לבנון, ורק בשנים האחרונות שופץ אך מתפקד כמעין מוזיאון. סיפורו מובא דרך ראיון שערך זליכה עם ישראלי יליד בירות, והוא מבטא כך את העניין שמגלה האמן בזיכרון האנושי. המבנה במקרה הזה הוא לדידו נשא של הממד האנושי.

״ארמון בזמן״ היא תערוכה המפגישה פרקי היסטוריה לא פשוטה עם פנים שונות של אסתטיקה אדריכלית עכשווית. היא מוצגת בחלל אחד לא גדול במיוחד, אך עושר הרבדים שהיא מביאה איתה פורט על נימי הרגש, ועוד יותר מכך בנקודת הזמן בה אנו חיים היום. ״כל מבנה נושא איתו סיפור משלו, וכמכלול הם מדגישים את חשיבות הבניית זהות יהודית״, מסכמת שמחוני.


ארמון בזמן: רסיסי עבר במבני דת יהודיים עכשוויים
אוצרת: נעמי שמחוני
מוזיאון היכל שלמה, המלך ג׳ורג׳ 58, ירושלים
נעילה: 30.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden